גיל שצברג, סמנכ"ל ויינן ראשי ביקב 'רקנאטי', נסע לדיסלדורף להציג בתערוכת 'פרוויין' 2018 וחזר עם תובנה: בעולם כבר מוכנים לקראתנו, כך שהגיע הזמן לתת דחיפה...



זה מספר שנים שתערוכת 'פרוויין' (Pro-Wien) בדיסלדורף הולכת ותופשת את מקומה כתערוכה החשובה ביותר בעולם היין, כנראה שבשל הסדר והארגון הגרמני המופתי והעקבי (לא עלינו...). התערוכה, שבשנים האחרונות מושכת אליה יצרנים וקניינים מרחבי העולם, התנפחה לממדים כה עצומים, שלאף בן אנוש אין אפילו שבב של סיכוי להספיק לסייר בכולה ולבקר בכל הדוכנים המציגים בה בשלושת ימי התערוכה.



פרוויין 2018 - יש לנו בארץ יקבים מצוינים וייננים מוכשרים, עכשיו רק צריך שכל העולם יידע מזה... (צילומים: גיל שצברג) יש לנו בארץ יקבים מצוינים וייננים מוכשרים, עכשיו רק צריך שכל העולם יידע מזה... (צילומים: גיל שצברג)


אך למרות הארגון והסדר המופתיים, אי-אפשר להתעלם גם מהביקורת של רבים מהיצרנים המציגים, בעיקר מהחצי הדרומי של הכדור. הטענה הכללית היא שזה לא הוגן שהם באים ממרחקים ומשקיעים כל-כך הרבה משאבים, אבל בפועל הם לא מספיקים לקבוע מספיק פגישות עם מפיצים בשל קוצר הזמן. תערוכת 'פרוויין' מתקיימת במשך שלושה ימים רצופים, והשנה, כדי לענות לפחות על מקצת מהתלונות, הרחיבה הנהלת התערוכה את זמני הפתיחה והסגירה (מתחילים ב-09:00 במקום ב-10:00. וואו).



פרווייןהגודל בהחלט קובע


בשל ממדיה הגדולים של התערוכה, צורת התצוגה היא לרוב של ארצות או אזורי יין, ולא של מציגים בודדים. מדינות רבות שרוצות למצב את עצמן על מפת היין העולמית, משקיעות הון תועפות על רכישת שטח תצוגה בהשקעה אין סופית בעיצוב כשהמוטיב העיקרי הוא דגל המדינה ושמה. וכך גם אנחנו: מעצמת היין, ישראל, שעם השנים הצטמצמה לשלושה יקבים בלבד: 'רקנאטי', 'רמת-הגולן' ו'הרי גליל' שכבר כמה שנים נושאים בגאון את דגל המדינה בתערוכה החשובה הזו בבדידות מזהרת. מבלי להיכנס לפוליטיקות מיותרות, זה המצב ואנחנו שמחים וגאים על השותפות המדהימה הזו.



אז תגידו שלום לשכנים החדשים שלנו. מצפון: ניו-זילנד, ממזרח: צ'ילה, מדרום: דרום-אפריקה, וממערב: קנדה... מזרח-תיכון חדש! (תודו שהייתם מקבלים את המפה הזו...). וכן, אנחנו עדיין הכי קטנים גם באזור הזה. אז בשבת בבוקר (יום יפה...) אנחנו, יניב ענבר ואני, יוצאים מישראל החמימה והאביבית לכיוון דיסלדורף הקפואה והאפורה (מינוס 4!!), מגיעים ישירות מהשדה לתערוכה כדי לפגוש שם את רחל מיקב רמת-הגולן (להלן - המפקדת הבלתי מעורערת של הדוכן הישראלי), ואת תום - המעצב המוכשר, מפעילים קבוצת פועלים פולנים בטאצ'ים אחרונים בדוכן.



פרווייןלא יורדים מהפסים


קצת קשה להאמין שעוד 18 שעות כל הבלגאן, הלכלוך וערמות חומרי האריזה שממלאות עכשיו את המסדרונות יהיו נקיים ללא רבב, מוכנים לקלוט עשרות אלפי אנשי יין מכל העולם שיבואו ללגום עד-דלא-ידע. קצת קשה להאמין שההדמיות שעברו בקבוצת הווטסאפ של הצוות המארגן של הדוכן הישראלי הופכות ממשיות ונראות אף יפה יותר במציאות.



זהו, הכל במקום, היינות מסודרים במחסן לפי סוגים, ואנחנו מוכנים ליום הגדול מחר. יניב ואני ממהרים לרכבת שתיקח אותנו למלון, עדיין חוככים בדעתנו אם כדאי לצאת לריצה בקור המקפיא, או להיכנע לחימום הנעים בחדר במלון (ספוילר... החימום ניצח). צ'ק-אין, התארגנות קלה ויציאה לעיר לארוחת ערב עם יעל ורחל מיקב רמת-הגולן, לחגוג סיום מוצלח של חודשים רבים של הכנות וציפייה לשלושה ימים מוצלחים של תערוכת 'פרוויין' 2018.



