השם הוא 7: חוגגים לג'ק דניאלס

ברק רום יצא לחגוג את יום ההולדת ה-165 לג'ק דניאלס. ככה זה כשמדובר באחוקים וותיקים – פער הגיל לא ממש משחק תפקיד...

ג'ק דניאלס חוגג 165 וזו סיבה טובה לחגוג לחבר קרוב. אני וג'ק חברים טובים כבר הרבה זמן, למעשה מדובר על הוויסקי האהוב עלי ביותר. אין פעם שאני עובר בדיוטי פרי ולא קונה לעצמי בקבוק, אפילו כשיש מולי מבחר כל-כך גדול ועשיר, מבחינתי המתיקות הסוררת וה"קיק" שהוא נותן בסיום כל לגימה מנצח כל וויסקי אחר...

בינינו, אין כמו אירוע חגיגת יום הולדת לאולד ג'ק כדי לקבל קצת אסקפיזם ופרופורציות... (צילומים: אמיר יעקובי)

בינינו, אין כמו אירוע חגיגת יום הולדת לאולד ג'ק כדי לקבל קצת אסקפיזם ופרופורציות... (צלם: אמיר יעקובי)

אז כמו שאמרתי, אנחנו חברים קרובים ביותר וגם עברנו די הרבה ביחד, ואם תרשו לי אז אצטט את אחד המשפטים האהובים עליי מתוך הסרט "ניחוח אישה" שבו אל פצ'ינו אומר לעוזר שלו שבא לו לשתות ג'ון דניאלס. "אתה לא מתכוון לג'ק דניאלס?", שואל העוזר. "אם היית מכיר אותו כמוני, היית יודע שקוראים לו ג'ון", עונה לו פצ'ינו. זאת חברות אמת.

את החגיגה המרכזית לזקן מס' 7 עשו בלופט סודי אי-שם בדרום תל-אביב. לופט מרשים ואפל כיאה לוויסקי הכהה הזה. המון בקבוקים של ג'ק בהקו מכל פינה ואני רק רציתי לחמוס כמה מהם לביתי, אפילו שממש לא מזמן זוגתי קנתה לי אחד בדיוטי פרי, אבל ידעתי שהוא כבר עומד להיגמר ומחשבות פליליות הציפו אותי. מי כבר יידע אם אקח לי אחד ואחביא מתחת לחולצה. כנראה שכולם, עניתי לעצמי.

%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%aa-%d7%9c%d7%92%d7%a7-%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%a1-%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%92-%d7%a6%d7%9c%d7%9d-%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%a8

על האווירה היתה אמונה להקת פולק שאיני יודע את שמה, אבל בהחלט תרמה אווירה מעושנת למקום. בלט במיוחד הקאבר שלהם לשיר "life during war time של talking heads", שיר שמתאים מאוד לישראל של 2016 ובעודי נהנה מהמוזיקה וגם מהמנהטן על בסיס ג'ק (כן, החלטתי לתת צ'אנס לערבוב החבר הקרוב עם מרכיבים חדשים, ועוד אגיע לזה בקרוב...), פצחתי ברצף מחשבות פילוסופיות על השנה החדשה שתבוא, גם במישור האישי, אבל בהחלט גם במישור המדיני. אתם יודעים איך זה חיים בזמן מלחמה, ואיך שלא נסתכל על זה - אלה החיים שלנו בסך-הכל, ואין כמו אירוע חגיגת יום הולדת לחבר טוב וותיק כמו אולד ג'ק כדי לקבל קצת אסקפיזם ופרופורציות.

ואם חשבתם שלא דאגו גם לקיבה המקרקרת שלי, אז אתם טועים. דוכני אוכל שכללו בין היתר נתחי ענק של אסדו רך וגם 'סלופי ג'ק' שהיה למעשה נתח בשר שבושל המון שעות עד שהתפרק לחלוטין ונשר מן העצם. תכניסו את כל הטוב הזה ללחמניית ביס, תוסיפו לזה רוטב ברביקיו לוהט מלמעלה ותקבלו מעדן אמיתי שבהחלט התאים לאווירה.

%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%aa-%d7%9c%d7%92%d7%a7-%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%a1-%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%90-%d7%a6%d7%9c%d7%9d-%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%a8

הקהל היה מורכב מהמון היפסטרים - יש החושדים שגם אני משתייך לז'אנר הזה - אנשי אלכוהול ועוד כל מיני אנשי תעשיית חיי הלילה, מיקסולוגים, אמנים ומגוון אנשי שוליים שנעים לפגוש במקומות כאלו. עם כמה מהם אפילו תפסתי שיחה בזמן שירדתי לעשן.

בצד ימין של הלופט התמקם ספר זקנים שטיפח את כל הגברים בעלי הזקנים שהיו במקום ואני רק הצטערתי שממש לאחרונה הורדתי את שלי אחרי שנתיים של גידול וטיפוח. ללא ספק היה משהו קשוח במובן החיובי באירוע הזה, כיאה למשקה. מי שעמל על הפקת הערב הזה חשב טוב-טוב על המותג אותו הוא אמור לייצג.

כל האלכוהול, איך לא, היה מבוסס על ג'ק. התחלתי בג'ק נקי כהרגלי, אבל מהר מאוד הקשבתי לעצת הברמנים וטעמתי את המנהטן. מאז הוא הפך למשקה שליווה את הערב שלי. מנהטן רדף מנהטן והתחלתי להרגיש את השכרות הנעימה שמגיעה עם הג'ק, לא משתלטת, כזאת שמאפשרת לך שיחה נעימה, מחשבות על השיר של לאונרד כהן שבו הוא קודם כובש את מנהטן ורק לאחר מכן את ברלין, ועם זאת מאפשרת לך לעשות דברים קצת מפגרים.

ואם בדברים מפגרים עסקינן, אז באותו אירוע מכובד, היה גם מקעקע שעבד בחינם, כל עוד היה מדובר בקעקוע קטן. אחד התחביבים שלי, מעבר לשתייה, הוא להתקעקע, עשיתי חשבון מהיר עם עצמי והחלטתי לעשות קעקוע קטן של לב על יד שמאל שלי. זכר לאותו יום שבו חגגתי עם חברי הטוב והזקן מספר 7.