שמוליק וולברג חוזר אל הרום האהוב שלו ואל התחושות המיסטיות שהוא מעורר בו ובוחר פסקול מושלם ללוות אותו ואת הסתיו

כבר ציינתי שתקופת החגים וריח הסתיו שמבצבץ מכניסים אותי להלך רוח מעט מהורהר ומכונס, כמעט מיסטי. אינני שתיין רום אדוק אבל באחד הלילות האחרונים  מצאתי את עצמי לוגם כוסית (ואולי יותר) מבקבוק הזקאפה 23 אותו קיבלתי במתנה לפני זמן רב והתעלמתי ממנו בעוונותיי. ידוע שמשקה מתגבר ומחצין את הפנימיות שבנו ולא בכדי כהיל = SPIRIT= רוח. הרום הנפלא הזה עשה את העבודה, היד נשלחה למדף התקליטים ושלפה את "אומדון" של מייק אולדפילד כדי להשלים את החוויה. http://youtu.be/G6Xq7P-DDpE קצרה היריעה מלספר את היסטוריית הרום אבל בעיני זו הקטגוריה המרתקת ביותר בעולם האלכוהול. המשקה השפיע על תהליכים חובקי עולם ברמה פוליטית, סוציואקונומית, צבאית, כלכלית ומסחרית. מהרגע שאלכסנדר מוקדון גילה את קני הסוכר בפנג'אב הודו והביאם למערב ("צמח המייצר דבש ללא עזרת דבורים". כך הוא כינה אותו) ועד קולומבוס שלקח אותם בניסיונותיו למצוא נתיב ימי להודו אבל הגיע לאמריקה. מהרגע שבו הסתבר שהאקלים באמריקה המרכזית והדרומית מושלמים לגידול קני סוכר, דרך ייצור של משקה גס, שראוי לשודדי ים, הסחר המשולש ועד לכוסית הזאקפה האיכותית שאני לוגם. זאקפה 23  הוא מותג צעיר בעולם הרום. הוא נולד ב-1976 ומיוצר בגוואטאמלה על ידי  חברת Industrias Licoreras de Guatemala. החברה נוצרה מאיחוד של יצרנים קטנים שהתקשו לשרוד לבד ומלבד רום היא מייצרת משקאות נוספים. המספר 23 מתייחס לרום הישן ביותר שמשתתף בבלנד. זאקפה 23 מיוצר, מיושן ומעורבב בשיטה שמזכירה קצת את הסולרה הספרדית. על התהליך מפקחת המאסטר דיסטילר  לורנה וסקז שלה השכלה בכימיה וניהול שהחלה את דרכה במעבדת האיכות של המותג. במקום לתאר בצורה בנאלית את איכויותיו של הנקטר המעולה הזה, הנה אנקדוטה חלופית. לפני שנים רבות הייתי אורח של האקדמיה של חברת בקרדי במזקקה שלהם, אחת משלוש, במקסיקו. במסגרת ההכשרה העמוקה בת שבוע נדרשנו לטעום באחד הבקרים כ-50 סוגי רום שונים ומגוונים. אני מחשיב את עצמי אדם מחושב ומנומס אך ברגע שטעמתי זאקפה נפלט לי המשפט "זה הרום הטוב ביותר" . זה היה באנגלית כך שכולם הבינו. אופס. Ommadawn, של מייק אולדפילד הוא אלבומו השלישי של הגאון הבריטי, ילד מבודד שגדל בצל אם אלכוהוליסטית וברח למוזיקה.  בשנת 1973, כשהיה בן 20 בלבד, הוציא את אלבום המופת Tubular Bells (פעמונים צינוריים), אותו כתב ובו גם ניגן  ב-30 כלים שונים, כולל פעמונים צינוריים, כלי הלקוח מהז'אנר של המוסיקה הקלאסית. אולדפילד, שנדחה ע"י כמה מחברות התקליטים המובילות של אותה תקופה, קיבל צ'אנס מבחור בשם ריצ'ארד ברנסון, בעליה של חנות תקליטים בשם וירג'ין, שבאותם ימים היה בשלבי הקמה של חברת תקליטים חדשה. זה היה האלבום הראשון של חברת וירג'ין שלימים הפכה לאימפריה כלכלית הכוללת  גם חברת תעופה יוקרתית, מוציאה לאור  וחברת טלפוניה סלולרית. אומדון,  בעיני לפחות, הוא אלבום בשל והטוב ביותר של אולדפילד. הפרק הראשון שלו הוא אחד המושלמים שנוצרו בז'אנר הפרוגרסיב רוק ומשלב אלמנטים פאגניים וקמאיים אירופים, אלמנטים מדיטטיביים, מוטיבים אירים וסקוטים עתיקים, הרבה מיסטיקה כשכל זה עטוף בכתיבה בנגינה ובהפקה של אולדפילד. והרום ששתיתי באותו ערב השתלב נפלא בחוויה והעצים אותה.