טל חוטינר טעם לאחרונה שתי גרסאות מיוחדות של מק'אלן, האחת מול השנייה, גרסאות מפונפנות עם הרבה טקס בישבן, וזה מה שיש לו להגיד עליהן...



בדרך-כלל אני לא מת על גרסאות מפונפנות וייחודיות של מזקקות וויסקי. כלומר, כשאני מגיע לטעום את גרסת הסופר אולטרה פרמיום קאסק קונדישן פרג'ליסטיק של וויסקי שאני אוהב ומכיר, אני קצת מאבד את הסבלנות ובעיקר לא מבין למה סוטים מהדרך שאיתה הלכו כמה עשרות שנים, אם לא יותר. את החבר מק'אלן אני מכיר כבר די הרבה שנים, בדי הרבה גרסאות ומהרבה מאוד כיוונים. טעמתי גרסאות ישנות בחביות קלאסיות של שרי, לעומת פיין אואק וכו'. טעמתי גם חביות ממוספרות בחוזק המקורי, ואפילו גרסאות נדירות וזקנות מכפי גילי, סתם ככה עם חברים, ואפילו עם בוב דלגארנו - המאסטר עצמו - בהזדמנות שלא תחזור.



ברבות השנים הפך השימוש בחביות שרי את מק'אלן לסגנון בפני עצמו שנקרא "ווייני וויסקי"... (צילומים: יח"צ) עם השנים הפך השימוש הרב בחביות שרי את מק'אלן לסגנון בפני עצמו שנקרא "ווייני וויסקי"... (צילום: יח"צ)


על גבעה קטנה סמוך לעיירה קריגלאכי המשקיפה על נהר הספיי באזור ספייסייד בסקוטלנד ייצרו וויסקי כנראה כבר מתחילת המאה ה-18 ליד בית האחוזה המפורסם, או "השאטו של הוויסקי", כפי שהוא נקרא. רק בשנת 1824, עם קבלת הרישיון הזיקוק, החלה המזקקה לפעול באופן סדיר תחת השם מק'אלן.



עם השנים הפך השימוש הנרחב בחביות שרי את ה"מק'אלן" לסגנון בפני עצמו במה שנקרא "ווייני וויסקי", או וויסקי בסגנון ייני, או קוניאקי, יותר מהאחרים. סגנון הבית תמיד היה גדול: המון עץ אלון, שרי, פרחוני, פרי יבש ועשיר, והסגנון דז'סטיפי יותר. לאחרונה יצא לי לטעום שתי גרסאות מיוחדות ומפונפנות, האחת מול השנייה, עם הרבה טקס בישבן, וזה מה שחשבתי עליהן.



מק'אלן רייר קאסק בלאק


מק'אלן רייר קאסק בלאקגרסת הדיוטי פרי שנקראת רייר קאסק בלאק Rare cask black מגיעה בבקבוק שעוצב על-ידי הצלם-האמן סטיבן קליין. הסיפור של הוויסקי המאוד לא אופייני למק'אלן הוא די נחמד. במק'אלן לא משתמשים בכבול או בשעורה מעושנת בכלל כבר משנות ה-40, אבל במזקקת האחות - 'היילנד פארק' ששייכת לאותו קונצרן (אדרינגטון גרופ) משתמשים קצת.



באחד המשלוחים שהגיעו מספק הלתת של שתי המזקקות הגיעה מכולה עם לתת כבולי מעט למק'אלן במקום לאיי אורקני. הלתת עבר את הביקורת, אך רק לאחר הזיקוק הבין שם מישהו שזה ממש לא מק'אלן. אנשי המזקקה שמו את הוויסקי בצד בשילוב של חביות שרי וברבן חדשות וחיכו להזדמנות ולהתפתחות. בסך-הכל התיישנו 100 חביות כאלו והתוצאה לאחר כ-9 שנים ובלנד של בוב דלגארנו היתה מעניינת מאוד, אך שוב - ממש לא משהו מסגנון הבית של מק'אלן.



התוצאה היא וויסקי עם המון שרי באף שמזכיר מעט ניחוחות של גומי שרוף, או לקה של רהיטים. אחר-כך מתפתחים טעמים של טופי, קצת עור, משמש, אפרסק ומשהו מתוק מאוד וריבתי אפילו לכיוון של ריבת פובידל. אבל אז מתחיל להתפתח צד אחר בטעמים לכיוון המעושן, קרמל יחד עם חספוס מינרלי ועוקצניות שמגיעה ממש מטעמים ירקרקים בסיומת הארוכה. לוויסקי 48 אחוזי אלכוהול וניתן להשיג אותו רק בדיוטי פרי בבקבוק מפונפן ומעוצב. טוב, בכל זאת צלם עיצב אותו.



מחיר: 450 $



מק'אלן רייר קאסק רד


מק'אלן רייר קאסק רדהגרסה השנייה היא הגרסה לשוק המקומי של אותה סדרה שנקראת 'מק'אלן רייר קאסק רד'. גרסה שהוצגה לראשונה בשנת 2014 שמהווה בעצם בלנד של חביות נבחרות ונדירות ממחסני המזקקה שעורבבו להן יחדיו על-ידי המאסטר בלנדר בוב דלגארנו. בסך-הכל מדובר ב-16 סוגי וויסקי שונים, כולם ממ'קאלן, וכולם יושנו בחביות שרי שונות. כל אחד מהם בעל אופי שונה וניואנסים שונים לחלוטין בכדי להוסיף עוד שכבת צבע ל"ציור" הזה שנקרא וויסקי.



אחוז גבוה של החביות שנכנסו לתוך הוויסקי הזה הן חביות במילוי ראשון, ועל כן הן נותנות אופי וצבע עשיר, מתובל עם מתיקות מעניינת ואופי מאוד מק'אלני ואזורי: דבשי, צימוקים ושוקולד, יחד עם מעט רעננות ותיבול לכיוון ג'ינג'ר, תה, ואפילו ניחוחות תפוח שמזכירים את העניין הזה שמקבלים מהנרגילה. מדובר בוויסקי מרשים ומיוחד עם חתימת ידו של דלגארנו, או יותר נכון - חתימתה של מזקקת מק'אלן עצמה.



מחיר: 1,400 ₪