חיליק גורפינקל מרחיב את גבולות הגזרה ומנסה לשדך בין וויסקי למתוקים, והפעם: מק'אלן 12 שנים ומרציפן של הילה הוכמן...

נדמה לי שהגיע הזמן למדור קלאסי של ממש. החורף כבר כאן, קר בלילה והעצמות הזקנות חורקות. אולי צריך סוף-סוף להשקיע בשמיכת פוך אמיתית. כזו של פריד. או לפחות בבקבוק חם. ואם כבר מדברים על בקבוק חם, מה יותר חם מהוויסקי של מק'אלן, הסינגל מאלט המהולל מכולם, זה שאפילו המתחרים מחסירים פעימה למשמע שמו...

באמת שקשה שלא להתפעל ממה שחביות שרי יודעות לעשות לסינגל מאלט של מק'אלן... (צילום: יח"צ, חיליק גורפינקל)
באמת שקשה שלא להתפעל ממה שחביות שרי יודעות לעשות לסינגל מאלט של מק'אלן... (צילום: יח"צ, חיליק גורפינקל)
באמת שקשה שלא להתפעל ממה שחביות שרי יודעות לעשות לסינגל מאלטים... (צילום: יח"צ, חיליק גורפינקל)

הוויסקי של מק'אלן הוא אמת-המידה לכל סינגל מאלט באשר הוא. אולי לכל משקה אלכוהולי חום, או בכלל. מדובר, כידוע, בסינגל מאלט המושלם. קשה לי להאמין שאני מחדש לכם משהו. המזקקה המהוללת שנוסדה בשנת 1824, כלומר לפני כמעט 200 שנה, ונחשבת כבר דורות רבים לטובה שבמזקקות. ההבדל המסורתי בין הוויסקי שלה לשל כל השאר, נעוץ בעיקר בשלושה גורמים: שימוש בשעורת Golden Promise סקוטית מובחרת, יישון בחביות ששימשו קודם לכן ליישון שרי ספרדי, ודודי זיקוק קטנים במיוחד.

על מה כל הרעש?

מרציפן
מרציפן
לדאבון הלב, רק הדודים נשארו קטנים. השעורה הנהדרת הפכה נדירה ובמק'אלן משתמשים כבר גם באחרות, וחביות השרי הפכו גם הן מוצר נכחד משהו, ולא נדיר למצוא במרתפי המזקקה גם חביות ברבן משומשות - חביות שהן, אגב, הסטנדרט בכל מזקקה אחרת.

אלא שמק'אלן אינה, כאמור, כל מזקקה אחרת. השינוי הזה, בו המוצר הבסיסי של מק'אלן כבר מערב לא מעט עץ אמריקני, הבעיר את חמתם להשחית של רבים ממעריצי המותג המהולל. שאול אברון המנוח, הפסיק למשל לשתות מק'אלן כששמע על העניין, או יותר נכון - טעם אותו.

לא בטוח שהמק'אלן Fine Oak, כפי שמכונה הוויסקי ה'חדש' הזה מבית מק'אלן, אכן ראוי לחרפות ונאצות, אבל כשטועמים את ה-12 שנים הקלאסי - או בשמו המלא The Macallan 12 years old - בתוספת הערה ארוכה בדבר יישונו הייחודי והאקסקלוסיבי בחביות שרי מחרז (כך במקור), משהו שפעם היה כאמור הסטנדרט במק'אלן - מבינים מיד על מה כל הרעש.

מק'אלן
מק'אלן

ומכיוון שאפילו מאסטר בלנדר כמו דייויד סטיוארט מ'בלוויני' ו'גלנפידיך' שביקר לפני כמה ימים בארץ, מודה שהחביות מהוות יותר מ-70% מהטעם הסופי של הסינגל מאלט, קשה שלא להתפעל ממה שחביות שרי עושות לסינגל מאלטים.

הטעם העשיר, הצימוקי - אם תרצו, בתוספת אינספור ניחוחות תבלינים מאופקים להפליא, מלא וניל ושאר טובין, הוא קסם ארוך ומתמשך ובעיקר משהו שקשה מאד למצוא בימינו, גם, כמה אירוני, גם במק'אלן עצמו.

טוב, זה היה ללא ספק הטקסט הכי ארוך ו"רציני" שכתבתי כאן על איזשהו וויסקי, לכן אפסיק מיד ואספר שאל הוויסקי, שהיה ונותר הסינגל המועדף גם עלי, חיברתי הפעם את המרציפן של הילה הוכמן עליה כבר סיפרתי כאן לפני כמה שבועות. המגדנאית המוכשרת הזאת עושה כבוד לממתק הקלאסי הזה והוא בתורו עושה כבוד גדול למק'לאן, וגם לי. ההנאה היתה מובטחת מראש ואכן מושלמת. חורף חם ונעים לכולכם.