גינס בחו"ל? קודם ניקח את ברלין...

ברז גינס הוא דבר מבורך. בכל מקום בעולם שתפגוש אותו תדע שיש לך מפלט שפוי...

מסתבר שהקונספט של בר אירי הוא לא דבר שהומצא בישראל. בר אירי אתגר לא פשוט עבור מבקשי הגינס מסביב לעולם, כזה שעוקץ אותם פעם אחר פעם. הבעיה בבר אירי בגרמניה היא הדיוק של המקום. ממש כמו בבר הבית שלי בתל-אביב שמסרב להשמיע מוזיקה שהיא לא בלקנית, כאן הם מסרבים להנמיך את המוזיקה האירית.

אם הייתי פותח בר בברלין ומגדיר אותו כבר ישראלי הייתי צריך שיהיה בו ברז גינס (צילומים: יח"צ) רק חכו שניה. בואו ונסביר לאלכוהוליסט בשם קלאוס או גרכט שחמת חלילים היא בכלל סקוטית. ובכלל, לאירים יש יותר חלילים וכינור ומנגינה שמחה וקצת עצבנית ובכל שיריה יש מעין אגרסיה שמצדיקה את העובדה שאירלנד היא מדינת פאנק נהדרת. את האירים עצמם אני אוהב. ולאהוב כמו שחברי הטוב שיושב לידי אמר זה הרבה יותר מלסמפט. האירים הם עם שלם שאני אוהב. אני לא יודע אם זה החיבור הטבעי שיש לעמים שרגילים לטרור פנימי או העובדה שעקב כך שני העמים שלנו הם המבקרים הקבועים ביותר באמסטרדם, אבל אני יודע שכל אירי שפגשתי אהבתי. יש להם את ניצוץ הבילוי. את הדחף לחיות את הרגע ויהי מה. רק חבל שכאן, בבר אירי גרמני, אין את החיות הזאת. ברז גינס הוא דבר מבורך. בכל מקום שתפגוש תדע שיש לך מפלט שפוי. אם רק היה אפשר היה לי אחד כזה על עגלה חשמלית. הוא היה הולך איתי לכל מקום מחובק והיו לנו רק ימים יפים. אבל כאן יש בעיה קטנה. גרמניה היא לא סתם ארץ ללאגר. היא ארץ שאוהבת לאגר. ואני אדם שאוהב לאגר. אם חושבים על זה, אני וגרמניה אפילו מתאימים אחד לשני. אז למה אני מרגיש חסך. למה קשה לי להסתובב ברחובות קרוייצברג הירקרקה והקרה מעוטרת הגראפיטי היפה עם ניחוחות החזרזירים המטוגנים סביבי בכל פינת רחוב? יכול להיות שגינס הפכה אצלי למרגיעה הלאומית למרות שהיא לא ישראלית? חברי סנהדרינק שכבר שתו את הגינס הדרומית ביותר בישראל וכך גם את הצפונית ביותר - מאילת עד מאג'דל שאמס - הורו לי לצאת למסע גינס בברלין. אני חושב שעברתי את רוב הברים בשכונה הזאת שמסתבר שהיא בגודל תל-אביב רבתי. אגב, יש כאן מספיק ברים בשביל שכל חברי סנהדרינק יוכלו לשתות בהם כל אחד בנפרד. ככה גם יוכלו להצדיק את קיומה של קבוצת הוואטסאפ של חברי המועצה שרוב הזמן משמשת כמכשיר קשר לבדיחות שמנים ולירי פקודות מצרר מהעורך. זה היה אחרי קילומטרים רבים. חום קופח של 2 מעלות צלזיוס ואף אחד מהברים הפתוחים בשעה המאוחרת - תשע לפנות בוקר, לא מוזג גינס. מישהו אפילו סיפר לי על פיצוציה שיש בה פחית ואני כמעט התפתיתי. זה היה ממש רגעים ספורים לפני שפקעה סבלנותי לגרמנים ובכלל למסע הזה לחיפוש הגינס, כשלפתע שמעתי את אותה נעימה מחרישת אוזניים, ובצורה מפתיעה מבורכת, של חמת החלילים נישאת מרחוב צדדי. השמש כבר תלויה בשמי ברלין והרוח המלטפת מקפיאה את שרירי רגלי לכדי זיהוי אנטומי של סיבי גופי ובמילה אחת - קר!!! שלושה צעדים לפינת הרחוב וקפיצה ימינה. מולי דלת ירוקה ובתוכה בר ארוך מעץ עם בובה של ברווז וברמן גרמני ג'ינג'י שיכור ומחייך: - "גינס?". - ״גינס!״. - "גינסססס". בכך בערך הסתכמה השיחה. אבל המוזג השיכור החייכן כנראה בכל זאת הבין משהו ממנה, משום שדי מהר הנוזל השחור, הקטיפתי והחלק החל נמזג לכוס פיינט עם לוגו התוכי העתיק. יש משהו במרקם של גינס שתמיד מרגיע. גם אם אין לך באמת צרות בעולם...