חיליק גורפינקל משדך בין וודקה ודגים מלוחים. ומעושנים. וכבושים. והפעם: וודקה סירוק ובוטרדו מהדיוטי-פרי בברצלונה…

אחת המשימות הקשות ביותר בחייו של היהודי הנודד היא כמובן בחירת דליקטסים בדיוטי פרי. כאלה שיזכירו לו את הגולה הדוויה בה סיים כרגע את ביקורו אחרי ששוב, כמו אידיוט, שמר את משימת המשימות לשדה-התעופה במקום להשלים אותה בבוקר בשוק המופלא שבו בילה את שעותיו האחרונות בחוצלארץ.

פתאום זה היה שם. הבוטרדו. ביצי הדגים המומלחות והמיובשות. לקחתי את הקובייה ההונגרית האדומה הזו וקיוויתי לטוב...
פתאום זה היה שם. הבוטרדו. ביצי הדגים המומלחות והמיובשות. לקחתי את הקובייה ההונגרית האדומה הזו וקיוויתי לטוב...
פתאום ראית שם בוטרדו. ביצי הדגים המומלחות והמיובשות. לקחתי את הקובייה ההונגרית האדומה הזו וקיוויתי לטוב... קחו למשל יהודי היסטרי והיסטורי כמוני. לא איש כמוני ייכנע בלי קרב לפיתויי החמון והדגים הכבושים של שוק הבוקרייה בשדרות הראמבלס בברצלונה. מה פתאום? והרי מן הידועות היא שתמיד חשוב לשמור על היורו האחרונים שלך עד הסוף, שמא פתאום תיפול מהמונית באמצע הכביש בדרך לשדה-התעופה, או שתיקלע להתקפת חייזרים או מטאורים על ספרד. שבה, כידוע, מה שיציל אותך, זה עוד חמישים יורו במזומן. וכך מצאתי את עצמי, שוב, כרגיל, בוהה בחמון בוואקום ובשימורי קיפודי-ים (לקחתי, בטח שלקחתי) במקום לבקש מהמוכר בשוק איזו קובייה יפה. גם היא אגב, מוכנה כבר בוואקום. אבל שנייה לפני שעלינו למטוס, ואחרי שסיימתי לבהות באישה והילדים מבזבזים את כל המעות האחרונות על m&m בצבעים פסיכדליים, נותרו לי עוד כמה מטבעות.
וודקה סירוק - בקבוק
וודקה סירוק - בקבוק
ופתאום זה היה שם. הבוטרדו. ביצי הדגים המומלחות והמיובשות. במקרה שלי, מדובר היה בביצי MARUCA, או LING באנגלית, סוג של בקלה מהים הצפוני. נורבגיה ליתר דיוק. לקחתי את הקובייה ההונגרית האדומה הזו וקיוויתי לטוב. מהארץ אני מכיר היטב את הבוטרדו הכתומות העטופות בשעווה אפורה. מדובר במשהו מלוח להחריד שבעצם כל תפקידו הוא לגרום לך למזוג לעצמך עוד כוסית בוכא, תזקיק התאנים התוניסאי המהולל. הביצים הנורווגיות, שקניתי כאמור בספרד, לא נעטפו בשעווה, סתם באיזה משהו עדין כמו עטיפה של נקניק טוב. הן זרחו באור יקרות אדום-כתום, וכשנפתחה האריזה בבית התגלו כמלוחות מאד אמנם, אבל טעימות פי כמה ממה שאפשר לקנות בארץ. בכדי לשפר את מעמדן בעולם, אחרי שגמרתי להכין מהן פסטה עם חמאה ופטרוזיליה וביצי דגים, מזגתי לעצמי כוסית וודקה סירוק והנחתי לידה פרוסה מהצעצוע החדש שלי. הסירוק, שמעולם לא טעמתי קודם, התגלתה כוודקה מופרעת למדי. בעצם איני בטוח שמותר בכלל לקרוא לה וודקה למרות שזה מה שכתוב על הבקבוק. מילא שהיא מגיעה מצרפת ולא מפולניה או רוסיה. הצרפתים הרי כבשו את העולם עם הגריי גוס היוקרתית שלהם, אחלה וודקה גם אם מחירה קשה משהו. אבל לפחות את הגריי גוס מכינים מדגנים, כמו את רוב הוודקות. הסירוק (CIROC ) מופקת מ... ענבים! צרפתים או לא צרפתים?! בקיצור, לטעמי מדובר בכלל בגראפה או קוניאק לא מיושן. לא חשוב. דווקא לביצי הדגים המיובשות, החמיאה מאד המתיקות העדינה של המשקה. אתם הרי זוכרים, אם אתם זוכרים, מה אמרתי לפני רגע. בוטרדו, או בשמו התוניסאי אדם ח'וט, מאד אוהב בוכא, שגם זה קצת מתוק. חוץ מזה הסירוק היא אחלה גראפה... סליחה, וודקה. היא מזוקקת חמש פעמים וטעמה חלק ונעים ואפילו לא חייבים להקפיא אותה בכדי ליהנות ממנה כמו שצריך. יחד עם ביצי הדג הנורווגי שלי, היא היתה במיטבה, וגם אני. ביום שישי אחרי הצהריים, כשהקטן גרר את אימא שלו לעוד הצגה יומית, והגדול הסתגר כרגיל בחדרו, הרגשתי כמו חוטא אמיתי כשפתחתי את הבקבוק ופרסתי לי קצת בוטרדו ספרדי, סליחה, נורווגי, נהדר שכזה. פתאום ביבי וצעקות הגוועלד שלו נראו כמו משהו שאתה רואה במלון בברצלונה בספרדית וצוחק. אבל אני יודע מי יצחק אחרון. לא אני. שבוע טוב יהודים.