חיליק גורפינקל מרחיב את גבולות הגזרה ומנסה לשדך בין וויסקי למתוקים, והפעם: וויסקי בלוויני 12 וחטיף באונטי…

נדמה לי, בעצם לא נדמה לי, וכבר דיברנו על זה כאן, ובכן, לא נדמה לי - סינגל מאלט טוב או וויסקי טוב בכלל, וממתק קוקוס, איזה שלא יהיה, הוא שילוב מנצח. טעמי הקוקוס הם חלק בלתי-נפרד ממה שמעניקה חבית עץ האלון האמריקני לוויסקי, ומכיוון שאין כמעט וויסקי שאינו מתיישן בחביות כאלה, החתונה היא מושלמת. עכשיו רק נותר לבחור את הממתק ואת הוויסקי: בלוויני 12 וחטיף באונטי...

במקום לשתות לידו ויטמינצ'יק פטל, או סתם מים, רחמנא ליצלן, הוא מקבל סיוע אווירי בדמותו של וויסקי סינגל מאלט משובח ומהולל כמו הבלוויני 12... (צילום: יח”צ, חיליק גורפינקל)
במקום לשתות לידו ויטמינצ'יק פטל, או סתם מים, רחמנא ליצלן, הוא מקבל סיוע אווירי בדמותו של וויסקי סינגל מאלט משובח ומהולל כמו הבלוויני 12... (צילום: יח”צ, חיליק גורפינקל)
סיוע אווירי בדמותו של וויסקי סינגל מאלט משובח ומהולל כמו ה'בלוויני 12'... (צילום: יח”צ, חיליק גורפינקל)

כאמור, הממתק שלנו להפעם הוא אחד הממתקים הטובים בעולם. לדעתי לפחות, וכאן כידוע, היא הקובעת. מדובר כמובן בחטיף הבאונטי, הלא הוא חטיף הקוקוס המצופה בשוקולד חלב, זה שרק חטיף אחר אחד עולה עליו, הבאונטי המריר שמשום מה אינו מיובא לישראל למרות שכבר היו לו פה יותר מקדנציה אחת. לך תבין...

באונטי הוא סוג של שלמות. קצת קשה להסביר מדוע. ברור לי הרי שישנם רבים וטובים שאינם מבינים מה מוצאים אחיהם למקצוע, הלא הוא ענף המכורים למתוק, בקצת נסורת לבנה מודבקת בדבק מגע, סליחה, סירופ סוכר, או מה שזה לא יהיה שם, מצופה בשוקולד לבן מסחרי סטנדרטי. שיהיו בריאים.

כל מי שגדל כמוני, על חטיפי הקוקוס הוורודים של פעם, יודע שהבאונטי הוא סוג של שדרוג שכלל לא יכולנו לחלום עליו אי אז. באונטי הוא, אם כן, סוג של הגשמת חלום לכל חובבי הקוקוס. חלום שאינו נמוג לעולם. עכשיו רק דמיינו כמה מוצלח עוד יותר הוא הופך להיות כאשר במקום לשתות לידו ויטמינצ'יק פטל, או סתם מים, רחמנא ליצלן, הוא מקבל סיוע אווירי בדמותו של וויסקי סינגל מאלט משובח ומהולל כמו הבלוויני 12.

בלוויני
בלוויני

נדמה לי שאין צורך להרחיב יותר מדי על אודות הוויסקי של בלוויני. אחד הסינגל מאלטים המהוללים והאגדיים ביותר, פרי יצירתו של דייוויד סטיוארט, המאסטר בלנדר המיתולוגי שאף ביקר בארץ לפני שבועות מספר כשהוא נושא באמתחתו חמישה בקבוקי בלוויני נדירים במיוחד, מהשנים 1968, 1978, 1985, 1997 ו-2005, שנה לכל עשור שבו הוא עובד במזקקה המיוחדת הזו. וגם בגלנפידיך, ככה, על הדרך. מדובר כמובן בשתי מזקקות שהן מן הסתם באותה בעלות.

לא פחות מ-26,000 לירות שטרלינג (!!) עולה המארז המיוחד הזה שרק כמה עשרות ממנו יוצרו. אלא שאתם ממש לא חייבים להצטייד בקופסה המטורפת הזו בכדי ליהנות מקצת וויסקי משובח. הבלוויני ה'בסיסי', הלא הוא הבלוויני בן ה-12, הוא כל מה שחובב וויסקי רציני זקוק לו. חם, עגול, עוקץ כשצריך, אלכוהולי במידה, עשיר ומורכב והעיקר - לא מתוק מדי. את זה נשאיר לבאונטי שלצדו.

ביחד הם עושים יופי של עבודה, במיוחד בימים קשים כמו אלה, בהם כל עיתונאי צעצוע נחשד פתאום בשחיתויות מסדר גודל ממלכתי. רק אתמול קראתי סימפוזיון שלם ב"פרצוספר" שהחל בשל חצי הלצה של אחת המשתתפות. משהו בדבר השחיתות בעולם הכתיבה על אוכל ויין. נו, שוין. תהיו בריאים. אם זה מה שמטריד אתכם בימי השמפניה הוורודה והסיגרים שאנו חיים בהם, אתם כנראה אנשים רגועים לאללה.