מרוסיה באהבה

נמרוד שיין, דון ז'ואן מקומי ששתה בחייו כמה דברים טובים, שרף לילות בברים נשכחים ועל הדרך פלירטט פה ושם, מסרב לחשוף עם כמה מהן בסוף הוא הלך לישון. בדיבורים הוא דווקא גדול, אבל למה ברוסית, בלאט...

ראשית, הבהרה: למרות שהיא נכתבה בלשון זכר, הכתבה השימושית הזו מיועדת לנשים וגברים כאחד. יש איזה דעה קדומה כאילו משפטי פתיחה בברים שמורים לגברים פלרטטנים בלבד, אבל ברוח הזמן נשים הן ציידות להוטות לא פחות, שלגמרי לא מוכרחות ללקט את כל מי שאוזר אומץ לגשת לשולחנן.

ממש קלאסה. פחות יוסי גיספן, ויותר אנטון צ'כוב (צילומים: יח"צ, נמרוד שיין) עזבו אתכם מכל המשפטים האידיוטים של הבת של הגנן שלא כאב לו שהיא נפלה מהשמיים או משהו כזה, זה כל כך 2014, החורף הזה אנחנו הולכים על משפטים של סופרים ומשוררים רוסים. קלאסה. פחות יוסי גיספן, ויותר אנטון צ'כוב. פחות שלמה ארצי (למרות ש"מת לאכול אותך בבסיס האם לנצח" הוא גאוני) ויותר סולז'ניצין. עכשיו דמיינו את עצמכם נכנסים לבר וכשאתם מזמינים מהמוזגת כוסית סטוליצ'ניה (אנחנו בקטע רוסי עכשיו), אתם אומרים לגרושה המצודדת לשמאלכם "את תמותי" - פאוזה דרמטית. ואז "וגם אני אמות", ואז פאוזה נוספת קצרה יותר, ומצביעים על הברמנית ואומרים "וגם היא תמות. "אבל לפני שכולנו מתים, את פשוט חייבת לעשות שני דברים, הראשון הוא לטעום מהוודקה הזו שהיא על בסיס מים שהרוסים הביאו מההימליה, והשני, לשמוע מה אמר פעם דוסטוייבסקי", או טולסטוי. כן, יש מצב שהיא עונה: "ואתה חייב לעשות רק דבר אחד, לעוף לי מהעיניים". אבל אם היא לחוצה, היא תחכה לדוסטוייבסקי. או לסטוליצ'ניה. מכאן זה שלכם, אבל רק כדי שלא תגידו ששלחנו אתכם לקרב בלי כדורים במחסנית. אז הנה עשרה משפטים שימושיים שלקחתי מהספרון שמופיע כאן בתמונה. כן, לא גוגל כי אם גוגול, לא ויקיציטוט כי אם ספר בשר ודם.

הסיפור של הספר הוא כזה, הוא בכלל של סבתא, מנוחתה עדן, של אשתי. שמה היה לוֹטֶה והיא באה מגרמניה ממש מזמן, עוד כשהגרמנים היו נחמדים, והלכה לייבש ביצות בכנרת. זה לא הפריע לה לקרוא ספרים באנגלית לאור העששית ולרכוש את הספר הזה איפשהו בשנות ה-לך תזכור. מפה לשם, כשעשו סדר בארגזים מצאו אותו שמור כאילו הוא כרגע יצא ממחסני הוצאת הספרים השוויצרית, ובדיוק כפי שהיית מצפה מיֵקִית אסלי שבספרים שלה לא תמצא אפילו קמט ובטח לא כתם של מרק. אז המשפחה החליטה שאני הבנאדם הראוי לשאת את הלפיד והעבירה אלי את הספרון. לפיכך, מחילה מסבתא לוטה שלא שיערה שמישהו יום אחד יביט בו ויגיד "היי, אחלה משפטי פתיחה לפיק-אפ-בר". אז בתרגום חופשי, קבלו: מקום עשירי: ניקולאי וסילייביץ' גוגול האנטישמי המנוול הזה ידע לכתוב. למשל: "האל הוא הממלא אותנו חוכמה, והוא אכן גדול. אבל איך הוא עושה זאת? הוא עושה זאת באמצעות אותם הדברים שאנו מנסים להימלט מהם. במסירות ובסבל הוא נותן לנו את ניסיון החיים, שאף ספר לא יֵדע לעולם להכיל". חזק, אה? אבל אולי קצת ארוך, וקצת כבד למי שכבר שתה. אז בואו נעבור הלאה. מקום תשיעי: בוריס לאונידוביץ' פסטרנק בוריס שהיה פעם מוסיקאי יהודי מבטיח המיר את דתו והפך למשורר נוצרי. מכל מקום, אפילו סטלין חיבב אותו ונתן לו פטור ממשלוח לסיביר. אז פעם הוא אמר: "מה שהופך אותנו לאנושיים היא היכולת לאהוב מישהו אחר, או לפחות האפשרות לעשות זאת". נו טוב, המשפט הזה מתאים לגברים וגברים כאחד, אבל פרודות סנטימנטליות ימותו על זה. מקום שמיני: פתגם רוסי כן, יש גם כאלה בספר ובטח כתבו "פתגם רוסי" כי הבנזונה היה יותר מדי שיכור כדי לרשום את השם שלו: "היום מתפוגג עם הלילה, האדם עם הצער". זהו. מה אתם עושים פרצוף? אפשר לחשוב ששילמתם על זה. מקום שביעי: לב ניקולייביץ' טולסטוי ההיפסטר המזוקן כתב ספרים שאף אחד לא שמע עליהם כמו "מלחמה ושלום" ו"אנה קארנינה", אז תעשו כבוד למאסטר וקבלו שורה: "ענֵה לרשע בטוב, ותשלול מהרָשע את ההנאה שהוא שואב מרִשעוּתו". זה משפט חשוב שיצליח בעיקר אם המטרה נראית כמו מצביעת שמאל ופעילה במרק לווינסקי. יש בו גם הרבה ריש ועין, אז השתדל לומר אותו בלי בייגלה בפה כשאתה מגיש את הלחי השנייה. מקום שישי: מיכאיל יורייביץ' לרמונטוב האיש נחשב אצל הרוסים הכי גדול אחרי פושקין וליברמן. מצד שני בגיל 27 הטמבל יצא לדו-קרב ומת. מצד שלישי, מועדון ה-27 הוא לא מועדון רע, אז קבלו: "תשוקות נעורים הן רק רעיונות בשלב הגולם. זה הכל. הן חרוטות בליבו של האדם הצעיר, ורק אידיוט יאמין שהן תשרודנה לנצח. נחלים שקטים מתחילים לפעמים במפל רעשני, אבל הם לעולם לא יבעבעו ויקצפו כל הדרך אל הים". תסתכל לה טוב-טוב בעיניים. אם היא מביטה בך גם אחרי שסיימת לדבר, היא שלך גבר. או אישה.

