מומלץ בחום: רום מאיירס

לכבוד החורף בוחרים חברי מועצת סנהדרינק את הדרינק החום שעושה להם חם בלב. והפעם: גדי דבירי עם רום מאיירס...

הרום הוא משקה המופק מתוצרי הלוואי המתוקים של קנה הסוכר. מקורו של הרום הוא באיים הקריביים, משם עבר לדרום-אמריקה ובהמשך לשאר העולם. אפשר לומר שרום בהיר מזוהה יותר עם מקומות שהיו בשליטת הספרדים ואילו הרום הכהה מזוהה יותר עם מקומות שהיו בשליטת האנגלים והצרפתים.

כוסית אחת לפני השינה הפכה די מהר לשתיים, כי ברור שצריך לטעום את שניהם... (צילומים: יח"צ)

כוסית אחת לפני השינה הפכה די מהר לשתיים, כי ברור שאם אנחנו כבר פה אז צריך לטעום את שניהם... (צילום: יח"צ) לרום הכהה התוודעתי עוד כשהייתי ילד, אי-שם בשנות השבעים. למזלי היתה לנו אספקה שוטפת של מוצרים מחו"ל, בעיקר מצרפת, ולכן לצורך אפייה השתמשה אמי ברום כהה אמיתי ולא בתמצית המקומית, ואני ניצלתי את ההזדמנות לגנוב פה ושם קצת רום כהה של נגריטה, מותג מתוצרת האיים הקרביים הצרפתים, שהיה מאוד נפוץ בצרפת. לא מעט שנים אחר כך, כשביקרתי בג'מייקה, אך טבעי היה שארצה לחזור לשורשים. את אותו ערב לא אשכח. נחתנו במונטיגו ביי אחרי טיסה עם שלוש החלפות מטוסים, שארכה כ-24 שעות. מזג-האוויר היה גשום, כמו שרק במקומות הטרופיים הוא יכול להיות גשום. עלינו על הרכב וקדימה לעיירה נגריל, מרחק של כשעה נסיעה בכבישים הצרים של האי, שם התכוונו לבלות את תחילת החופשה.

עקב הגשם השוטף ארכה הנסיעה כמעט שעתיים וחצי, כשבחלקים מסוימים של הדרך נסענו רק על-פי התחושה ולא על סמך הראיה - קצת מפחיד כשבצד אחד תהום וים ובצד השני מצוק וההגה בכלל בצד ה'לא נכון' של המכונית. לאחר כ-27 שעוות מרגע שיצאנו לדרך הגענו למחוז חפצנו - מלון סמסרה בנגריל, שמאוחר יותר הסתבר לנו שבעל המלון הוא יהודי ממוצא מרוקאי, ישראלי לשעבר. ואז... למרות העייפות המטורפת, הבר על החוף היה כל-כך מפתה, שירדנו לכוסית אחת לפני השינה. את הנגריטה המיתולוגית שלי לא מצאתי שם, אך הברמנית הנחמדה הציעה לי שני מותגים מקומיים: Wray and Nephew ו-Myers. כוסית אחת לפני השינה הפכה די מהר לשתיים, כי ברור שצריך לטעום את שניהם. ה-Wray היה חזק וגס ואילו ה-Myers התאים לי בדיוק - חלק, שמנוני ומתקתק במידה. כוסית אחת גררה את השנייה ולא לקח הרבה זמן עד ששכנינו האירופאים והאמריקאים לדלפק הבר התחילו לתהות האם יש לנו קיבות מברזל. חופשה בג'מייקה היא דבר בעייתי: מצד אחד ישנה הרגיעה המוחלטת של לשבת על המרפסת הפונה לים ולהתבונן לתוך האין סוף, ומצד שני הדילמה היומיומית המכרסמת ולא נותנת מנוחה, מה נשתה היום? בסופו של דבר זה נגמר ברום. נקי, על הקרח או בקוקטייל. ובמקרה שלי ברום הכהה של מאיירס, נקי כמובן. את הרום של מאיירס מזקקים כבר משנת 1879. העסק הוקם על-ידי אדון פרד מאיירס בעיר קינגסטון שבג'מייקה וכיום שייך המותג לתאגיד דיאג'ו שמשווק עוד חמישה סוגי רום ממקומות שונים בעולם. המאיירס אוריגינל דארק שהושק לראשונה בשנת 1934, מיוצר בג'מייקה מקני סוכר מקומיים ולאחר הזיקוק מוספים לתזקיק מולסות המעניקות לו את הצבע הכהה ומעט מתיקות. המשקה הוא בלנד של מספר סוגי רום משנים שונות של יישון, ועיקר הבלנד מיושן בחביות עץ אלון לבנות המעניקות לרום ארומה נעימה ולא אגרסיבית. הטעם מלא ומעט מתקתק, המשקה מחליק בגרון מבלי לגרום לצריבה. אז נכון שהמקור של המשקה אינו מדינה קרה, אך מורכבותו וטעמו בהחלט יכולים לחמם אתכם ביום חורף קר. וכשתיראו ג'מייקני בלילה גשום עם 24 מעלות בחוץ, מתעטף בסוודר ומחזיק ביד כוסית רום כדי להתחמם, תבינו שקור זה לגמרי דבר יחסי...