אביגדור ליברמן היה אמור להשיק אתמול (רביעי) את מסע הבחירות שלו. בניגוד לשש הפעמים הקודמות בהן התמודד ליברמן בבחירות לכנסת, הפעם הוא אמור היה להתמודד על ראשות הממשלה.



ליברמן עוד לא אמר את זה במפורש, אבל הייתה לו תוכנית סדורה. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לפרוץ את מחסום 10 המנדטים, עליו הוא היה תקוע אתמול, לכיוון 15 מנדטים. במצב כזה, הוא היה הופך ללשון מאזניים. אף אחד לא יכול להקים ממשלה בלעדיו. לא נתניהו, לא הרצוג. ומי שרוצה אותו, צריך לשלם. לא, לא בסגנון ששילמו (לכאורה) לפאינה, אלא במטבע קשה אמיתי: רוטציה בראשות הממשלה. ליברמן שאף לשבור את תקרת הזכוכית של המהגר ממולדובה, שומר הברים לשעבר, מי שהתחיל את הקריירה כאיש אגרוף של הליכוד בירושלים, והתבגר לתוך המערכת הפוליטית עד כדי הפיכתו לגורם פוליטי מרכזי.
 
 נכון לאתמול בבוקר ליברמן היה המבוגר האחראי של המפה הפוליטית. הניסיון והשנים שחלפו הפכו אותו לפוליטיקאי מנוסה, מפוכח, ממוקד ועוצמתי. ליברמן יודע לקבל החלטות, מילה שלו היא מילה, הגיע הזמן שמישהו כזה יתיישב בלשכת ראש הממשלה. אז אלה היו התוכניות של ליברמן, עד אתמול בבוקר.
 

ואז הגיעה המשטרה. בבת אחת הפך ליברמן ממבוגר אחראי, לחשוד מיידי. ובואו לא נשכח: אנחנו ביום הראשון של החקירה. יום התרועות והחצוצרות, יום בו מסבים הכתבים לענייני משפט ומשטרה, אלה שאוכלים מכף ידה של המשטרה ומנקרים מפנכתה של הפרקליטות, ומספרים בהתלהבות בנפלאות הראיות והחשדות. הניסיון מלמד, שימים כאלה עוברים מהר ופעמים רבות מדי מגיעים אחריהם ימים בהם רוב העסק מתפוגג בקול יבבה דקה.
 
אין לי מושג אם העשן בפרשה הזו מכיל גם אש. העובדה ששופט מנוסה האריך אתמול את מעצרם של חלק מהחשודים (כולל השר לשעבר מיסז'ניקוב) בימים רבים, מסמנת שיש דברים בגו. חוקרי המשטרה, מדרג השטח ועד המפכ"ל דנינו, נשמעים נחרצים. החומרים נאספו במשך למעלה משנה. הם מגובים בהקלטות, מסמכים, וכנראה גם עד מדינה או שניים. הראיות חותכות וחד משמעיות, אומרים גורמים בכירים במשטרה, לפחות לגבי מחצית מהנחקרים.
 
אז עכשיו בואו נשאל כמה שאלות: נניח שפאינה קירשנבאום אינה נכללת במחצית הזו? נניח שבסוף יתברר שהחשדות נגדה אינם מבוססים? זה הרי כבר קרה. ונניח שזה יקרה רק אחרי הבחירות? מה נגיד אז? קירשנבאום היא המקורבת האולטימטיבית לליברמן. ונניח שגם דוד גודובסקי, ראש מטה ישראל ביתנו, ייצא נקי איכשהו? שני אלה הם הליבה הקרובה ביותר של מקורבי ליברמן החשודים בפרשה. בלעדיהם, הפרשה הופכת מפרשת "ישראל ביתנו", לסתם עוד פרשה של פוליטרוקים סוג ג', שחלקם קשור לישראל ביתנו וחלק אחר (כמו גרשון מסיקה, למשל), הם אנשי ליכוד דווקא. אבל אם כל זה יתברר רק אחרי הבחירות, או סמוך מאוד למועדן, אי אפשר יהיה לתקן את הנזק.


