איך ציפה-קיווה-העריך מישהו בישראל כי מאמץ הסברתי  שמוביל השגריר בושינגטון רון דרמר יניב את סיכולו של הסכם הגרעין עם ישראל?

דרמר כבר לא רק שגריר מוקצה בעיני הבית הלבן – אלא מצורע פוליטית בעיני הרוב הגדול של המחוקקים הדמוקרטים בגבעת הקפיטול. הוא זה שהופקד  על המאמץ לשכנע ולשדל סנטורים להצביע נגד הסכם  הגרעין. 
 
"דרמר עובר ממשרד של סנטור אחד למשרד של סנטור שני", דווח בתקשורת בישראל. לא לצחוק ולא לבכות. הדימוי הראשון העולה על הדעת לתיאור של רון דרמר כמי שמוביל את המאבק נגד ההסכם עם איראן הוא, פירומן המעביר תידרוך לכבאים איך להתמודד בהצתות. יש להניח שדרמר עידכן את הפטרון שלו ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הסיכויים להשיג רוב נגד ההסכם הם יותר מטובים. הוא גם עידכן בזמנו את נתניהו כי מיט רומני יביס את ברק אובמה וייבחר כנשיא ארה"ב. אז כפרס על הערכה המבישה נשלח לושינגטון לכהן כשגריר בממשל של נשיא דמוקרטי. הפעם 
כאות הוקרה על מאמציו בקונגרס להכשיל את ההסכם עם איראן כהונתו בושינגטון כנראה תוארך. הרי צריך מישהו  בושינגטון שידאג לכך שהשנה האחרונה של אובמה בבית הלבן לא תהיה שנת התפייסות עם ראש הממשלה נתניהו. 

להסביר ולהגדיר ככשלון של ההסברה הישראלית את הישגו של הנשיא אובמה להבטיח את יישומו של ההסכם עם איראן הוא לא רק אנדרסטייטמנט אלא מחמאה. לא מדובר על כשלון - אלא על מפולת בדפוסי החשיבה בצמרת השלטון בישראל שעיצבו את המאבק נגד ההסכם. 
 
מדובר בקריסה של הבנה והכרת הדינמיות של פעילות המחוקקים בגבעת הקפיטול. מדובר בהתמוטטות מוחלטת של הנטיה המוצהרת והגורפת לנאמנות לרפובליקנים המקובלת ורווחת בסביבת ראש הממשלה. 

אולי חמור מכל, בנימין נתניהו וירושלים המדינית נחשפו כנבערים וחסרי מינימום של מודעות מעודכנת לתמורות שחלו בשנים האחרונות במפת מוקדי הכוח בקהילה, לשינוי הערכים בהלכי הרוח האידאולוגיים בקרב חלקים גדולים בקהילה ולהבדלים בסולם העדיפויות של הנושאים והבעיות המעסיקים את השיח היהודי.

הפנייה של ראש הממשלה ליהודים בארה"ב במסגרת של שיחת-ועידה אינטרנטית במטרה לרתום אותם למאבק לסיכול ההסכם עם איראן במקרה הטוב שיכנעה את המשוכנעים והעניקה רגע חולף של הנאה בקרב האגף הימני בקהילה. לא יותר מזה. 

שני ארגונים יהודים גדולים, הליגה למניעת השמצה והועד היהודי האמריקאי הודיעו על  התנגדותם להסכם. אבל מעניין שאחרי שהודיעו על התנגדותם להסכם, ראשי שני הארגונים הגדולים האלה נעלמו-נאלמו וקולם לא נשמע במקהלת המתנגדים להסכם. 

הפסד שכולו שלנו. בנימין נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם

שני הארגונים המכובדים האלה מנוהלים על ידי מועצות של נאמנים המורכבות בחלקן הגדול מתורמים שאין להם שום קשר לרחוב היהודי. הנהגת התנועה הרפורמית כבר היתה צריכה להתחשב במיליון וחצי היהודים החברים בתנועה או אוהדיה, מה שבעגה הפוליטית נקרא "קהל הבוחרים" ולכן פירסמה הצהרה שלא תמכה ולא התנגדה להסכם עם איראן. אבל ציינה בנוסח מודגש כי הציבור היהודי כפוף לנימוס וכבוד כלפי נשיא המדינה, ברק אובמה. 
ועידת הנשיאים היהודים הטוענת לחברות של למעלה מ-50 ארגונים עדיין לא הביעה באופן פומבי ורשמי את דעתה על ההסכם עם איראן - וזאת משום שמהלך כזה מחייב קונצנזוס של כל הארגונים החברים בועידת הנשיאים - וקונצנזוס כזה איננו קיים.
  
