מירה איתן חושבת שהפסקת אפריטיף יכולה לאפשר לנו רגע של שקט והנאה ולתת לנו כוחות להמשיך את היום. ברור שמניסיון...

אפריטיף. אני רק חושבת על המילה הזו וחיוך גדול עולה לי על הפנים. אמנם מקורה של המילה במילה הלטינית Aperire שפירושה הוא "לפתוח", אבל הכוונה כאן היא למשקה שפותח את הארוחה. אמנם האקדמיה ללשון העברית העניקה לו את השם העברי "אקדם" (לא הברקה גדולה...), אבל אני מכנה את המשקה הזה בשם אחר לגמרי - אתנחתא...

מכיוון שהמשקה מגיע לפני האוכל, הוא לא אמור להיות מתוק מדי, כדי לא לגרום לנו לתחושת שובע מזויפת... (צילומים: יח"צ)
מכיוון שהמשקה מגיע לפני האוכל, הוא לא אמור להיות מתוק מדי, כדי לא לגרום לנו לתחושת שובע מזויפת... (צילומים: יח"צ)
האפריטיף, המגיע לפני האוכל, לא אמור להיות מתוק מדי, כדי לא לגרום לנו לתחושת שובע מזויפת... (צילומים: יח"צ)
צינזאנו-אקסטרא-דריי-בקבוק-278x1024
צינזאנו-אקסטרא-דריי-בקבוק-278x1024
אנשים יוצאים בצהרים להפסקת צהרים, ומה מגיע רגע לפני הארוחה - 'אתנחתא'. ישיבה מאוחרת עם לקוחות חדשים, מה יעלה חיוך על כל פרצוף? 'אתנחתא'. מגיעים הביתה אחרי יום ארוך ומייגע, מה מעביר אותנו למוד רגוע יותר? 'אתנחתא'. יום חם ולח מקשה עלינו להמשיך את העבודה, מה יעזור?, נכון, עליתם על זה 'אתנחתא'. אפריטיף מאפשר לנו רגע של הפסקה, שקט, הנאה, נותן כוחות להמשיך את היום, והחיים אחרי ההפסקה תמיד נראים יפים יותר. אז למה בארץ כמעט לא שותים אפריטיפים? באירופה יודעים לעשות הפסקה באמצע היום, להירגע ולחזור לעבודה, אז למה אצלנו זה לא קורה? למה הישראלים לא מפרגנים לעצמם מנה אחת של משקה מופחת אחוזי אלכוהול באמצע היום? המקור לעולם האפריטיפים המודרני היא איטליה, שם שותים אותם כבר מהמאה ה-18. חומרי הגלם הבסיסיים למשקאות הללו הם ענבים, דגנים ומרכיבים נוספים מן הצומח, וחוזקם האלכוהולי יהיה בדרך כלל בין 12% ל-26%. מכיוון שהמשקה מגיע לפני האוכל, הוא לא אמור להיות מתוק מדי, כדי לא לגרום לנו לתחושת שובע מזויפת. רצוי שיהיו בו עשבי תיבול, צמחים ותמציות פירות, שמעוררים את מיצי הקיבה ואתם גם את התיאבון. ריכוז האלכוהול במשקה לרוב יהיה נמוך, כדי לא להקהות את חוש הטעם.
לילט-לבן-בקבוק-262x1024
לילט-לבן-בקבוק-262x1024
על המנהג של שתיית משקה אלכוהולי קל לפני הארוחה ידוע בתרבויות שנות ומתקופות שונות. ההיסטוריה המודרנית מתייחסת לוורמוט כמשקה האפריטיף הראשון, שאותו המציא בשנת 1786 האיטלקי אנטוניו בנדטו קרפאנו. בסוף המאה ה-19 וגם בשלהי המאה ה-20 היו האפריטיפים פופולריים במיוחד כ'פותחי' ארוחה באירופה וגם בארצות-הברית, ואילו מדינות דוברות ספרדית מלווה האפריטיף ארוחות המבוססות על טאפאס. האדון ג'ספרה קמפארי, רוקח לשעבר ובעלים של קפה קמפארינו במילאנו, שינה בשנת 1862 הרגלים בני מאות שנים של שתייה. קמפארי יצר לראשונה משקה מריר-מתוק מתערובת של עשבים וקרא לו על שמו. משקה הקמפארי המושלם, עם הצבע האדום העז והמפתה, היה ועדיין האפריטיף האהוב ביותר ואפריטיף הביטר הנמכר ביותר בעולם. מותג שהפך למילה נרדפת לזמן פנאי איכותי, בין אם הוא מעורבב בסודה עם לימון, מיץ תפוזים או אשכוליות, או מוגש רק עם קרח.
