לתושבי שכונת מגוריי יש קבוצת פייסבוק שלרוב מתנהלת על מי מנוחות. בדיוק כמו שקורה מחוץ למרחב הווירטואלי, גם כאן, מי המנוחות גועשים כשקבוצה אחת מרגישה מאוימת. "הורים שרוצים גן בהפרדה מוזמנים לפנות אלי, לעירייה יש נכונות לעזור", כתבה א', תושבת חדשה בשכונה. גן בהפרדה, כלומר בנות לחוד ובנים לחוד. מובן שהזדעקתי. מיד תייגתי אנשים שכדאי שידעו, כלומר, רק זה חסר שייפול על הראש שלנו; שגם השכונה היחידה ששומרת באדיקות על צביון חילוני בירושלים תעבור לידי האויב. זה הרי לא קל, ועל כך יעידו, בין היתר, המקוואות המהודרים שמלבלבים בשכונה.



"סליחה, כל אלה שתייגת בנוגע לגן הנפרד בבית הכרם, זה בשביל שאני אפנה אליהם? אני לא יודעת איך משתמשים", שאלה אותי א' בתא הצ'אט הפרטי. "בשיא הכנות, חשבתי שזה יעניין אותם", עניתי לה. "אני חושבת שזה מהלך שגוי אפילו לנסות גן כזה בשכונה. לא חסרות לנו פה מלחמות אחים, כידוע". "אני מבינה שנפתח פה קן צרעות וכל כך חבל", השיבה לי בעלבון צורב.



"האמת שאני מרגישה ממש אלימות מהבנות, ולכן אני לא מגיבה. זה שיא ההתעלמות מהצרכים של אנשים ששונים מכם קצת ושיא האפליה. למה שלשומרי תורה ומצוות לא יהיה גן ראוי פה בשכונה? האם רק לחילונים יש כרטיס כניסה לשכונה הזאת? אני לא מבינה את זה. אני חדשה פה, וקבלת הפנים הזאת פשוט עושה לא נעים בלשון המעטה. זה שיא השתלטנות".



עניתי לה שאני מאוד מבינה את התחושה שלה. אני באה מבית מעורב: אמא לא דתייה ואבא דתי. "הם מעולם לא חשבו לכפות על הסביבה שלהם את אורח חייהם. נסי גם את להבין. ירושלים מתחרדת. זו השכונה היחידה שעוד איכשהו מצליחה לשמור על צביון פלורליסטי. יש מספיק שכונות נהדרות בירושלים שיכולות להתאים למי שרוצה מסגרות בהפרדה", כתבתי לה.



בזמן הזה החל דף הפייסבוק השכונתי לרחוש. הזעם הלך וגבר, שזו למעשה דרך אלגנטית להגיד שהחברים בקבוצה קרעו אותה ואת הבחירה שלה לשלוח את בתה לגן בהפרדה. אני מודה שהמבוכה החלה לכרסם בי, ותחושת האשם הלכה והתגברה. אני מכירה את זה מצוין מהצד השני. שני הילדים שלי למדו בבית ספר ממלכתי דתי שהוכתר בהתחלה כ"פלורליסטי". אנחנו לא דתיים, אבל החלטנו לשלוח אותם למסגרת שילמדו בה דתיים ולא דתיים כדי שיכירו קצת יותר ממה שמערכת החינוך הממלכתי מציעה.



או־הו, מה שאנחנו ספגנו מכל חבריי הנאורים. התגובות נעו בין זעזוע עמוק לדאגה עמוקה כאילו שלחנו את הילדים לבית ספר למקצועות דאעש.



את הצעד הזה עשינו אחרי לבטים ואחרי שביקרנו בבית הספר השכונתי. הרי אך טבעי שהילדים שלנו ילמדו באותו בית ספר שבו למדה אמא שלהם. אם אנחנו לא מקבלים קרקעות כמו הדור הממשיך בקיבוצים, שלפחות ישתו מאותה ברזייה בחצר, שלגמתי ממנה אני. ישבנו והאזנו בשקיקה למנהלת בית הספר שדיווחה בגאווה על הרוח הישראלית של המקום. היא דיברה על להיות ישראלי, אבל ניתקה את זה לגמרי מהיהדות, כאילו מעולם לא דובר על בית לאומי לעם היהודי. חוץ מזה, מהדברים שלה עלה שצוות המורים מכבד את כל הדתות בעולם ואת כל בני האדם באשר הם, חוץ מאת הדתיים.


