חיליק גורפינקל משדך בין וודקה ודגים מלוחים. ומעושנים. וכבושים. והפעם: וודקה רוסקי סטנדרט ופלטת דגים…

ארץ הקודש בוערת. לא רק מטאפורית, אלא פיזית ממש. החום הוא בלתי נסבל. אתה תוהה אם אתה מזדקן, או שבאמת אף פעם לא היה חם כל-כך. העולם מתחמם? אלוהים כועס? מזל שאני לא מאמין בשטויות כאלה. בכל אופן, חם נורא, ואתם לא צריכים אותי בשביל לספר לכם את זה. בחום הזה קשה לחשוב על אוכל ושתייה. רק על מזגן תקין. אבל בכל זאת, גבר חייב לעשות מה שגבר חייב לעשות, גם אם זה אומר לסכן את נפשו ולצאת להפסקת צהריים של וודקה ודגים מלוחים בכרם התימנים. ממש חיים על הקצה.

אני מחבב את ה'פשוטה' שלהם, שהיא קצת יותר בועטת מאחיותיה המזוקקות ומסוננות עד זוב דם... (צילומים: חיליק גורפינקל)
אני מחבב את ה'פשוטה' שלהם, שהיא קצת יותר בועטת מאחיותיה המזוקקות ומסוננות עד זוב דם... (צילומים: חיליק גורפינקל)
אני מחבב את ה'פשוטה' שלהם, שקצת יותר בועטת מאחיותיה המזוקקות ומסוננות עד זוב דם... (צלם: חיליק גורפינקל) לפני כמה שבועות נפתח בכרם התימנים בר בירות חדש. עד לא מזמן, היה צירוף המילים "בר בירות" - דהיינו מקום שבו עושים כבוד מיוחד לבירה בניגוד לסתם בר שמוזגים בו בירה - סוג של חזון אחרית הימים. קסם לא צפוי ומיוחד. מאז זרמו הרבה בירות בברזים וישראל, ואפילו ראשון-לציון, כבר מתגאות בלא מעט ברים שמציעים עשרות סוגי בירה שונים מהחבית ועוד מאות בבקבוק. אני נזכר בפעם ההיא שבה באתי לראשונה בשעריה של ה'אקדמיה לבירה' בפריז, לפני יותר משלושים שנה, בעקבות קריאת מאמר כלשהו של יאיר גרבוז, זה שאת שמו אסור כבר לומר בימינו. שאלתי שם אם יש להם גולדסטאר. היה מכבי. הביר בזאר הוא מעין התרחבות 'ממוסדת' של בסטת הבירות העונה לאותו שם בלב השוק עצמו, בפינת רחוב רמב"ם. הוא שוכן ברחוב ישכון 36, כמה מטרים מחנות הדגים המלוחים של אבי ושלמה קורן/קרבלניקוב. מה שמחבר אותנו כמובן לעיסוקו של המדור. אבל קודם לכן, בואו נסגור את הפינה בנושא הבירות. ריבוי ברזים אינו בהכרח סימן מבשר טובות. יותר מדי ברזים פירושו, לטעמי, פחות מדי טריות. בביר בזאר לא מתבלבלים מהשפע ומציעים מספר צנוע, יחסית, של בירות, ופשוט דואגים להחליף ביניהן. בירת הבית מיוצרת במבשלת 'בזלת הגולן' לפי מתכון של בעלי הבית והיא מצוינת וכך גם כמעט כל הבירות שלצדה. גם האוכל טוב מאד ובכלל מדובר ביופי של מקום. ועכשיו ניגש לעניין. האחים הדתיים מהחור בקיר בישכון פינת הכרמל מוכרים היטב לכל חובב דגים מלוחים רציני. הם זוג אנשים שקטים ונחבאים מעט אל הכלים, בטח יחסית לקולגות המפורסמים, אבל הסחורה שלהם מצוינת. אומרים שכל גדולי האומה אכלו כבר את הדג מלוח שלהם, מרבין עד בגין, מחנה רובינא ועד צמד הקומיקאים היידי דז'יגאן ושומאכר. אחרי הכל מדובר במקום שנוסד ב-1934. בביר בזאר עושים להם כבוד גדול ומגישים פלטה שמציינת את מקור הסחורה. נאמנים להתכתבות הרצינית של אנשי המקום עם הסחורה שמציע השוק שמארח אותם, תמצאו בה הרינג, פלמידה מעושנת ואיקרה - כולן טובות מאד. לצד הדגים, חוץ מהבירות כמובן, שתיתי שלוק רוסקי סטנדרט. בשנים האחרונות הפכה הוודקה הרוסית הזו למעין תו תקן של אנינות טעם בוודקה. כמי שיצא לו לבקר במפעל בסנט פטרבורג, אחרי שגמרתי לפחד שמארחיי יבקשו ממני להתענג לא רק על הוודקה שלהם, יכולתי להיווכח, מבעד לערפילי המשקה, שמדובר אכן בעסק רציני להפליא שמאחוריו עומד כסף גדול במיוחד. בקיצור, הייתי אוליגרך ליומיים בעצמי וישנתי במלון שבו התארחו כל גדולי ושועי העולם, מקיסינג'ר ועד הרולינג סטונס. אני, בכל אופן, דמיינתי שאני ישן במיטה בה ישנה מוניקה בלוצ'י. הרוסקי היא אכן וודקה נהדרת ואני אישית מחבב יותר מכל את ה'פשוטה' שלהם, שהיא קצת יותר בועטת מאחיותיה המזוקקות ומסוננות עד זוב דם. אז זהו. אני לא יודע אם זה מה שיקל על החום, אבל חצי שעה כאן בצהריים, תעזור להפוך אותו לקצת יותר ערפילי. נגיד. אחרי שתסיימו, טפסו במעלה הרחוב עד פינת השוק וקנו חתיכת דג לשבת אצל האחים אבי קורן ושלמה קרבלינקוב. אם אתם רוצים גם בירת בוטיק ישראלית הביתה, גשו לבסטה של הביר בזאר בפינת רמב"ם. וודקה אתם יודעים לבד איפה למצוא. בפריזר, מאחורי הפיתות.