מקום חמישי: פיודור מיכאילוביץ' דוסטוייבסקי סופר ענק. האיש כתב את "האחים קרמזוב", כנראה הספר היחידי בהיסטוריה שלקח הרבה פחות זמן לכתוב אותו מאשר לקרוא אותו, אבל אנחנו סולחים לו בגלל רסקולניקוב. כן, גם שם בפאב מולה אתה צריך להנהן כאילו אתה יודע מי זה. אז הנה: "אתה לא יכול להסתדר בלי אלוהים. הוא האדם היחידי שאתה מסוגל לאהוב לנצח". כמובן שכאן אתה יכול להמשיך עם סיומת או טוויסט משלך, זה רק תלוי בפרצוף שהיא עושה לך. משהו בין "אז שנעלה אלי להתפלל?" ועד "אבל אותך אני דווקא מסוגל לאהוב לנצח". מקום רביעי: מקסים גורקי סיפור חיים מרתק. ניסיון התאבדות בגיל צעיר, יתום מגיל 9, בגיל 19 יצא למסע רגלי של חמש שנים ברחבי רוסיה. נו, ואתה מצטט אותו בשביל להחליף נוזלי גוף. תתבייש: "אל תביע צער על אחיך. עזור לו". קצר ולעניין. הגרסה האינטליגנטית ל"מישהו אמר לך פעם שיש לך משהו עצוב בעיניים" והולך נהדר עם "אז אני יכול לעזור לך אחותי, ולהזמין לך משהו לשתות?". מקום שלישי: איוון סרגייביץ' טורגנייב אם השם טורגנייב לא אומר לך כלום זה בסדר, אתה לא בוגר החוג לספרות באוניברסיטה העברית וסופרים חשובים מאמצע המאה ה-19 ומחזאים מהתקופה הוויקטוריאנית לא יושבים על השולחן של הארבע במאה ב'צומת ספרים': "אהבה חזקה ממוות ויש בה עוצמה הגוברת על פחד המוות. אתה חי את חייך רק באמצעות האהבה". היה מלא אהבה הטורגנייב הזה. רק לא ליהודים, באסה. כן, אחד משונאינו הגדולים. אבל שטויות, כשתרוקן את כוסית הסטוליצ'ניה לגרון, תמיד תוכל לסנן "כלב", בשביל סבא. מקום שני: אַנְטוֹן פַּאבלוֹבִיץ' צֶ'כוֹב האיש שקבע כי "אם מופיע רובה במערכה הראשונה של הצגה, הוא חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה", השפיע על דור שלם של סופרים ויוצרים ואפילו על ארנסט המינגווי שירה בעצמו מהתרגשות כבר במערכה השלישית: "האדישות היא מחלתה של הנפש. היא הדבר הקרוב ביותר למוות". וכאן אתה יכול להמשיך "ולא יכולתי להישאר אדיש אלייך", ולגלות שצ'כוב זה סיפור אחר לגמרי ממה שלמדת בשיעור ספרות אצל המורה שפרה. מקום ראשון: אלכסנדר איסייביץ' סולז'ניצין כן, אתה מכיר אותו בעיקר מהמערכון המפורסם של הגשש החיוור "שוק הספרים" שבו שייקה לוי שר את "סולז'ניצין או יא סולז'ניצין, תשמעו מה הוא כתב על קומוניסטים", אבל הוא היה חתיכת זוכה נובל שהלך לא מזמן בגיל 90: "החזית בין טוב ורע לא עוברת דרך סולם המעמדות או המפלגות, אלא חוצה את ליבו של האדם. היא אינה קפואה, אלא משתנה במהלך השנים. תמצא גשר לטוב בליבם של אלה שהרֵשע כבש אותם. ובליבם של בעלי הרצון הטוב קיים תמיד כיס קרוע של רשע". לא יודע אם היא תיקח אותךָ הביתה אחרי סולז'ניצין, אבל תרגיש כל-כך טוב עם זה שהצלחת לזכור בעל-פה כמה שורות שלו, שאתה יכול להרים כוסית עכשיו גם לחייך, לחזור הביתה, ללכת לישון לבד - ובלב שיש בו גם גשר לטוב וגם כיס קרוע לרשע. בהצלחה בנאדם.