לא מזמין יותר ויסקי בברים. מחאתו השקטה של האזרח הקטן, ל. ששון, נגד האצבע המשולשת ששמים לנו בכוס במקום קוביית קרח

מה היה לנו הפסקתי לשתות ויסקי בברים. זה לא הרבה, וגם רבאק, את רוב השנה האחרונה העברתי בהיריון, בחודשיים האחרונים גם עם ילד, אז כמה אני באמת יוצא לברים, אבל בכל זאת - כשאני שם אני לא מזמין ויסקי. זה הסטייטמנט שלי. אני לא מזמין ויסקי כי נשבר לי. נשבר לי מקלגסות. נשבר לי מזה שבכוס הויסקי שלי שמים לי אצבע משולשת במקום קוביית קרח. נשבר לי לשים 36 ₪ על מנה של 50 סמ"ק של ויסקי בינוני. שוב, 50 סמ"ק. אחד חלקי עשרים הבקבוק. שני שלוקים של בן אדם בוגר. דיברתי כאן כבר על עניין המחירים המופקעים של אלכוהול בברים בישראל (לא רק בתל אביב, גם בעפולה יזיינו אתכם, אל דאגה), ואני יודע שגם בבירה דופקים אותי, ובעראק, וביין, אבל ויסקי זה איפה שכואב לי. בעיקר בגלל העובדה שיין ועראק פחות מעניינים אותי, ובבירה, שבאה מחבית, אני מרגיש שאני מקבל משהו אקסטרה. משהו שלא יכולתי להשיג בבית וגם יש לה אורך נשימה. חצי ליטר בירה מאפשר לי למשוך את המשקה, להתענג עליו. ויסקי בא ונגמר ואני מביט בכוס הריקה, ויש לי אותה תחושה שיש לי מדי חודש כשהממשלה מבקשת את הנתח שלה מהמשכורת שלי ובעל הבית מוריד את הצ'ק של שכר הדירה. דפקו אותי.

ויסקי רוחב
ויסקי רוחב
הנבואה ניתנה לשותים אני לא יודע מה יקרה בשנת 2014, אבל אני יודע מה אני רוצה שיקרה. אני רוצה שמדינת ישראל תצא לי מהחיים ומהכוס. אני בן 35, נשוי, בעל עסק, אבא לילד. אני פאקינג יכול להחליט בעצמי מתי, איפה ואיך לקנות את הבירה שלי, גם אם זה אחרי 23:00 בלילה בטיב טעם או בקיוסק הקרוב לביתי. יש דרכים אחרים להתמודד עם שתיית נוער, והן קשורות בחינוך ובאכיפה ספציפית, ולא בשיטה הישראלית הידועה שאם אין דרך להתמודד עם היוצא מן הכלל אז בוא נדפוק את הכלל. הכלל הוא אנשים עובדים, אחראיים, משלמי מיסים, שלפעמים נתקעים בלי בירה באמצע משחק כדורגל, או סתם בטיול ערב עם האישה, ושונאים את המדינה הזו קצת יותר. אז טפלו בזה כבר. הרי עכשיו, כשתיקנתם את העוול ההיסטורי והשמנת המתוקה, בטח יש לכם מלא זמן לטפל בדברים הקטנים שבאמת משפיעים על חיינו.