חג שמח מיסטר ברנס: חגיגות ברנס-סאפר

מה שותים בלילה היחיד בשנה שהוא כולו וויסקי? הכירו את ברנס-סאפר, הערב הכי סקוטי של השנה שגם מספק לכם עילה תרבותית לשתות...

מה נאמר על רוברט ברנס, ברנס-סאפר וסקוטלנד? שנחמד שיש אומות שחוגגות את החג הלאומי שלהם ביום הולדתו של משורר. זה כאילו היינו חוגגים את יום-העצמאות שלנו, נניח – ביום הולדתם של חיים נחמן ביאליק, נתן אלתרמן או יוסי גיספאן... ואפילו על זה הייתי מוכן לוותר – אילו רק היה לנו משקה לאומי שאפשר לצרף לחגיגה. אז נכון שפה ושם יש תזקיקים לא רעים (בעיקר לאחרונה מאז התווספו 'מילק אנד האני', 'פלטר' ואחרים לקסם הקטן שמחולל יובל הרגיל ב'יוליוס' שלו), אבל עם כל הכבוד לסצנה – מי שרוצה להיות הכי ישראלי בעולם, צריך להחזיק ביד אחד שיפוד-פרגית שנחרך למוות והריגתו וודאה באמצעות הטבעה בטחינה – וביד השנייה בקבוק גולדסטאר – המרענן הרשמי של הישראליות.

לסקוטים לעומת זאת, יש וויסקי ויש משורר שיום-הולדתו הפך לחג הלאומי למדינה שאין לה עצמאות (למרות כמעט-תיקו במשאל העם האחרון בין תומכים בהמשך האיחוד עם אנגליה, תחת כתרה של הממלכה המאוחדת), אבל למרות זאת – ואולי דווקא משום כך, היא משופעת בלא מעט מיתוסים לאומיים.

ברנס-סאפר, שחל בדיוק ב-25 בינואר, חודש אחרי חג-המולד, הוא חג די תרבותי: משפחתי, עם תוכן ספרותי וטקסים שקושרים בין היסטוריה לקולינאריה – כזה שמזכיר מעט את ערב פסח אצלנו, רק עם הרבה יותר מארבע כוסות ועם הבדל קטן בדמות הגיבורים: אצלנו זה משה רבנו שכבר בתחילת ספר שמות מתחבב לגמרי על אלוהים – אחרי שהכה למוות מצרי וברח כדי להיות רועה-צאן במדיין, אצל הסקוטים מדובר במשורר שיכור, נואף חסר-תקנה, כתב שירים על כינים ועל עכברים, עבד במכס של האנגלים השנואים – ובכל זאת הצליח להתנחל לנצח בלב האומה הסקוטית.

אבל לא נלאה אתכם בפרטים על האיש והאגדה – מי שרוצה להתעמק (יש לו כמה שירים שנונים וממש לא רעים) בסיפור חייו הסוער של ברנס, ימצא עליו חומר בשפע. בין אם אתם מתכוננים לפרגן לעצמכם ברנס-סאפר כהלכתו ובין אם לא, אנחנו מצדנו נשתדל רק לעזור לבחור כמה בקבוקי וויסקי שראויים לציון יום הולדתו של המשורר הנפלא הזה – גם אם אתם לא ממש סקוטים משני הצדדים...

נתחיל באחד המותגים הנהדרים, סוג של בנצ'מארק לחובבי וויסקי, כזה שיתחבב בקלות על מתנסים חדשים בסצנת הוויסקי, אבל גם לא יגרום לאף אחד מחובבי הוויסקי המנוסים לעקם את האף. הכוונה היא למק'אלן. להגיד 'מק'אלן' – במיוחד בעשור האחרון מכסה לא מעט תתי-קבוצות בתוך המותג הזה – רק שאנחנו ניצמד ל'פיין אוק', אולי רב-המכר הגדול ביותר של המותג – ובצדק.

למק'אלן פיין אוק ארומה פירותית, טעם מתקתק אך מאוזן – וסיומת עם נגיעות של וניל שהופכות את הוויסקי הזה לא רק לקל ללגימה, אלא גם לכזה שנעים לשתות אחרי הארוחה – במיוחד אם אתם בסקוטלנד מול האח – אחרי ארוחה דשנה. המחירים בארץ נעים סביב ה-250 ₪ לבקבוק מק'אלן 12 פיין אוק.