  לא טיפשה. פאינה קירשנבאום. צילום: פלאש 90
 
קירשנבאום עצמה אמרה אתמול למישהו, בעודה עושה דרכה לחקירה, ש"כנראה הגעתי גבוה מדי בשביל כמה אנשים". נכון לעכשיו, קשה לי להאמין שהחשדות נטולי ביסוס. אבל מכיוון שכבר היו דברים מעולם, כדאי להתאזר בסבלנות. הפרשה המתוארת היא שחיתות מגושמת, מטומטמת, ילדותית, שקופה וקלה לאיתור. מעבירים כספים גדולים לגופים ומוסדות, וגובים קומיסיון פרטי. דברים כאלה, בהם מעורבים עשרות אנשים, לא יכולים להישאר חסויים. לא במדינה כמו שלנו. ולכן, העבירה הראשונה עליה צריך לדון את המעורבים, היא טיפשות.
 
 נדמה לי שיש קונצנזוס על זה שקירשנבאום לא טיפשה. גם ליברמן עצמו, בשיחות סגורות אתמול, אמר שהוא לא מאמין שהיא מושחתת. לא היא, ולא גודובסקי, המכונה "דאוד", האיש החזק ב"ישראל ביתנו". גודובסקי, על פי ליברמן, הוא "פטריוט אמיתי, אדם מלא אמביציה, ציוני נלהב, בטח לא מושחת".
 
האם היה צורך אמיתי לפוצץ את הפרשה הזו לפני הבחירות? במשטרה משוכנעים שכן. היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין, יחד עם פרקליט המדינה שי ניצן, ליוו את החקירה לאורך כל הדרך ונתנו את האישור למעצרים. אבל מה לעשות, שיש גם ריח רע, או לפחות ריח לא נעים, לכל העסק הזה. הריח הזה חוזר אחורנית ל-1999, כשליברמן התמודד בפעם הראשונה, ואז נתפר לו תיק מגוחך במיוחד על העלבת עובד ציבור (ניצב משה מזרחי), תיק שהתפוגג אחרי הבחירות. ומאז, בכל קמפיין כמעט, חוזרת אותה המנגינה. חוקרים, עוצרים, מפרסמים, ואחר-כך מתפוגגים. ליברמן זוכה, תיקים אחרים נסגרו, אישומים אחרים בוטלו.
 
הריח הרע מקורו בתחושה העמומה שמישהו במערכת שלטון החוק לא רוצה את אביגדור ליברמן. הריח הרע הזה קשור גם לעובדה שתמיד חוקרים את אותם אנשים. ליברמן, אולמרט, דרעי. החשודים המיידיים. על חשדות דומים, ואולי אפילו חמורים יותר, שמתעוררים נגד אנשים אחרים, אף אחד לא מדבר. היועץ סוגר את התיקים "עקב הזמן שחלף", החוקרים גוררים רגליים, אין מוטיבציה, אין נחישות, אין רוח מפקד. כשמדובר בבנות של אהוד ברק, למשל, מסתפקים בנזיפה של מבקר המדינה. כשמדובר בבנות של ליברמן, חקירה של 12 שנה. ולא, אני לא מתלהב מההתנהלות של ליברמן. מצד שני, אני ממש לא מתלהב מצדק חלקי. מכאלה שנחקרים, וכאלה שלא.
 
מילה על המערכת הפוליטית. אף אחד לא צייץ אתמול. כולם נזהרו בכבודו של ליברמן. הם יודעים שלא כדאי להספיד אותו בטרם עת. הם יודעים שיש לו זיכרון ארוך. מילה מיותרת ממישהו, והלך הסיכוי להקים ממשלה אחרי הבחירות. ליברמן עוד מסוגל למנף את ההרפתקה הזו. אבל בשקט, בתוך החדר, יש עכשיו לא מעט אנשים מרוצים. כחלון, שמחבב את ליברמן, עשוי להרוויח מן ההפקר. גם יאיר לפיד, שמחבב מאוד את ליברמן, יכול להיבנות. אבל הכי מבסוט הוא נתניהו, שמפחד מליברמן פחד מוות.

נתניהו לא יראה שום סימן של שמחה. אבל היום, לשם שינוי, יהיה מעניין לקרוא את "ישראל היום".  נאמר זאת שוב: החקירה נראית רצינית. החשדות נראים אמיתיים. אם המעשים המתוארים נכונים, אז מגיע לחוקרים ולמפקדיהם צל"ש. אבל לאור ההיסטוריה של הפרשות הללו, והריח שתואר בפסקה הקודמת, חובת ההוכחה מוטלת כעת, לפחות לדעתי, על שכמם של אלה שהחריבו אתמול, בפעם המי-יודע-כמה, את תוכניותיו הפוליטיות של אביגדור ליברמן. אם העסק יבשיל למימדים שהם מדברים עליהם, שאפו. ואם לא?