בזמן התערוכה כל מערכת התחבורה הציבורית בעיר היא בחינם למשתתפי התערוכה. אין צורך לתאר את יעילותה של התחבורה הציבורית בגרמניה (אנחנו הרי מכירים אותה על בשרנו...), והיא ערוכה לשנע בשעות הלחץ בבוקר מאות אלפי אנשים למחוז חפצם, רובם לגני התערוכה של דיסלדורף, ביעילות רבה עד כדי התנצלות על עיכוב של שש שניות (בקרוב אצלנו...). זה לא שלא צפוף, צפוף עד לחוץ מאוד, אבל הכל בנימוס ובשקט.



פרווייןמי שותה את כל זה?


יום ראשון לתערוכה. מגיעים מוקדם, כשעה לפני פתיחת השערים, ומתחילים בהתארגנות והכנת הדוכן. אין זכר ללכלוך ולברדק ששרר כאן עד לפני 16 שעות, הכל מצוחצח ומבריק. טועמים את היין, מסדרים את התצוגה ועוד נשאר מספיק זמן לצילומים קבוצתיים וגם להסתכל סביב ולהבין עד כמה אנחנו קטנים בעולם הזה, אי קטן בים של מעצמות יין. כעשרה אולמות - שכל אחד מהם יכול בקלות לאחסן בתוכו מגרש כדורגל ועוד יישאר מקום לאוהדים - כולם מלאים עד אפס מקום בדוכנים של יינות מכל העולם, מה שמשאיר גם לטועמים המיומנים והזריזים ביותר מעט מאוד סיכוי לבקר בכל הדוכנים בשלושה ימים.



אתה מוצא את עצמך תוהה מי לעזאזל שותה את כל היין הזה, אבל אז נפתחים שערי התערוכה, ותוך חמש דקות מתקבלת התשובה (...). עשרות אלפי סוחרים, עיתונאים, יבואנים, סומליירים, סטודנטים וגם סתם חובבי יין שבאים לראות מה חדש בשוק, מתנפלים בשצף קצף על האולמות, חמושים בתוכנית קרב מפורטת ברמת הדקה של כל הפגישות שנקבעו ותואמו שבועות ארוכים לפני התערוכה. מי שחשב שלהסתובב בתערוכות יין ולטעום מכל הבא ליד זה כיף, צריך לראות איך נראים האנשים האלו בסוף היום.



פרווייןאפשר להעביר דאחקות


היום הראשון הוא בדרך-כלל העמוס ביותר בתערוכה ואנחנו מטעימים בדוכן בין פגישה לפגישה. אוספים כרטיסי ביקור, חוזרים על אותן מנטרות ידועות על ישראל, על תעשיית היין שלנו, על היקב וכמובן - על היינות. המטרה שנקבעה לתערוכה הזו היא פגישה עם לקוחות שלנו למטרות שימור וחידוד יעדים, לרבות איתור יבואנים חדשים עבור המקומות שאנחנו עדיין לא פעילים בהם. אחרי יותר מעשור שאנחנו משתתפים בתערוכה הזו, לאט-לאט אנחנו מרגישים שצירוף המילים "תעשיית היין הישראלית" מתחיל לחלחל. יש הרבה פרצופים שאנחנו פוגשים כבר בפעם השלישית והרביעית וכבר אפשר להעביר דאחקות על בצירים קודמים.



אבל למרות כל זאת עדיין הרבה מאוד אנשים באים כדי לטעום פעם ראשונה יין ישראלי וגם להיות מופתעים לטובה מהאיכות. מפת אילוסטרציה קטנה שמצוירת על הדוכן עוזרת לנו להסביר עד כמה אנחנו קטנים. "אבל שומעים עליכם המון?!", "זה לא מתיישב עם הגודל שלכם", "מה, רק 7 מיליון אנשים?", אלו משפטים ששמענו הרבה בשבוע הזה. כן, כן, אנחנו בהחלט עושים הרבה רעש. במעט הזמן שנותר בין הפגישות אני משתדל לעשות גיחות קצרות כדי לטעום יינות מעניינים ולקשקש קצת עם ייננים מקצוות תבל. מסתבר שאחרי הכל אנחנו כולנו אותו דבר, כך שגם אם ישנה מגבלת שפה, דיבור על יין וכרמים מגשר על הכל. שיחה קולחת על זנים, שיטות גידול והדלייה, סוגי חביות, טמפרטורות תסיסה והשריה קרה, מביאה אותי להכרה שהעולם שלנו הוא פשוט קטנטן.



