התשובה לכל הפחדות נתניהו מהאיום האיראני מגיעה דווקא מעדנה כהן קדוש (41), שהיגרה לישראל מאיראן עם משפחתה ב-1979, ובחלוף 35 שנה הוציאה את הספר ־ "הפצצה האיראנית שלי".



"הנושאים בספר הגיעו אלי מעצמם, אחרי שלא ממש חשבתי שיש לי משהו מיוחד לספר על איראן, ואין לי שום כוונה ליצור אגדות סטראוטיפיות ונדושות על מקום אקזוטי עם נשים פרימיטיביות", מספרת קדוש.



ואז?

"ואז אמא שלי התחילה לספר לי על העלייה מאיראן, כמה היה לה קשה והכניס אותה להלם מול חברה מערבית, שבה כל אחד מסתגר מאחורי הדלת שלו, ואף אחד לא בא לבקר. בעוד שבאיראן היא הייתה חלק מחברה שערבה זה לזה. חלק מחמולה שמחה. אף אחד לא רץ בבוקר ומיהר. אחוות נשים ומשפחה, תמיד היו דלת לידך. היא סיפרה לי, לדוגמה, שלא היה דבר כזה דיכאון אחרי לידה, כי היית מוקף אנשים, מישהי הביאה סיר עם אוכל, אחרת עזרה לך עם התינוק, ואפילו הניקה אותו. את לא לבד".



מה עוד היא סיפרה לך?

"היא סיפרה לי איך הייתה נערכת חתונה באיראן, וחשבתי לעצמי, זה מאוד מעניין ומפתיע. התחלתי לכתוב וגם לספר את הסיפור האישי שלי. כל פרסייה מכירה את הפמיניזם של הנשים בעדה הפרסית. הרבה פעמים הן מדברות באופנים סותרים. מצד אחד הן בעד שמרנות ושמירה על המסורת. מצד שני, הן לא מאמינות בנישואין ורוצות להיות חופשיות לגורלן. הייתי עדה להרבה דעתנות ואופקים רחבים".



לאילו תובנות הגעת?

"שהאיראנים הם אנשים מאד חכמים, משכילים ומוכשרים. שילוב יוצא דופן של מזרח ומערב. נשאבתי לתוך אוקיינוס מרתק של מדינה עם עושר אין סופי. חשבתי שאני חייבת גם לחקור את ההיסטוריה של איראן, וגם שם גיליתי דברים מפתיעים ומרתקים שלא לגמרי ידעתי".



מתי החלטת שזהו, את כותבת על כל זה ספר?

"התחלתי לכתוב את הספר לפני כמה שנים ושיניתי אותו לחלוטין, אחרי שהרגשתי שאני לא שלמה עם סיפורים סטראוטיפיים מאולצים. זאת לא איראן האמיתית שאני מכירה. נצמדתי לאמת, והסיפור הוא, במידה רבה, אוטוביוגרפי. גיליתי שגם במשפחה הפרסית יש סימפטומים דומים של בני הדור השני לשואה. דור ההורים והסבים הסתיר הרבה מקרי מוות במשפחה הפרסית, כדי להיות חזקים, מחוברים לחיים ולהניח למה שקרה".



יש בספר אנקדוטות מעניינות?

“כן. אחת מהן היא סיפור על קרוב רחוב הומו, שהיה בן בית אצלנו. אף אחד לא התבייש בו ולא נידה אותו. הוא היה הכי אהוב ומקובל בעדה, ולא היה שום ארון שהוא היה צריך לצאת ממנו, ולא היה צריך לערוך שום מצעד באיראן. הומואים בסגנון דראג קווין היו תופעה מקובלת וידועה באיראן וחלק מהתרבות שלה. אני זוכרת כילדה הרבה סרטים איראניים עם שחקנים גברים שמתנהגים כנשים. זה סיפור שנזכרתי בו כשאחמדינג'אד אמר באו"ם, לקול צחקוק הקהל: 'וחוץ מזה, אין אצלנו הומואים'".



איך את מסבירה שאיראן נתפשת בישראל כאיום אפוקליפטי?

"איראן כיום, תחת השלטון שהיא נמצאת, מסוכנת מאד. קודם כל היא מעצמת טרור. כל ההתחמשות של לבנון, או הפלסטינים, זה בגללה. לתופעות כמו דאע"ש והטרור שמגיע עד לאוסטרליה יש קשר ישיר ועקיף לאיראן. אבל כשקוראים את ההיסטוריה שלה, מבינים לוגית שהיא תשתמש בפצצה אטומית למטרות טרור בלבד".



בוער לך לבקר שם?

"פרסית זאת שפת האם שלי. נולדתי שם. אני מדברת המון עם אמי על איראן ושתינו מקוות מאד לבקר שם. אמי לא בעד כרגע - בגלל המצב. אבל אני אעשה את זה באיזשהו שלב. יש כל מיני דרכים. לא אחכה עד שהשלטון יתחלף".