אני אמא יחידנית לילדה בת 14.5. בתי היא תלמידה טובה ויש לה הרבה חברים. הבעיה היא שכלפי חוץ היא מאוד מקסימה וחברותית אבל כשהיא נכנסת הביתה היא מתחילה לעשות פרצופים ולהיות "אנטי" אלי. היא נשכבת על הספה, לא מתרוממת ולא עושה מה שאני מבקשת ממנה. ההתנהגות הזאת נמשכת כבר שנה ואני ממש מתוסכלת מזה. מה אפשר לעשות?

אני יכולה להבין את התסכול שלך, גיל ההתבגרות הוא גיל מאוד קשה גם לילדים וגם להורים. חוסר האיזון ההורמונלי אצל בתך, יחד עם הרגשות שמציפים אותה וההתפתחות השכלית שהיא חווה גורמים לה ל"אנטי" שמתבטא בעיקר מולך, כי את הדמות הכי משמעותית בחיים שלה. תתנחמי בכך שבחוץ היא ילדה לתפארת, כי בעוד כמה שנים עיקר חייה יהיו בחוץ ולא מולך ולשם הכשרת אותה מצוין.


בתקופת הנעורים הילד מתנתק באופן סופי מחבל הטבור הפסיכולוגי של הוריו כדי לייצר ישות אוטונומית שעומדת בפני עצמה, והדרך הכי קלה להתנתק היא להגיד תמיד 'לא' להכל. ברור שמגיע לך ליהנות מהפירות של הילדה שלך, ולכן את צריכה להחליט איך את פועלת. תבהירי לה שיחסים בנויים על הדדיות ושכל חוסר שיתוף פעולה וסירוב מצדה בונים אצלך עלבון וכעס. תבקשי ממנה דברים רק פעם אחת, ואם היא מתנגדת לך תמשיכי בעניינייך.

ברגע שהיא תבקש ממך משהו תגידי לה שאין לך חשק להיות נחמדה אחרי כל הלאווים שקיבלת ממנה ותפני לעיסוקייך. אנחנו לא יכולים להיות נחמדים למישהו אם הוא מעליב אותנו שוב ושוב גם אם זה הילד שלנו, והיא צריכה להבין את התוצאה של חוסר שיתוף הפעולה שלה איתך. השינוי לא יקרה ביום אחד, אבל בעוד כשבועיים היא תשתף איתך פעולה מדי פעם.

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"