דווקא בנימין נתניהו, ראש הממשלה "האמריקאי" מבין ראשי הממשלות שכיהנו בישראל צריך וחייב היה להבין מראש כי נסיון לגייס את היהודים למאבק פנים אמריקאי שמצטייר כהתרסה גלויה נגד הנשיא ברק אובמה הוא מהלך פסול ומגונה בקרב חלקים גדולים בקהילה. 
גם יהודים שמתנגדים להסכם לא יסלחו לראש הממשלה על שאכף עליהם את הדילמה הכי שנואה עליהם - הכרעה בשאלת הנאמנות הכפולה. ראש הממשלה ומקורביו התפעלו והושפעו כנראה מההתייצבות הגורפת של השדולה היהודית בושינגטון אייפא'ק בחזית המאבק נגד ההסכם. הם היו 
משוכנעים כי פעילות השדולה בגבעת הקפיטול והקמפיין שהובילה נגד ההסכם שלמימון העלויות שלו הושקע תקציב מיוחד של 20 מיליון דולר יניבו היקף של התנגדות להסכם שהנשיא אובמה לא יוכל לגבור עליו. 
גם בנקודה זאת, ראש הממשלה ומקורביו אינם מעודכנים. אייפא"ק הוא כבר מזמן לא מה שהיה ועוצמת השדולה כורסמה והתערערה בשנים האחרונות. בנוסף, בעיני רבים, אייפא"ק מזוהה כשלוחה בושינגטון של מרכז הליכוד. 
"לאייפא"ק יידרשו יותר מ-20 מיליון דולר למימון מסע הסברה שיטשטש את רושם הכשלון המהדהד של מאמץ ההסברה נגד ההסכם עם איראן", אמר ראש ארגון יהודי בניו יורק.
בכל הביקורים הרשמיים שקיים ראש הממשלה בארה"ב הוא לא טרח לקיים פגישות עם רבנים, להיוועד עם אנשי אקדמיה ואינטלקטואלים יהודים, או ליזום כנס עם עסקנים קהילתיים ועם מנהלי בתי ספר יהודים. בכל ביקור הסתפק בהופעה בפני ראשי אייפא"ק ובמיפגש מתוקשר עם קבוצה של תורמים. 
סופו הנלעג של המאבק נגד ההסכם הוא המחיר להתעלמות המוצהרת והעקבית מהליבה של הקהילה היהודית הגדולה.  באירוע של הרמת כוסית במשרד החוץ אמר ראש הממשלה כי "הרוב באמריקה תומך בישראל בעניין איראן". נו, באמת. אוי ואבוי לנחמה הזאת. 
ראשית, זה לא מדויק. יש סקרים שמעלים שהרוב באמריקה תומך בהסכם. שנית, אז מה? באחדות מארצות בארה"ב יש רוב מוצק שמתנגד לתוכנית 
הרפורמה בביטוח הרפואי של הנשיא (אובמה-קר), האם זה מפריע ליישום הרפורמה? 
רוב בקרב האמריקאים אינם אוהבים את שיעורי מס ההכנסה שהם משלמים. ושוב, הוכיח נתניהו כי הוא לא מעודכן בכל הנוגע לסולם הבעיות והנושאים המעסיקים את הציבור האמריקאי. ההסכם עם איראן בכלל לא מעניין את האמריקאי הממוצע ובכלל לא מופיע כנושא בשיח הציבורי. הראיה לכך היא, שהמתמודדים על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות לא מתייחסים להסכם עם איראן וכמעט שלא מזכירים את הנושא הזה בהצהרות והתבטאויות.
האמריקאים נוהגים לומר, זה לא נגמר עד שזה נגמר. איגוד הקהילות האורתודוכסיות מקיים השבוע במנהטן ובושינגטון מצעדי מחאה של רבנים נגד ההסכם עם איראן. לפי ציטוטים שפורסמו בשמם בסוף השבוע נראה שראשי שדולת אייפא"ק מתכוננים לשמור על אש קטנה את הפולמוס נגד ההסכם. אבל זה אפילו לא קרב מאסף - אלא יותר טקס אשכבה למאבק שחלקים בלתי מבוטלים מהקהילה ניהלו בשבועות האחרונים. אופן ניהולו של המאבק וסופו המעליב לא ייזכרו כשעה היפה של הקהילה בארה"ב.