כמעט לכל מזון ומשקה פופולאריים יש יום מיוחד משלו, וכמעט בכל חודש ניתן למצוא כמה ימים מיוחדים שיעניינו את חובבי הטיפה המרה וגם את הפודי'ז. הנה מה שמחכה לכם בחודש ינואר…



אחרי חודש גדוש בחגיגות השנה האזרחית החדשה מגיע חודש ינואר, שהוא אחד החודשים הרגועים בשנה, גם בגלל החורף שמשאיר הרבה אנשים בבית, וגם מבחינת מספר התיירים המסתובבים בארצות העולם המערבי. מעין חודש "יבש מאלכוהול" שמגיע לאחר החגיגות והחופשה בדצמבר הרוויים משקאות ואוכל. חודש החזרה למכון הכושר.



הימים הגדולים של ינואר - השנה רק התחילה, וכל הטוב הזה כבר מחכה לכם...(צילום: יח"צ, מירה איתן, אורי גרון, טל גנץ, עופר בן אור) השנה רק התחילה, וכל הטוב הזה כבר מחכה לכם...(צילום: יח"צ, מירה איתן, אורי גרון, טל גנץ, עופר בן אור)


אבל בוא לא נשכח אף לא לרגע שאנחנו לא בדיוק הטיפוסים שיתרגשו מעומס אוכל ושתייה, משום שאצלנו המנגינה אינה נגמרת כל השנה. אז איזה חגיגות מחכות לנו בחודש ינואר?



יום ההנגאובר הלאומי בארה"בינואר, 1


דרינק אוברבאוקטובר 2015, במפגש שנערך במסעדה בשם Oven and Tap בארקנסו שבארצות-הברית, נערכה שיחה מעמיקה שעניינה הימים הלאומיים באמריקה. לידיעתכם, ישנם מעל 1,200 ימים שכאלה בארצות-הברית. הסתבר שהיום הראשון בשנה הוא אחד הימים היחידים שאין בהם חגיגה או אירוע לאומי, פרט ליום ראש-השנה. בו ברגע יצאה הצהרה כי היום הזה יחשב ליום ה"הנגאובר" הלאומי, רעיון שהתקבל בברכה במקומות רבים. אבל החברים שכחו כי ביום הזה יש כבר יום נהדר, שחשבו עליו כבר בעבר מי שסבלו מחמרמורת, והוא היום הבא.



יום הבלאדי מרי הלאומי בארה"בינואר, 1


קוקטייל-בלאדי-מרי'בלאדי מרי' הוא אחד הקוקטיילים הקלאסיים ביותר, שיש הטוענים כי הוא גם המרפא הטוב ביותר לחמרמורת, ואין טוב מלסגור את עניין ההנגאובר ביום הזה עם הקוקטייל המפורסם הזה. קוקטייל בלאדי מרי הומצא כנראה לראשונה בפריז בשנת 1921, ב'האריס בר', הבר שבו נהג ארנסט המינגווי לשתות, והברמן פרדיננד "פיט" פטיו, שיצר אותו, הביא אותו כנראה לבר של מלון 'סנט רג'יס' בניו יורק עם סיום תקופת היובש. במלון 'סנט רג'יס' נוספו לראשונה למשקה הבסיסי של וודקה עם מיץ עגבניות גם מלח, פלפל שחור, רוטב ווסטרשייר, טבסקו, מיץ לימון וקרח כתוש, ובאופן הדרגתי הפך שמו של המשקה, עקב דמיונו לצבע הדם, מ"דלי של דם" ל"בלאדי מרי".



שמו של הקוקטייל מיוחס גם לכמה דמויות פולקלוריסטיות והיסטוריות של נשים רצחניות, ובהן מרי הראשונה, מלכת אנגליה הקתולית, שכונתה "מרי העקובה מדם" משום שרדפה את הפרוטסטנטים והרגה מאות מהם בשל אמונתם. גרסה מפוקפקת אחרת טוענת שהמלכה קיבלה עצה ממכשפה, שהורתה לה לרחוץ את גופה באמבט מלא בדם בתולות. גרסה עדכנית יותר טוענת כי ההשראה לשם הקוקטייל היתה השחקנית מרי פיקפורד, כוכבת גדולה בימי ראשית הקולנוע, שנודעה גם באהבת השתייה שלה. בשנות ה-60, לאחר בקשה מיוחדת של אורח במלון 'אמבסדור' בשיקגו, החלו להגיש את הקוקטייל גם עם גבעול סלרי. ב-1 בינואר, יום לאחר השכרות הגדולה של ערב ראש-השנה החדשה, נחגוג כולנו עם קוקטייל בלאדי מרי.



