בחן את עצמך: האם אתה פלצן? יאיר גת טעם את אחד היינות האהובים ביותר על הקהל והחליט שעם כל הכבוד למתיקות, הוא מעדיף את הקפה והיין שלו ללא סוכר...

'דרך היין' משקיעה לא מעט בטיפוח תרבות היין בישראל. היא מארחת על בסיס קבוע אורחים מאזורי היין החשובים בעולם ומאחסנת במרתפים שלה את השמות הגדולים ביותר, אבל בסופו של דבר, המוצר הנמכר ביותר ברשת הוא לא אחר מאשר 'בלו-נאן' המתקתק בבקבוק הכחול. אז אנחנו באמת יכולים להתפלצן לנצח, אבל מרבית הרוכשים, כך מתברר, אוהבים את היינות שלהם עם שניים סוכר. ואם לא קשה, אז שלא יהיו יקרים מדי.

תשאלו את טל שקד מ'דרך היין'. בעצם אל תשאלו אותו. הוא אדם עסוק ואני כבר עשיתי את זה... (צילומים: יח"צ)
תשאלו את טל שקד מ'דרך היין'. בעצם אל תשאלו אותו. הוא אדם עסוק ואני כבר עשיתי את זה... (צילומים: יח"צ)
אפשר להתפלצן לנצח על יינות חדים, מינרליים וחומציים שמבטאים את האישיות של היינן... (צילומים: יח"צ)

היינות של יקב Sutter Home שהצטרפו לאחרונה לנבחרת של 'דרך היין', הם כנראה מה שרוב הציבור מבקש – הטעם: מתוק, המחיר: 3 במאה, והכתובת: סנט הלנה, נאפה קליפורניה. כל מה שצריך כדי לייצר שובר קופות חדש. ל-Sutter Home, אחד היקבים המשפחתיים הגדולים בארצות-הברית יש ניסיון לא רע בשבירת קופות. בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, הוא הביא לעולם את הזינפנדל הלבן. לגמרי במקרה. מספרים שבבציר 1975 נעצרה התסיסה של זינפנדל, שהיה אמור להפוך לרוזה יבש, ונשאר בו המון סוכר. היינן בוב טרינצ'רו החליט לתת ליין לנוח שבועיים. כשחזר אליו וטעם את היין הוורדרד והמתקתק, הוא חשב לעצמו: 'בואנה, טעים. צריך לבקבק את זה. והשאר היסטוריה.

יינות יקב סאטר הום - רוחב
יינות יקב סאטר הום - רוחב
ואם כבר מדברים על היסטוריה: היקב שהוקם בסוף המאה התשע-עשרה על-ידי מהגר גרמני, נרכש בשנת 1948 על-ידי ג'ון ומריו טרינצ'רו, שייצרו בו יינות שולחניים זולים ומכרו קצת יין לשכנים. בוב, הבן הבכור של מריו, היה בין האמריקאים הראשונים שעשו זינפנדל אדום, והזינפנדל הלבן שלו הפך בשנות השמונים ליין הפרימיום הנמכר ביותר בארצות-הברית. בשנת 1994 זכה בוב בפרס מטעם מגזין Wine Spectator על הצגת הרעיון של 'יין על השולחן', ליותר אמריקאים, מאשר כל אדם אחר בהיסטוריה. נכון, מדובר באמריקאים, אבל בכל זאת כבוד.

אל תחפשו את שנת הבציר על התוויות של Sutter Home, היא איננה. כנראה שזה לא באמת משנה לרוב האנשים. את גילו של השרדונה – מעניין שאת הזנים הם כן טרחו לציין - הייתי מעריך בשנתיים/שלוש, כולל אחסון והובלה בטמפרטורה גבוהה. יש לו ריחות בשלים מאוד, של פירות לבנים, דבש וחבושים, המבנה שלו עגלגל, הטעמים בשלים ומתקתקים והסיומת קצרה וכבדה. הגוורצטרמינר הציג רמת בשלות של לפתן פירות, מלווה במרירות שלפחות הוסיפה קצת עניין וחמיצות סבירה. לזינפנדל היו ריחות חביבים של פירות אדומים בשלים, פירות אדומים ותבלינים מתוקים – מישהו אמר קונדיטון? והקברנה סוביניון, הזכיר בטעמי הפרי השחור והאדום את המוצא הקליפורני שלו, אבל בפה התגלה שעושר הטעמים שלו עומד ביחס הפוך לרמת החמיצות הנמוכה ולמבנה הבלתי מורגש כמעט. אני מאמין לאנשים מ'דרך היין' כשהם אומרים כי היינות של Sutter Home עונים על צורך של לא מעט אנשים והם מהנמכרים ביותר ברשת. מכל מקום, אפילו אם הטעם האישי שלי קצת התפתח במשך השנים,  מבחינתי, טוב שאנשים שותים פה יין. אני, ברשותכם, אמשיך להתפלצן.

יינות יקב 'סאטר הום': קברנה סוביניון, זינפנדל, גוורצטרמינר, שרדונה. מחיר: 44 ₪