לרגל יום העצמאות חוזר גדי דבירי אחורה בזמן ועושה כבוד לבירה העברית הראשונה. ובהחלט יש כבוד...
סיפור המעשה מתחיל בשנת 1934 במיזם משותף של משפחת רוטשילד, חברת פיק"א וחברה בנקאית מפריס בראשותו של צרפתי בשם גסטון דרייפוס, אשר הושפע מהרצאה של נשיאנו הראשון, חיים וויצמן והחליט להשקיע בארץ. תוצאת מיזם משותף זה היתה מבשלת בירה בשם "Palestine Brewery Ltd" או בשמה העברי "תעשיות בירה א"י בע"מ"...
המבשלה הוקמה בראשון-לציון בסמוך ליקב שגם הוא היה בשליטת משפחת רוטשילד. ב-15 בינואר 1936 יצא לשוק המותג העיקרי אותו ייצרה המבשלה - "נשר", כן, כן, אותה בירה נשר המוכרת לכולנו עד היום - הבירה הישראלית הוותיקה ביותר הנמכרת בשוק הישראלי באופן רציף.כל המכונות ודודי הנחושת של המפעל נרכשו ממפעל יהודי בצ'כוסלובקיה, וכך גם הבקבוקים והלתת ששימש לייצור הבירה. כמות הייצור בשנותיו הראשונות של המפעל עמדה על 2 מיליון ליטר בירה בשנה. מחיר הבקבוק היה 30 מיל א"י כשמחיר זה כלל את מחיר הבקבוק – 5 מא"י ומס בגובה 7 מא"י לבקבוק – כ-40% ממחיר הבירה !!! (עיתון דאר היום 3.1.1936).
זיכרונות הילדות שלי הם שולחן שבת ערוך לסעודה כשבקבוק בירה נשר ניצב המרכז השולחן. נשר היתה הבירה אותה שותים עם האוכל: קלה, בהירה, טעימה וזולה. עם הזמן ובעקבות התפתחות שוק הבירה מייצור מקומי וכניסת מותגי יבוא, נדחקה נשר הצידה ותקופה ארוכה ניתן היה להשיג את הבירה רק במקומות בודדים. עם זאת, בשנתיים האחרונות, עם עליית המיסוי על הבירה, מחיר בירה נשר, שכאמור הינה פטורה ממס, הפך את הבירה לאטרקטיבית ביותר לרכישה וכיום ניתן כבר למצוא אותה בקלות, במקומות רבים.
לרגל יום העצמאות נתנו את הנשר לטעימה עיוורת בקרב פאנל מעריכים והנה רשמיהם: בירה עם גוף טוב וסיומת חלשה, שטוחה מאוד בטעם, ככל הנראה עקב רמת האלכוהול הנמוכה. זוהי בעצם גולדסטאר, אך עם טעם חלש יותר ויחד עם מחירה הזול על המדף, הבירה מהווה עסקה טובה למדי.