סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: פוסטר בתל-אביב…
דוד הירשפלדמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: פוסטר בתל-אביב…
זה מרגיש לפעמים שאנחנו מבלים את רוב חיינו במסלול קבוע. את המקומות המוכרים ואהובים עלינו אנחנו פוקדים בצורה סדירה, אבל למקומות חדשים אנחנו הולכים רק כשצצה הזדמנות לרווח או כשמפתים אותנו. שישה ימים בשבוע אני הולך בין שתי נקודות. שלוש שנים באותה דירה. כל פעם אני בוחר באחד משלושה מסלולים. אין דלת שאני לא מכיר באותו חתך הרחובות שמוביל בין דירתי למקום העבודה שלי. כך זה גם תמיד היה. במעבר דירה תמיד בסוף הסידור והפריקה יש את הסיבוב הראשוני בשכונה החדשה. בחינה של כל המשתתפים החדשים בנוף שהשתנה.
גינס היא מסוג הבירות שלא צריכות חידושים. היא צריכה להיות חוויה שמעוררת זיכרון של כל חוויית גינס ולא דבר חדש... גינס היא בירה שלא צריכה שום חידושים. היא צריכה להיות חוויה שמעוררת זיכרון של כל חוויית גינס ולא דבר חדש...
גרתי בכיכר רבין כשנה. איזור יחסית נעים ובעיקר משעמם. זה הרגיש כאילו לכל דייר יש בית-קפה משלו. ארבע מספרות שלושה סופרמרקטים ואולי מאתיים בתי-קפה ברדיוס של שלושה בלוקים. רובם נסגרים ומתחלפים אחת לכמה חודשים, ואז הקהל של המקום החדש רץ להסביר שהוא בכלל יושב שם כבר עשר שנים והוא זוכר את קובי שהיה הברמן השני של המקום הראשון.
במשך שנה ישבתי בבר אחד. כל ערב הייתי עובר שם בדרכי לעבודה. מכניס את הראש. אולי שותה צ'ייסר ובלילה חוזר לדרינק ולשלם את החשבון היומי. בכל יום בדרכי הלוך הייתי עובר ליד דלת סגורה. מבחוץ הוא נראה כמו מקום שיכול להכיל חמישה אנשים בלחץ. דווקא בפנים הוא די גדול, אבל הוא תמיד סגור. עכשיו נמצא שם פוסטר. הדלת הקטנה הסגורה עכשיו כבר פתוחה. אחת וחצי בלילה, יום ראשון, והמקום שלושת רבעי מלא. ברמן מזהה אדם שנכנס לכאן בפעם הראשונה ומחייך. הוא בעל הנכס הנוזלי מסתבר. מפית קוקטייל מהירה וחיוך. לחיצת יד מכבדת וקריצה.
"טובורג? סטלה?", הוא מתחיל לשאול, "נראה לי שאתה גינס", הוא מכריז ובצדק. הבירה נמזגה נהדר. אפילו חיכיתי לה. בינתיים הברמן / בעלים החביב מזג לגזרת הבר הצפונית וודקה וסובב את בקבוק באוויר במקצועיות חיננית. הבירה הוגשה והיא קרה. היא יפה. היא מושלמת.
"ואת?", הוא שואל את בת לווייתי, "סטלה", היא עונה בנחישות ומדליקה סיגריה. הבר נקי. אפילו מופתי. אני מרגיש שאם הייתי מנסה ללכלך בכוונה - לא הייתי מצליח. הברזים מנצנצים זוהרים. התחתיות והכוסות ממותגות למקום, אבל מעוצבות ככוסות בירה קלאסיות. כעס עולה על כך שעד כה לא נכנסתי לבר הזה. הרגשה עזה של פספוס על השנה שבה יכולתי לחסוך מאמץ ולהיכנס לבר הקרוב יותר לביתי, ואולי אפילו לגוון בחוויותיי.
הפוסטר פתוח כבר שמונה שנים. האנשים שעובדים בו מכירים וזוכרים את כל באי המקום. אין אפשרות שתיכנס לבר כלקוח קבוע ולא יידעו מה אתה שותה בקביעות. כשאדם נכנס למקום והכיסאות כבר מורמים, זה אחד מהמקומות היחידים שיורידו לכבודו כיסא ויתנו את ההזדמנות לשתות איזה בירה.
השעה כבר מאוחרת בלילה. מאז הארוחה האחרונה שלי עברו בערך חמש שעות. אני מתחיל להתחרט שלא אכלתי באחד הברים באמצע הדרך. ליד הבירה אין זיתים או נשנושים אבל המקום מציע את מנת הבית – ה"צ'פולה" שהיא בעצם חצי לאפה או לאפה שלמה שממלאים אותה בטחינה זיתים פטה וזעתר. יש עוד גרסאות אבל זאת בהחלט תופרת את הפינה המפורסמת. זה כאילו מישהו יצר את הביס הזה שייכנס בין כל השתייה שנערמה בלילה של בילוי. הביס נגמר והבירה נגמרה. "שלוק אחרון?", שואל אותי הברמן החביב ומסמן בידו על גובה של רבע הכוס. "ברור", עניתי וחייכתי וכמו שהוא נמזג ככה הוא נלגם במהירות. אז מה היה לנו כאן?
מזיגהמזיגה: הבירה נמזגת על-פי כל חוקי המשחק ובכוסות נקיות מברזים נקיים ואין לה שום סטייה בטעם. אפילו הטעם של הסטלה העדינה הודגש בכוס הקרה.
הגשההגשה:רק בגלל שאם כבר מגישים בירה בכוס ממותגת, ועוד מותג כמו גינס, אז אולי צריך להשקיע ולמזוג בכוס המתאימה לו. גינס היא מסוג הבירות שלא צריכות חידושים. היא צריכה להיות חוויה שמעוררת זיכרון של כל חוויית גינס ולא דבר חדש. היא מרדף אחרי גינס שהיתה לנו ותרגיע אותנו בשנית.
איכותאיכות: הבירה לא עומדת ימים בחביות והצנרת נקייה ולא מורגש אפילו אזכור של לכלוך. הכוסות קרות ונקיות והבירה מגיעה על תחתית - אמנם לא ממותג אבל כן מושקעת ומעוצבת למקום עצמו.
טעימותטעימות:אין טעימות ונשנושים במקום, אבל יש את החלופה הנהדרת - הצ'פולה - במחיר של 16 שקל למנה הקטנה זה בהחלט תופר את הפינה באהבה.
חוויהחוויה:בר שכונתי פר-אקסלנס, כמו שבר שכונתי אמור להיות. ברמן חייכן ואינטליגנטי עם חוש הומור. צוות שמכבד את המקצוע ואת הלקוחות. תשוקה לדיוק של הבעלים. מגוון יפה של אלכוהול וכמובן - בירה איכותית מהחבית.
ציוןציון סופי: אם היתה לי מכונת זמן בטח הייתי לקוח קבוע בפוסטר כבר מזמן. הפוסטר הוא אחד מהמקומות היותר נעימים למשתמש ובהחלט מהיותר סימפטיים בתל-אביב.
