זוג בהפרעה 2: בוליט ריי וקליק פופקורן

חיליק גורפינקל מרחיב את גבולות הגזרה ומנסה לשדך בין וויסקי למתוקים, והפעם: בוליט ריי וקליק פופקורן…

אני לא מכיר הרבה דברים יותר אמריקאים מדלי פופקורן. טוב, אולי דונלד טראמפ, אבל הוא חדש בשכונה, לפחות מבחינתי. אולי קוקה קולה. אבל קוקה קולה ופופקורן הולכים כידוע ביחד, במיוחד כשאתה מבקר שוב בסינמה סיטי, ועוד באולם החדש, הענק והמפואר, זה המכונה 'סיטי הול' ומעל המסך שלו מחכות לך בובות בגודל טבעי של הביטלס, אלביס ועוד שלל אייקונים אמריקניים (כן, אני יודע שהביטלס היו אנגלים, בחייאת…).

אז אתה מתיישב לך מול המסך, דלי פופקורן ענק - וזו עוד המידה הקטנה - בין רגליך, כוס קולה בחור המיוחד שמחכה לה בצד הכורסא הרכה ומחכה שזה יתחיל. כלומר, עוד פרק בסאגה הבלתי נגמרת של מלחמת הכוכבים. כבר אין אפילו הופעות אורח של האריסון פורד וקארי פישר. סתם אוסף של שחקנים אלמונים ולא ממש כריזמטיים. ובכל זאת, הקסם הישן והטוב עדיין עובד ולשעתיים וחצי אתה חוזר להיות ילד קטן.

ואז אתה תוהה מה יכול היה להפוך את החגיגה הזאת למושלמת? בכל זאת, אתה כבר לא ילד, וקוקה קולה היא לא בדיוק מה שהרופא רשם, אפילו לא לילד שלידך (מה, לא באמת חשבתם שהלכתי לבד…?!). אבל אין בירה בסינמה סיטי, או בכל בית-קולנוע מודרני אחר כמדומני.

טראש במיטבו

פעם, מזמן, היה אולם קטן בירקון פינת ירמיהו שלא רק הקרין סרטי איכות, אלא גם התיר לך לשתות מולם מה שבא לך, כולל אפילו וויסקי איכותי בכוסות מתאימות וכבדות. נו טוב, פעם גם היו בתי-קולנוע שכונתיים, כולל לפחות ארבעה או חמישה בשכונה הצפונית שלי. וזה מבלי לספור את הקולנוע הקטן הנ"ל שאת שמו כבר שכחתי מכיוון שהיה קיים רק זמן קצר. אבל הותיר רושם גדול.

נזכרתי בכל זה כשעמדתי במרכול השכונתי מול חטיף מבית היוצר של קליק, אותם חטיפי שוקולד שילדים מחבבים מאד, או לפחות הילדים שלי, ודומני שגם מבוגרים אינם מתנזרים מהם ממש. לפני כמה חודשים שחררו אנשי קליק מהדורה מרירה בשלל טעמים מתוחכמים לטובת אותם מבוגרים. היא נעלמה כבר מזמן מהמדפים, ללמדכם שלא תמיד צריך להתחכם אתנו.

והנה עכשיו, מוציאה קליק לשוק משהו הפוך לגמרי. טראש מוחלט בדמות פופקורן מקורמל עטוף בשוקולד חלב. דווקא הקליינט הטבעי, כלומר בני הקטן, טען שזה מגעיל. הפופקורן לא מצליח, כמובן, להישאר פריך, ולכל העסק יש מרקם בעייתי.

הוא צודק מאד, אבל, וזה אבל גדול, הוא לא טעם עדיין, מפאת גילו הצעיר, את השילוב של היציאה המופרעת הזו עם כוסית של וויסקי שיפון מבית היוצר של בוליט, אותה מזקקה אמריקנית שפרצה לחיינו לא ממש מזמן.

מה אומר ומה אדבר. נער הייתי וגם זקנתי ושילוב כל-כך משובב נפש לא טעמתי מזמן. המתיקות המובנית בכל וויסקי אמריקני באשר הוא, משתלבת היטב עם השוקולד, וטעמי העשן והעץ עושים חסד עם הפופקורן עצמו.

אמנם מתבקש כאן ברבן קלאסי, עתיר תירס מתוק, ולאו דווקא Rye שהוא קצת קשוח יותר, אבל עזבו אתכם משטויות ודקדוקי עניות ופלצנות. אחר-צהריים סגרירי על המרפסת עם שני החבר'ה הללו הוא כל מה שיכולתי לבקש. אח, האריסון, האריסון. לא תחזור לעוד פרק?