1. שמעתי את החברים שלך מדברים על זה שבחופש הגדול, מיד כשיסתיימו הבגרויות, הם ירצו לעבוד. אז הנה לכם, דור העובדים של העתיד, עצה מסוסת קרבות זקנה שראתה כמעט הכל: הימנעו מכל מקום שמדיף ניחוח של מגניבות או נחשד ככזה. מודעות דרושים שמבקשות “אדם עם אמביציה כמו של נאצי על ריטלין” כמו שפרסם איזה חכמולוג אחד לאחרונה במודעת דרושים בפייסבוק - לא.
אל תציעו את עצמכם לשום תפקיד שתר אחר “סוכני מכירות רעבים” או “שליחי פיצה תותחים”. למה? כי זה טעם רע. מי שרוצה אדם רעב לתפקיד, ישאף להשאיר אותו רעב, כי בזה הוא באמת מאמין: שרק מהרעב תבוא לו הגאולה. מודעות כאלו מרמזות לכם בקול גדול: אנחנו חושבים שאם אפשר לסחוט את הפרה עד לטיפת החלב האחרונה, מן הראוי לתת לה לעשות פאנלים ותריסים, ככה, על הדרך.
2. נישאר בתחום העבודה: שוק העבודה. לא שוק התעסוקה. תעסוקה באה להעסיק אותך. עבודה באה למצות ממך את הטוב שבך. לתת למה שיש לך להציע ביטוי. אתה לא חי בסין של סדנאות היזע, תודה לאל. ואם אתה מזהה סדנת יזע – ברח על נפשך. שום דבר לא שווה את זה.
3. פעם חשבתי שיש דבר כזה, “איתי הוא מתנהג אחרת”. ובכן: לא. אין דבר כזה. אנשים לא באמת יכולים לשנות את עורם. הרזומה שלהם מעיד יופי על מי ומה הם. במילים אחרות, בני, אל תנסה לפצח את הרוע. בכל מקום שאתה נתקל באי־נוחות מול מישהו, בדוק היטב למה. סמוך על עצמך.
4. אני שומעת את החברים שלך מדברים על דייטים. הנה, הגעתם לגיל. ברכות. אז ככה: כשאתה יוצא לדייט, זכור שמה שחשוב זה לא איך שזו שיושבת
מולך מתנהגת איתך. איתך היא בתפקיד. היא מגויסת לטובת התדמית שהיא מבקשת להציג. בחן איך היא מתנהגת עם המלצרית, איך היא פונה אל נהג המונית, איך היא משיבה לעוברי אורח ברחוב. שם נמצא הגרעין הבסיסי ביותר של האמת. לא בתפקיד שהיא צריכה לשחק.
5. ברשתות החברתיות – שתף כמה שפחות בעניין חייך האישיים. זה אולי נראה מהצד כמו קהילה תומכת שמספקת לייקים במקום מחיאות הכפיים המסורתיות, אבל האמת העגומה היא שהרשתות החברתיות במקרים רבים מחליפות את הקורידה בספרד. מטאדור ושור לעיני הצופים, גלגל של מקריב וקורבן שאין מוצא ממנו מלבד למקום אפל בנפש האדם. מי הוא השור ומי המטאדור? שאלה טובה. הכי טוב לא לקחת בזה חלק.
6. נישאר בזירת הרשתות החברתיות: אל תלמד מהגדולים. בבקשה אל תשתף פעולה ותצהל עם כל אלה שמספרים שהנה, הם נפרדו מהחברה, והנה, בגיל מבוגר יותר, הם על מדרגות הרבנות אחרי שסוף־סוף נפטרו מהרעה החולה הזו שהם חיו איתה. זכור, הרעה החולה הזו היא אמא של הילדים שלהם. הם חלקו איתה חיים שלמים לפני שהם גילו שהיא “רעה חולה”, או מה שזה לא יהיה.
7. חלץ את עצמך מהלופ של השפה, שכל כולה סביב מוות. אתה לא “מת על קרפ”. אתה אוהב קרפ. לא “בא לך למות” מרוב תדהמה. אתה פשוט מופתע. ואם משהו הצחיק אותך, הוא לא בהכרח “הרג אותך”. באנו לקדנציה מדודה בחיים. למה לשזור כל הזמן את המוות בשפה?
8. אתה עכשיו בגיל ההתבגרות. בינינו, זו הונאה גדולה. “סוויט סיקסטין” זה אחד השקרים הגדולים של האנושות. מעט מאוד מתיקות הגיל הזה מזַמן. הוא בעיקר מביא איתו לבטים, וכעס, ונהמות, ותיעוב כלפי העולם, ועוד שלב בהיפרדות של חבל הטבור של האנשים האלה, שקשה לך להאמין אולי, אך באמת־באמת מבקשים את טובתך. הם נראים לך דבילים, מנותקים ועתיקים, אבל הם אוהבים אותך מאוד. אז שייט לך שם בחלל, כמו אסטרונאוט. פה, על הקרקע, יש מגדלור שימשיך לשלוח אליך אותות ולהזכיר לך שיום אחד, כשתנחת, יהיה מי שיחבק אותך חזק ויקבל אותך. ככה, כמו שאתה.