יום האוכל החריף והמתובל הבינלאומיינואר, 16


סיןליד כל האלכוהול אי-אפשר בלי לאכול משהו. ומה הכי מתאים לימי חורף קרים (לא שיש לנו פה כאלה, אבל היי, אנחנו רק פסיק קטן בעולם), אם לא מאכלים מזילי דמעות וזיעה, שיהפכו את היום הקר הזה ליום החם ביותר בשנה. ביום הזה נוהגים חובבי צ'ילי והאבנרו לאכול מאכלים בעלי חריפות קיצונית ואף להשתתף בתחרויות ביזאריות, החל מתחרויות אתגריות של אכילת פלפלים חריפים במיוחד ועד לתחרויות של לבוש מהודר ובישול מנות של מתכונים פופולריים חריפים מאוד. וכמובן, תמיד יש את הוויכוחים התמידיים על איזה פלפל הוא החריף ביותר.



אין להכחיש את האופי המעוות של חלק מהחגיגות הללו, אך עם זאת, יש ביום הזה מקום גם לאנשים שנהנים מארוחה שתעקוץ ותעורר את בלוטות הטעם שלהם, גם בלי להגיע לדמעות ולהגיר נהרות זיעה. אין תענוג גדול יותר מאשר להתנסות במאכלים מתרבויות מפוארות כמו, מאכלים תאילנדיים, הודיים, קריאוליים וקאריביים, שכולם ידועים בזכות תערובות התבלינים והמרכיבים הארומטיים שלהם. אחרי הכל, האין זה טעם החיים?



Burns Supper, או חג הוויסקי בסקוטלנדינואר, 25


רוברט ברנסאחד החגים החביבים עלי ביותר נחגג דווקא בסקוטלנד, בזכותו של המשורר הלאומי רוברט ברנס, שהיה לוחם חופש ידוע וכתב שירים רבים על חופש ועל וויסקי. בכל שנה, ב-25 בינואר, יום הולדתו של המשורר, נחגג בסקוטלנד ובשאר העולם חג הוויסקי, שנקרא בפי הסקוטים 'Burns Supper'. את החגיגות מציינים בארוחה רבת רושם על שולחנות אבירים ארוכים ובאירועים של שירה, שתיית וויסקי ואכילת האגיס.



וויסקי-רוברט-ברנסרוברט ברנס נולד בשנת 1759 למשפחה כפרית ענייה בכפר קטן בדרום-סקוטלנד, ולמרות שנאלץ לעבוד לטובת המשפחה כבר כילד בחווה, דאג אביו למורה פרטי שילמד אותו קרוא וכתוב, עניין יוצא-דופן באותם ימים. מכיוון שרוברט הצעיר התעניין יותר בנשים ובשירה, עבר בהגיעו לבגרות לאדינבורו, העיר הגדולה, בה התרכזה הבוהמה הסקוטית. באדינבורו החל לכתוב שירה, לשתות וויסקי, ולימים הפך ממשורר מקומי לכוכב ידוע בכל רחבי סקוטלנד. שיריו השמחים והאופטימיים על אהבתם הרבה של הסקוטים לחיים, לצד חיי היום-יום הקשים, נגעו בלבבות הסקוטים ש'מינו אותו' למשורר הלאומי של סקוטלנד.



עקרונות החירות, השוויון והאחווה דיברו אל ליבו של ברנס, שכתב עליהם בשיריו, אך אף פעם לא שכח את ידידו הטוב של כל סקוטי, את הוויסקי, שמבחינתו היה חלק בלתי נפרד מכל הנושאים עליהם כתב ונלחם, וסימל בעיניו את החופש בהתגלמותו. בניסיונו להילחם במסי הוויסקי הקשים, כתב ברנס שיר שהסביר שהוויסקי היה זה שליווה וחיזק את הלוחמים הסקוטים לאורך ההיסטוריה וטבע את המשפט הידוע: "Freedom and whisky go together". רוברט ברנס היה הראשון שמיקם את הוויסקי כסמל האמיתי של סקוטלנד. המשורר נפטר צעיר ומאושר בגיל 37 ממחלת לב, והסקוטים, שראו בו גיבור לאומי, הנציחו את זכרו ופועלו במשתה של וויסקי, וכל העולם חוגג אתם בשמחה בכל 25 בחודש ינואר. מזקקת אייל אוף אראן (Isle of Arran) אף הגדילה לעשות וייצרה וויסקי שהופק במיוחד לכבוד החגיגות למשורר הסקוטי הלאומי. הוויסקי אושר על-ידי פדרציית ברנס העולמית, שנתנה את ברכתה לכבוד אותו חלקו אנשי המזקקה לרוברט ברנס בכך שהוויסקי נקרא על שמו.