אם הייתי מוכרח לבחור בין אריה דרעי לאלי ישי, הייתי בוחר ברב חיים אמסלם. נדמה לי שבימים טרופים אלה, כשספינתו של מרן המנוח עושה דרכה, שבורה וממורטטת, אל המצולות, יכול אמסלם לחייך חיוך קטן לעצמו. זוהי נקמתו האולטימטיבית. צדיקים, כך נהוג לומר, מלאכתם נעשית בידי אחרים. והנה דמו ובשרו של מרן הם אלה שמעוללים לעצמם את כל הצרות. 

אבא, מה עשו לך, הם שואלים, ולטעמי הם גם אלה שאמורים לענות. כי מי שעשה לאבא, הם ילדיו. הם מתלוננים על פגיעה בפרטיותו של מרן. מוזר. הרי מי שצילמו אותו סביב השעון היו בנו וכלתו, הפאוור-קאפל הכוחני ששלט בחצר הזו שנות דור ועל פיהם נשק דבר. מה להם מלינים עכשיו שאחת ממאות הקלטות הללו דלפה? 
 
שישאלו את שולה זקן, מחלוצות הז‘אנר. קלטות כאלה דולפות. זהו טבען. הם ישבו שם סביב המנהיג הקשיש (והחביב) הזה, הקריאו לו כל מיני כתבות מפוקפקות, הסיתו אותו להגיד כל מיני דברים מיותרים, ועכשיו הם מקוננים.
 
ועוד רגע מוזר שראיתי אתמול בטלוויזיה: עדינה בר שלום, זו שהייתה התקווה הגדולה של הנשים החרדיות והפכה בבת אחת לתקווה הקטנה של אריה דרעי, מבקשת מאחיה, שהחל לגדף את אלי ישי מול המצלמות על קברו של מרן, לא לערב פוליטיקה. 
 

באנו לקבר לבקש סליחה, ולא לעשות פוליטיקה, התחננה בר שלום. באמת? אם באתם לקבר לבקש סליחה ולא לעשות פוליטיקה, עדינה, אז למה הבאתם אתכם את כל מצלמות ומיקרופוני העולם וגדודי פרשיו? זו פוליטיקה. דמעות מול מצלמות, זה לא סליחה, זה פוזה. זה סחריר עיתונאי.
 
ש“ס קמה כדי להחזיר עטרה ליושנה. נדמה לי שהמטרה הזו פוספסה. הרבה דברים ראינו בש“ס בחודשים האחרונים, בשנים האחרונות, עטרה לא הייתה בהם. המורשת הספרדית התורנית האמיתית, הגאה, המיוחדת, היא מה שהרב חיים אמסלם ניסה להוביל, עד שגורש בקלון משורות המפלגה שתורתה שנוררותה. יהדות חמה, מחבקת, יהדות שלא רואה בעבודה חטא, שלא מגדירה פרנסה כפשע, ואפילו גיוס לצבא, של אלה שלא לומדים ואינם עילויים, הוא עניין הגיוני וסביר, כפי שהיה תמיד, מימי דוד המלך ועד ימינו אלה, בלי לפגוע ב“כבודה של תורה“, בלי להתרפס בפני האדמו“רים האשכנזים הקיצוניים, ובלי לחקות ולאמץ את שלל מנהגיהם ומלבושיהם שהובאו מעיירות פולין הקפואות והמנוכרות, ולא נראו בכפרי מרוקו, תוניס או עיראק. אבל אמסלם, כפי שכולם יודעים, גורש מש“ס, ועכשיו מגורשת ש“ס מהעיר. כמה טוב שכך.
 
אריה דרעי התפטר אתמול. אם הייתי צריך לבחור בינו לבין אלי ישי וחיים אמסלם לא היה בנמצא, הייתי בוחר בדרעי. אבל את ההתפטרות שלו אתמול, אני לא לגמרי קונה. דרעי הוא פוליטיקאי משופשף, מנוסה ונבון. 
 
בגלגול האחרון שלו בכנסת הוא מילא כמה תפקידים חשובים שהשתיקה יפה להם, ועשה את זה בהצלחה. הוא אחראי, הוא יודע לעבוד, הוא רב קסם. אבל דרעי הוא גם איש של מניירות ופאתוס. 
 
האינסטינקט הראשוני שלו מול פצצת המצרר שפוצץ ערוץ 2 שלשום בערב, היה לזרוק את המפתחות על השולחן ולעקוד את עצמו על המזבח. עכשיו, שיחזיקו אותו. נדמה לי שזה לא מסוכן מדי להמר שהם יחזיקו.
 
גם אלי ישי פוליטיקאי מנוסה. הוא מרגיש שזרקו אותו לכלבים. מה שאנחנו רואים עכשיו זה מסע נקם שותת דם להשבת כבודו האבוד של ישי, שהיה היו“ר הכל יכול של ש“ס, שר בכיר שנים ארוכות, סגן ראש ממשלה ומה לא, עד שיום אחד מצא את עצמו לבד, עירום ועריה, אפילו בלי נהג או מזכירה והוא כבר לא מחייג עבור עצמו שנים, איך יתרגל מחדש לחיים? ישי נשבע לנקום את כבודו האבוד. חברו אליו אופורטוניסטים מכל הכיוונים.

בהתחלה היו אלה אורי אריאל ורבניו, אחר כך נשארו רק רבניו. יש אינטרסים נוספים, יש גם כסף גדול, יש גם מוטיבציה שבאה מכיוון לשכת ראש הממשלה להחליש את דרעי המסוכן לטובת ישי, שהוא ”משלנו“.
 
מה שיצא מכל אלה, זה כאוס. בקצב הזה אף אחד משני הניצים האלה לא יעבור את אחוז החסימה. לפותים זה בצווארו של זה, מנופפים בשאריות או מזכרות ממרן בשארית כוחותיהם, הם מורידים אחד את השני ביגון שאולה. 
 
הם מרוויחים ביושר את השאול הזאת. מסכן מרן. בקלטת ששודרה שלשום בערוץ 2 ראיתי אותו בפעם הראשונה בלי המצנפת והגלימה המצוייצת, בלי גידופי הדרשה היומית ושאר הג‘יבריש. 
 
ראיתי קשיש חביב מאוד, מעורר אמפתיה, מפיץ חום אנושי ואנושי לגמרי. הוא כנראה היה באמת גדול בתורה, ידע בעל פה וכו‘, אבל לאסונו עדת חסידיו תרגמה את זה לכוח פוליטי והפכה את זה למנוף עסקני ומכל אלה נוצרה מפלצת שקורעת עכשיו את עצמה לגזרים. אבא, מה הם עשו לך.