דוד הירשפלד כבר בחר לעצמו את המרענן של הקיץ. ככה זה כשאתה ברמן בשישקו והבוס כל הזמן מפנק, מפנק...
דוד הירשפלדמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
דוד הירשפלד כבר בחר לעצמו את המרענן של הקיץ. ככה זה כשאתה ברמן בשישקו והבוס כל הזמן מפנק, מפנק...
אמצע קיץ. צהרי שישי וחם. חם ברמה שבירה היא כבדה מדי. עודף הצ'ייסרים שירדו בגרונותיהם של הברמנים (אנוכי ואלון שושני – האיש והאגדה!) הביא ליצירת משקה חדש: ה"שקר" - בקבוק ריק של יוליוס עם תערובת סירופ תפוח ומים בתוספת מנה אחת של עראק בשביל הריח. ככה, שלא יגידו שהברמנים לא שותים...
זו היתה אהבה ממבט ראשון, אבל גם סטוץ כואב מאחר ורבע שעה אחרי פתיחת הבקבוק כבר סיימנו אותו... (צילומים: יח"צ) מסתבר שגם סטוץ יכול להיות דבר די כואב מאחר ורבע שעה אחרי פתיחת הבקבוק כבר סיימנו אותו... (צילומים: יח"צ)
השעה שלוש. שעתיים עברו ועוד שלוש לפחות נשארו למלחמה של שישי בשישקו. "קח רבי דאוד, חייך יוסי ומסר לי בקבוק. "Was is dat הר בוזנח?", שאלתי. "הרבה קרח ולימון ואתה מסודר". אלו היו הוראות ההפעלה שניתנו עם חיוך. באותם ימים יוסי וטל נהגו להביא לבר בקבוקים מעניינים מסיבוביהם באירופה. ערך מוסף נטו - בעיקר לנו הברמנים.
Lillet, the T is silent. זו היתה אהבה ממבט ראשון. זה גם היה סטוץ כואב מאחר ורבע שעה אחרי פתיחת הבקבוק כבר סיימנו אותו. חזירים שכמותנו. היה חם ולטעמי זה בהחלט המרענן הרשמי של הקיץ. עברו השנים ובטיסות לחו״ל תמיד הבאתי אתי רומן מזדמן אחר. יוסי וטל, כהרגלם, הביאו רק דברים מעניינים שאין איך להשיג פה. הקיץ בא והלך ואתו מרעננים רשמיים אחרים: בחרובקה עם סודה ולימון; טקילה עם ג׳ינג׳ר אייל; ברבן וכל מה שמוגז וקר. בעיקר כל מה שקר וקר.
ואז אפריל הגיע. יום שני בערב בתחילת החודש ואנשי ה"ברוט - בר יין" מארחים אותנו בסיבוב הצ'ייסר בשכונה של אנשי השישקו. על הבר מולי מנצנץ לוגו מוכר. בקבוק אהוב עם נוזל טיפה שונה. הלילט שאני מכיר הוא לבן וכאן, זה שמולי, הוא אדום. סקרנותי גברה והבעת תהיה הצטיירה על פניי. "אורי ברוך מביא עכשיו", מיהר אבירם לענות לי בלי ששאלתי, וחיוך קטן מיד עלה. יום העצמאות קרב ובא והנה - גרסה של המרענן הרשמי נחתה. ליד סטייק עם או בלי פיתה, על קרח או עם טוניק, לימון או תפוז - לילט זה בהחלט המשקה לכל מאורע.
הלילט שייך בעצם למשפחת האפריטיפים מצרפת, בורדו ליתר דיוק. משנת 1872 ועד היום שומרת משפחת היצרנים על ייצור מותג-על שהלך והתרחב. בהתחלה היה לילט בגרסתו האהובה לבן - בעיקר משילוב של יין סמיון וליקרים שונים שהמשפחה זיקקה מפירות. בהמשך נוסף ללילט הלבן אח קצת יותק עמוק, "האדום", שמשחק על אותו עקרון של ערבוב ליקר עם יינות, רק שכאן משתמשים בענבי מרלו בתור הלב של כל העניין. בתחילת שנות האלפיים יצאה המשפחה עם לילט רוזה - תענוג שלצערי עדיין לא הגיע לארץ המבוסס גם הוא על ענבי סמיון, רק שכאן הוא מעורב עם ליקרים של פירות יער למיניהם ליצירת הצבע והמרקם העדין.
לילט לבן - בקבוקLillet Blanc
צבע זהוב וטקסטורה לא סמיכה, כמו בשאר האפריטיפים המוכרים לנו בישראל. ריח פרחוני שכמעט גובל בדבש. טעם פירותי אפילו טיפה טרופי. ארומה של תפוזים טריים שממשיכה לסיומת עמוקה וארוכה עם מורכבות של יין בוגר ואפילו טיפה עץ.
מחיר מומלץ: 115 שקל
לילט אדום - בקבוק
Lillet Rouge
צבע אדום עז ועמוק. ריח של פירות כמעט בשלים מדי ובעיקר שזיפים ודובדבנים. טעם חזק ועמוק שמזכיר פירות יער וגרגרים למיניהם. אזכור של וניל עם טקסטורה לא עבה מדי, אבל חזקה ועוטפת.
