הורים רבים מוצאים עצמם מתוסכלים מהמצב של הילדים בלימודים. קודם כל – אין סיבה לתסכול. דבר שני, הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות זה לכעוס על הילדים אם קשה להם בלימודים. מרבית האנשים החכמים ביותר בהיסטוריה לא סיימו או בכלל לא הלכו לבית הספר.
יש ילדים שמסגרת לא מתאימה להם ויש ילדים שיש להם בעיה נוירולוגית והם לא אובחנו ויש ילדים שפשוט לא אוהבים את המקצועות האלו אבל כן אוהבים דברים אחרים, כלומר עתיד יהיה להם, רק לא כחלק מהמסגרת החינוכית של בתי הספר הממלכתיים. בכל מקרה, אם אין הצלחה בלימודים זה לא אומר שהילדים "טיפשים" או בעלי מנת משכל נמוכה או עצלנים.
הנה כמה דוגמאות מהמציאות;
-גלית סבלה מקשיים ברכישת מיומנות הקריאה והכתיבה, אך תפסה היטב חשבון. בהמשך גילתה קושי בהבעה בכתב, אך התבטאה טוב בעל פה.
-בן גילה קושי בחשבון, אולם במעבר לחטיבת הביניים והשימוש במחשבון, הצליח לשפר ציוניו במקצוע.
-סיגל התנהגה כשורה, אולם ניכר היה שהיא חולמת במהלך השיעורים ומצויה ב"מקום אחר".
-אייל, לעומתה, גילה גם קשיים התנהגותיים, הפריע בכיתה והיה חסר שקט.
-דקלה גילתה קושי במרבית המקצועות, דבר שנמשך ברציפות במהלך לימודיה.
המקרים הראשונים, (פרט למקרה של דקלה), משקפים פגיעה אפשרית של לקות למידה או הפרעת קשב עם או בלי היפראקטיביות. אלו מחייבים אבחון. אם אתם מזהים מקרים כאלו אצל הילדים שלכם, לכו לאבחון. זו ממש לא בושה, אלא דרך להתאים את הילד שלכם למציאות בה הוא נמצא.
צריכים לדעת שיש הבדל בין "לקות למידה" ל"קשיי למידה". ההבדל הזה הביא את משרד החינוך לדרוש אבחון פסיכו-דידקטי הכולל גם תפקודי משכל, איי. קיו ותפקודים רגשיים.
אצל המתקשה בלמידה (כמו במקרה האחרון של דקלה) נמצא שסך כל התפקודים נמוכים מאוד מהממוצע, וסביר כי בשלב זה או אחר התלמידה תופנה למסגרות תומכות של ילדים עם צרכים מיוחדים, או מערכות חינוך שיכולות לנצל את הפוטנציאל שיש בה (למשל בית ספר מקצועי, חקלאי וכו').
הקריקטורה הבאה מאוד ישנה, אך מציגה בדיוק את המצב של כל מסגרת. ה"בעיה" של ההורים היא למצוא את המסגרת הנכונה עבור הילד, ולא לכעוס עליו כשהוא לא מתאים למסגרת הנוכחית.
מערכת החינוך הרגילה . צילום מסך
האבחון מציג גם מידע שהוא מעבר לרמת המשכל הכללית הנמדדת במבחן ולכן חשוב להורים לבצע אותו. המבחן כולל תתי מבחנים המשקפים יכולות מילוליות, חשבוניות, הבנה ושיפוט ועוד.
אם למשל נמצא באבחון שקיים מצב של חוסר עקביות משמעותי בין תתי המבחנים, יודע המאבחן שלא מדובר בקושי רגיל ותיתכן פגיעה שלא זוהתה שכנראה מעורבת בתהליכי הלמידה וגורמת לקושי.
השאלה עכשיו היא האם היא ניתנת 'לתיקון' או לא (על ידי הוראה מתקנת).
במקרים הראשונים מעורבת לקות למידה בתפקודים שפתיים, קשיים ברכישת הקריאה, הכתיבה, קושי במיומנות מוטורית עדינה (שאחראית על אחיזת כלי הכתיבה ועל צורת וקצב הכתיבה), קשיים בחשבון או הפרעה בקשב, עם או בלי היפראקטיביות (ADD לעומת ADHD).
מוסחות "שקטה" היא המדאיגה יותר, כיוון שלגבי תלמיד שאינו מפריע והישגיו נמוכים הנטייה של המערכת, במקרה הטוב, היא להצמיד לו שיעורים פרטניים ו/או מורים פרטיים ובמקרים אחרים יטענו לעצלנות או חוסר השקעה. מה שזה גורם לעיתים הוא שהילד מקבל נזיפות, עונשים וכמובן פגיעה בדימוי העצמי של התלמיד.
אז מה עושים?
כפי שכתבנו בהתחלה, קודם כל להירגע. זה לא סוף העולם, אפילו לא סוף היום.
בוחנים אם יש פערים בין סוגי הקשיים של הילדים, בודקים היכן ובאיזה מקצוע קיים הקושי,
וללכת לאבחון.