לאבירם כץ יש אהבה חדשה, כזאת שלא אכפת לה אם הוא מריח משום, שמכינה חצילים מיתולוגיים ומוזגת בירה מושלמת
אין הרבה מקומות בתל-אביב שאפשר לקרוא להם "מוסד" מבלי שזה יישמע מאולץ מדי. אנחנו אוהבים להכתיר מלכים חדשות לבקרים, וכל מקום ששורד חמש שנים כבר נכנס להיכל התהילה המקומי. ארנולד, הידוע בכינויו "ארנולד חצילים", הוא בפירוש מוסד, והרוויח את הכינוי הזה בזכות – בכל זאת, המקום הוקם ב-1962, זהו עסק משפחתי, שהקים הסבא (ארנולד), והוא מנוהל עד היום על ידי בני המשפחה שנמצאים כאן תדיר. ארנולד הוא מחלוצי ההכלאה, שהיום כבר מובנית מאליה, של בר ומסעדה. הכל פשוט, לא יומרני, אבל חמים, נעים וטעים. והבירה? טרייה ונהדרת. הגינס מהחבית כאן היא מהטובות שאפשר למצוא.
אומרים שעכשיו פה שמח
מכל מקום, גיחת הבירה הקצרה שלנו הלכה והסתבכה לשש ומשהו שעות של שתייה, אכילה, ובעיקר פטפוטי שתיינים. משפחת בניש יודעת לארח נפלא. בירה רודפת בירה, ומספרים לי על ההוא ועל הזמנים ההם, מישהו קם והולך, מישהו אחר מתיישב איתנו, הגיל לא חשוב, הזמן לא משנה. קל מאוד ליפול כאן למלכודת ה"אומרים שהיה פה שמח", לדבר על עולם הולך ונעלם, אבל עזבו אתכם מהנוסטלגיה, והעבר, והסיפורים על הבוהמה והסלבס, ועל החצילים שכיכבו כמעט בכל מנה. ארנולד הוא מקום מצוין ל'כאן' ול'עכשיו'.
סימני הזמן מופיעים בעיקר בתפריט האוכל הגדול. על הקלאסיקות הבלקניות איש לא ויתר כאן, אבל נראה כי היו חייבים גם ליישר קו עם רוח התקופה, וכך מוצאים במטבח הבולגרי גם פסטות ביתיות, סילאן, פירות ים, סלט גבינה כחולה וכיו"ב. לא בדיוק שיא החדשנות, אבל בוודאי כמה צעדים קדימה מהתפריט הבולגרי הקלאסי. מה שחשוב הוא שכל הקלאסיקות הבולגריות כאן, ועם הרבה שום: קבב עסיסי, שלל סלטי חצילים, מבחר נקניקיות, וצלע לבן שהייתה אחת ממנות הצלע הטובות שאכלתי לאחרונה. קל מאוד לייבש חזיר על הגריל, וכאן הורידו את הצלע בדיוק בזמן הנכון, כשהבשר עוד בגוון ורדרד משגע. הרבה שום וחמאה למעלה, קצת פטרוזיליה, צ'יפס ביתי ושמחה גדולה בלב.