קאווה פאוסטינו ברוט רזרבה - בקבוק
קאווה פאוסטינו ברוט רזרבה - בקבוק
בין משקאות האפריטיף נמצא את משקאות הוורמוט, משקאות האניס ומשקאות הביטר (מרירים). משקאות הוורמוט מגיעים לרוב מאיטליה - מרטיני, צ'ינזאנו, ברברו, ריקדונה ולילט (מצרפת). נוהגים לשתות אותם מקוררים עם קרח או בקוקטיילים. באזור הים התיכון נפוצים משקאות האניס, אותם שותים לרוב עם קרח ומים קרים, בין אם זה פסטיס ופרנו בצרפת, אוזו ביוון, עראק בלבנון ובישראל, בוחא בתוניס, ראקי בטורקיה, מאחיה במרוקו, או מסטיקה בבולגריה. בין המרירים אנחנו פוגשים בעיקר את קמפארי, אפרול, צ'ינאר ופונט א-מס האיטלקיים, אותם שותים לרוב עם קרח וסודה, מי טוניק, ביטר למון ודומיהם. אחד המשקאות היותר מגניבים הוא לילט - האפריטיף הצרפתי מבורדו. עד לא מזמן הכרנו רק את הלילט הלבן, וכיום מגיע לארץ גם אחיו האדום. אלה מיוצרים מיינות וליקרים המבוססים על פירות הדר או פירות יער ומיושנים בחביות עץ אלון. אפריטיף נהדר שכיף להגיש אותו צונן עם קרח ופלח לימון, ליים או תפוז. משקה שונה הוא הצ'ינאר (Cynar), הביטר השני בראש מצעד המכירות העולמי אחרי הקמפארי. הוא הומצא בשנת 1949 כתרופה שיוצרה מעלי ארטישוק, ומעורבבים בו כיום גם עלי רוברב, קליפות הדרים ותבלינים נוספים. הפרסום לו זכה המשקה בא בעקבות מחקרים אודות הסגולות הבריאותיות המיוחדות של הארטישוק. גם פה, מומלץ להגיש צונן מאוד, עם קרח וסודה או מי טוניק.
בקארדי בריזר ליים - בקבוק
בקארדי בריזר ליים - בקבוק
משקה נוסף שמשום מה לא מצליח בארץ, למרות שלדעתי הוא אחד מהיותר מתאימים לקיץ שלנו, הוא השרי הספרדי היבש. נכון, זהו משקה שנוי במחלוקת בארץ בגלל עוצמת הניחוחות והטעמים שלו, שלא מתאימים לכל אף וחך, אבל היי, אם לא נסמוך על הספרדים, אז על מי כן? שרי יבש מאוד מתאים ביותר למאכלים הים-תיכוניים שלנו, ואין מתאים יותר מלהגיש אותו צונן עם קרח. מי שרוצה משהו קליל יותר תמיד יוכל להתרענן עם כוס קאווה או למברוסקו, ואפילו לקחת ליד איזה בריזר צונן ממשפחת המשקאות האלכוהוליים המוכנים לשתייה - Ready To Drink. לקראת הקיץ מגיע בימים אלה לארץ בקארדי בריזר בטעם ליים. משקה מרענן על בסיס רום ומיצי פירות, שמכיל רק 4% אלכוהול. אז אם אני נהנית לעתים כאפריטיף גם מסיידר אלכוהולי, בירת לאגר צוננת או קוקטיילים לא מתוקים, גם זה יכול לבוא בחשבון.