לא לדבר, ללגום

בקבוק שכזה הוא ה'בלנטיינ'ס' – מעבר לכך שמדובר עדיין באחד הבקבוקים היפים לטעמי על מדף הוויסקי (מלבני וכהה), הרי שתכולתו היא תמורה נהדרת לכסף – במיוחד אם אתם אוהבים את הוויסקי שלכם לא רק ככזה שמתענגים עליו בכוס גלנקיירן, אלא כזה שאפשר לשתות כ"דרינק" בקוקטיילים ומסיבות – כשהוא נמהל בלא מעט קרח. בלנטיינ'ס 8 שנים, היה ונשאר עבורי פצצה של וויסקי, לא כזה שצריך לדבר עליו יותר מדי – אלא פשוט ללגום – ובמחיר של כ-100 שקלים לבקבוק, לא תצטערו אפילו אם תשתמשו בו ל"ריכוך" טעם ההאגיס...

מאחר שאני יודע שחלק מקוראי הכתבה הזאת הם חובבי וויסקי שעם כל הכבוד לבלנטיינ'ס, מחפשים משהו חגיגי יותר, הרי שלמשבצת היוקרה הזאת בחרתי בוויסקי שהוא בעיני הטוב ביותר ברמת היישון והמחיר שלו: גלנליווט 18. נכון שבחירה בגלנליווט אינה בהכרח מקורית, אבל מי צריך להיות מקורי אחרי שמצא את הוויסקי המושלם? גם בדרגת 12 שנות יישון (קטגוריה שחוסלה לאחרונה על-ידי היצרן עם המעבר ל'פאונדרס רזרב'), מדובר ביופי של וויסקי – וה-15 שנים שלו הוא בנצ'מארק בזכות עצמו, אבל ה-18 הוא בעיני וויסקי שאפשר פשוט ללגום ממנו לנצח.

המחיר אינו זול – כ-400 ₪ לבקבוק, אבל התמורה פשוט פנטסטית: וויסקי פירותי במנעד טעמים שנע בין פרי טרי לפירות בשלים ואפילו נגיעות של שקדים. המרקם קטיפתי והסיומת ארוכה ומענגת. אם אתם יכולים להרשות לעצמכם להשקיע מעט יותר לכבוד ברנס-סאפר, אפשר שזו התמורה הטובה ביותר להשקעה.

גבירותי ורבותי, מהפך

לא אלאה אתכם בסיפורים על תהליך הזיקוק, אלא רק נציין שבמזקקה הזאת משתמשים במספר דודי-זיקוק, כולל שיטת זיקוק אחת שמזכירה מעט זיקוק רציף (שמוכר לחובבי הוויסקי בעיקר כשיטת הייצור של הגריין-וויסקי), ועד לכאלה שמזכירות אפילו ייצור של ברבן. מכל מקום, מה שאני אוהב כאן הוא שהמיקוד חזר לוויסקי – ולא למניפולציה באמצעות טעמי חבית אגרסיביים שהופכים חלק לא קטן מהוויסקים החדשים והטרנדים למתובלים מדי בעיני.

המזקקה מייצרת מעל ל-12 סוגי וויסקי שונים – חלקם נהדרים ממש. אני אתעכב על האינצ'מורין 12 שנים, בעלות של כ-250-300 ₪ לבקבוק. וויסקי יבש למדי בטעמו (אם כי באף יש רמזים מתקתקים-מתונים, כמו של עוגה ממולאת בתמרים) שלא איבד את היכולת שלו להתגרות בחך עם כמה טעמים חדים יותר – ואולי לכן אוהב מאוד "פתיחה" במעט מים. מסוג ההפתעות שמבהירות כמה כיף לאהוב וויסקי – עולם שתמיד מרגש אותך מחדש דווקא כשנדמה לך שטעמת כבר הכל.

אז נכון שלסקוטים אין ארבע כוסות בליל הסדר – ברנס-סאפר שלהם, אבל כל אחד מארבעת הבקבוקים שלעיל, יעזור לכם לחוות את החג הלאומי שלהם כאילו אתם מכירים אותו מבית-אבא, בעיקר מהכוס השלישית וצפונה. והיי, אם לא טעמתם מעולם 'האגיס', קחו את הביסים הראשונים לאט – ובעיקר - עם המון וויסקי!