הדתה


בכל הכנות, דיבורי ההדתה־שמדתה יצאו לי מהאף, והנה, מצאתי את עצמי משחקת במשחק הזה. אני, שעומדת משתאה מול כל מי שמזועזע מהרעיון שבספר הלימוד של הילד שלו יש רמיזה לכך שהוא יהודי, שומו שמיים. אני, שעמדתי והצטדקתי בפני כל החברים הנאורים שלנו על הבחירה לשלוח את הילדים לממלכתי דתי.



האמת היא ששקלתי בכובד ראש לסגור את המדור הזה בהתנצלות ולבקש סליחה מא' על זה שנתתי לדמוגרפיה לרמוס את העקרונות הכי בסיסיים שלי, כלומר כבוד האדם, אבל אז שתי הרשויות שבי החלו להתגושש, והשנייה אמרה: "גברת, באת, מבחירה מודעת, למקום עם אופי מאוד מסוים. למה בוער לך לשנות אותו? אם מסורת צריך לכבד, תכבדי גם מסורות של אחרים".



זו כמובן התגוששות שלא באמת אפשר ליישב, ואז, כמו באגדות, הגורם השלישי בא והכריע. בהודעה הבאה שלה בקבוצה היא פנתה בבקשת עזרה לאחת ממשפחות המצוקה שהיא אימצה. פגשתי אותה, מסרתי לה את מה שמסרתי, ופתאום כבר לא היינו הדתייה והלא דתייה. סתם שתי אמהות שאכפת להן מילדים של אחרים.



עיתונאי קטן שלי / יאיר ויץ, בן 12.5


הפעם אני מספר על בקבוקוני משקה של מילקי, מעדן החלב היחיד שאפשר לאכול גם עם מזלג, ואני חייב להתחיל מהסוף: היה כבר משקה מילקי דומה בעבר. הוא קצת מריר וטעים כשזה ממש קר, ונדמה לי שהעובדה ששישייה של בקבוקונים נעלמה מהמקרר בתוך פחות מיום, כשיש רק שני ילדים בבית, אומרת הרבה. חוץ מזה אמא, שהיא לא ילדה בכלל, בדקה את מספר הקלוריות ואמרה: הבקבוק בדיוק בגודל המתאים כדי שלא יהיו למישהי כמוני נקיפות מצפון כשהיא שותה משקה כזה, שכולו שוקולד עם שמנת.



מילקי שוט של שטראוס, מחיר מארז הכולל 6 יחידות, 130 מ"ל בבקבוקון, 17.90 שקלים




מילקי שוט של שטראוס. צילום: יח"צ
מילקי שוט של שטראוס. צילום: יח"צ


המלצת תרבות


זמן שהקיץ מנגן על העצבים, במוזיאון הפתוח בגן התעשייה בתפן מתכוננים לקראת פסטיבל מוזיקה קלאסית, מוזיקת עולם וג'ז לכל המשפחה, בניהולו המוזיקלי של חן צימבליסטה. מה מחכה שם? כיתות אמן, חזרות פתוחות בהשתתפות נגנים צעירים מצטיינים ברחבי הארץ, וכמובן קונצרטים לכל המשפחה. בנוסף, בני נוער יהודים וערבים יופיעו במסגרת פרויקט דו־קיום מוזיקלי. בין הקונצרטים: "באך, תופים וקאנון" (19 באוגוסט, 11:30), עם יצירות כמו "בדינרי", "אריה על מיתר סול" ו"קונצ'רטו בלה מינור" מאת באך, בעיבוד למרימבה ולתזמורת, "Oblivion" מאת פיאצולה ו"אינתה עומרי" מאת מוחמד עבד אל־והאב. לפני הקונצרט הקהל מוזמן למפגש עם הנגנים ולהצצה אל מאחורי הקלעים, כולל התנסות בתופי פח מיוחדים. הקהל מוזמן להגיע מצויד בכלי נגינה ולהצטרף לכיתות האמן ולפעילויות השונות.


פסטיבל מוזיקה, 17־19 באוגוסט, המוזיאון הפתוח בתפן, לפרטים והזמנות: 04-9872022, www.omuseums.org.il, הכניסה לאירועים, פרט לקונצרטים הסימפוניים, חופשית. מחיר כרטיס לקונצרט סימפוני: 30 שקלים



פסטיבל מוזיקה בתפן. צילום: מקסים ריידר
פסטיבל מוזיקה בתפן. צילום: מקסים ריידר