רגע לפני שטל חוטינר עלה על הטיסה למינכן, הוא נכנס לטעום קצת וויסקי בדיוטי פרי, כי לא היה לו נעים להגיע לאוקטוברפסט על בטן ריקה...
טל חוטינרמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
רגע לפני שטל חוטינר עלה על הטיסה למינכן, הוא נכנס לטעום קצת וויסקי בדיוטי פרי, כי לא היה לו נעים להגיע לאוקטוברפסט על בטן ריקה...
טוב, אז נסעתי לבדוק מה קורה באוהל של פאולנר באוקטוברפסט במינכן, אבל על זה בהמשך, ובסביבות 4 בבוקר כבר הייתי בעיגול המרכזי שנקרא בפי העם "הדיוטי". האמת, בנסיעותיי האחרונות כמעט ולא נכנסתי לחנויות אלא התיישבתי בבר המוזר והמצ'וקמק בשם 'שמוזי' ליד הבית-כנסת כדי להוריד איזה גולדסטאר של לפני טיסה, או גג רכשתי כמה מיניאטורות של וויסקי או קוניאק בחנויות ליד השערים כדי שיהיה מה לשתות עם ארוחת הבוקר בטיסה.
בעבר אני זוכר שכמעט כל נסיעה היתה מתחילה בביקור בחנות של ריצ'רדסון כדי לקנות איזה בקבוק וויסקי טוב ויקר במחיר טוב ולפעמים איזה פקט סיגריות. עם השנים לי כבר קצת ירד הצורך בבקבוקים בבית, ובכלל - לשוק המקומי הגיע שפע של מותגים, כך שלדיוטי פרי קצת ירד הקסם. הפעם החלטתי להיכנס לחנות ולבדוק מה קורה.
דיוטי פרי - אווירה.jpg - עותקהחנות שופצה לא מזמן והיא גדולה, מרווחת ומזמינה יותר מאשר קודם. השדה היה די מלא ומכל כיוון הופיע שלט או מסך שבישר על מבצעים ובעיקר - שלט אחד גדול שאמר "פסטיבל וויסקי בג'יימס ריצ'רדסון". נכנסתי פנימה והיה די מלא, אבל עדיין אפשרי לעבור ולטייל. הגעתי לכיוון אזור היין והאלכוהול שמאוד גדל בעקבות הפסטיבל ונתקלתי בכשלוש עמדות טעימה ובמדפים על מדפים עמוסי וויסקי. פעם, כך זכרתי, המוכרים בחנות ניסו בעיקר לדחוף לך משקאות ופחות לעזור באמת, אולי בעיקר שלא ממש הבינו יותר מדי בוויסקי.
הפעם ציפתה לי הפתעה, הצוות היה אדיב מאוד ומקצועי, והבחורה בעמדת הטעימה של השיבס ריגל ברודרס בלנד הציעה טעימות בכוסות פלסטיק קטנות וגם ענתה בסבלנות ובמקצועיות על השאלות בנוגע לוויסקי הייחודי הזה (נמכר רק בחנויות דיוטי פרי ברחבי העולם) ועל ההבדלים בינו לבין השיבס ריגל 12 שנה המוכר. תוך כדי שאני לוגם קצת וויסקי הגיע איזה אורנגאוטן ונהם לעברה "וויסקי? אפשר?", היא השיבה "כן", ואפילו הספיקה להסביר משהו בחיוך לפני שהוא המשיך עם הכוס בידו לעבר העץ שממנו ירד.
אחרי הטעימה של השיבס המשכתי לעבר עמדת טעימה נוספת שהטעימה סוגים שונים של גלנליווט מהמאסטר דיסטילרס רזרב (שוב גרסה ללא ציון גיל שנמכרת רק בחנויות דיוטי פרי ברחבי העולם ולא בשווקים מקומיים) ועד מבצעים שונים של גרסאות 15 ו-18 שנה של גלנליווט. לידם ראיתי את סדרת האקספלוררס אדישן של ג'וני ווקר, אולי חלוצת הגרסאות לשוק הטיולים, על שלושת חברי הסדרה - וויסקים ללא גיל, אבל ללא ספק בלנדים מבוגרים, מדויקים ומשובחים שבאו לציין כל אחד בדרכו את אמנות ייצור הוויסקי עם המוטו: "הטעם הוא העיקר ולא הגיל".
לא רחוק משם ראיתי את ידידי משכבר הימים - אובן, אותה מזקקה קטנטנה מהעיירה אובן בחוף המערבי של ההיילנדס, ממש נקודת היציאה לאיים. הוויסקי המשובח הזה לא נמכר בארץ כבר די הרבה שנים ושמחתי לראות אותו ועוד גרסה שלו שמיושנת בחביות קטנות עם השפעת עץ וחמצון גדולה יותר שנקראתOban little bay . כמו שכבר הבנתם ריצ'רדסון מתמחה בקניינות חכמה ובמציאת גרסאות שונות או מוצרים ייחודיים שאפשר למצוא רק כאן, מה שהפך את החנות לא לחנות שבה מחפשים רק מציאות, אלא חנות מתמחה מקצועית ששווה להשקיע בה קצת זמן לבוא קצת קודם, לטעום, לשאול, להקשיב ולצאת עם משקאות נדירים ושונים.
פגשתי את האחראי על תחום הוויסקי, בחור בשם שוטה (בקמץ) שפשוט דיבר וויסקי, הפגין ידע רב, תיאר טעמים, תהליכים ומקומות, ידע להמליץ וגם לשלול. מסתבר שחברי, יושב ראש מועדון הוויסקי הישראלי מר יונתן ישי, מעביר לעובדי המקום סדנאות, הרצאות וטעימות רבות והופך אותם לבקיאים כמעט בכל 270 ומשהו סוגי הוויסקי שנמכרים בפסטיבל הנוכחי. היו שם גם מציאות נדירות שטעמתי שם בלאונג' של מק'אלן, אבל על זה בפעם הבאה. יאללה, שווה לקום שעה קודם.