פרווייןשניתן קפיצה ללבנון?


ביקור של יינן מיקב 'איקסר' הלבנוני שבא לטעום את הזנים העתיקים שלנו אצלנו בדוכן, מצית שיחה מעניינת שגולשת מגיאוגרפיה לקצת פוליטיקה והעלאת זיכרונות מהביקור האחרון שלי בארצו. בהתחלה הוא קצת מתפלא על הידע בגיאוגרפיה של לבנון, אבל מהר מאוד אנחנו חוזרים לדבר על גפנים ויין. תוך כדי כך אני שולח דרישת שלום ממנו לערן פיק שטוען שהגיע הזמן לקפוץ אליהם לביקור מקצועי (...), אבל אני חושב שבביקור האחרון שלנו לא השארנו רושם הכי טוב, כך שכדאי לחכות עם זה עוד קצת. היינן מיקב 'איקסר' מזמין אותי לביקור בדוכן שלהם, שמשדר הרבה יותר עוצמה של תעשיית היין הלבנונית בהשוואה לדוכן של ישראל.



בדרך ללבנון אנחנו עוברים בפרו באורוגוואי, וכמובן -בפאביליון הענק של ארגנטינה. היינות של לבנון מאוד משתפרים עם השנים ורואים שדור צעיר ומודרני נכנס שם לעניינים. הם עדיין עובדים עם זנים בינלאומיים, אבל בהחלט מתחילים גם לתת במה לזנים המקומיים שלהם. ה'מארווה' שלהם מאוד מזכיר את ה'מראווי' שלנו ולך תדע אם לא מדובר באותו דבר. חשבתי להציע לשיבי דרורי לקחת חומר צמחי משם ולבדוק, אבל לא נראה לי שאוניברסיטת אריאל תסכים לממן דבר כזה. גם כאן כנראה ניאלץ להמתין לזמנים אחרים.



פרווייןגם הבעיות משותפות


בדוכן הפרואני נתקלתי בחבר'ה צעירים שצמאים לקבל פידבק על היין שלהם. יש שם הרבה השתדלות ורצון להיות מודרניים, אבל התוצאות די מוגבלות בינתיים, ואני משתדל, כמיטב יכולתי, לתת ביקורת בונה גם לפגמים שיש ביינות. היינן לא נמצא בתערוכה כי עכשיו בציר בחצי הדרומי של הכדור, אבל מנהל הייצוא כותב בצמא כל מילה ומבטיח להעביר הלאה. באורוגוואי היינות כבר הרבה יותר מגוונים ושלמים, שלא לדבר על תצוגת עוצמה של עשרות יקבים תחת דגל אורוגוואי. מעבר ליין טנאט, שזו החוזקה העיקרית שלהם, טעמתי גם מרסלאנים מאוד מעניינים ואלגנטיים. אני חולק איתם אינפורמציה לגבי עבודה עם הזן המעניין הזה, ודי מהר מסתבר שמדובר בבעיות משותפות, כך שהפתרונות שיש לכל אחד להציע יכולים מאוד לעזור.



חזרה לדוכן שלנו דרך ארגנטינה, שלפי גודל הדוכן וכמות המציגים בו מדובר, ללא ספק, במעצמת יין. שם כבר צריך הרבה זמן כדי לעבור על היינות בצורה מסודרת, מה שאין לי כל-כך, אבל גיחה פה ושם (אחרי הכל ארגנטינה מאוד קרובה לישראל, לפחות בגרמניה...), מאפשרת לי לעבור על מגוון סגנונות של יין מעולם חדש מובהק על אלכוהול גבוה, פרי בשל ואיפור כבד של חביות, ועד ליינות סופר-אלגנטיים ומאוד מעניינים.



כבר מזמן לא קוריוז


כך, בין עבודה ופגישות בדוכן שלנו, אני מדלג לי בקצרה לטעום יינות ולהגיד שלום לחברים פה ושם, וכבר עוברים להם שלושה ימים של תערוכה וצריך למהר לטיסה של טורקיש חזרה לארץ.



אה, הנה כמה מילות סיכום. באופן כללי היה מצוין, היו פגישות טובות, כמה לידים מבטיחים, היינות קיבלו מחמאות ועמדו יפה מול הקהל המקצועי הרחב. גם הדוכן שלנו, למרות ממדיו הקטנים, נראה מצוין תודות ליעל מיקב רמת-הגולן – הרוח החיה מאחורי הדוכן, לרחל מיקב רמת-הגולן – מפקדת הדוכן שניהלה אותו לעילא ולעילא, ליניב מיקב רקנאטי – אשף הלוגיסטיקה ושועל 'פרוויין' ותיק, וכמובן לתום שקד על העיצוב המדהים של הדוכן.



נותר לי רק להצטער על כך שלא היתה בתערוכת 'פרוויין' נוכחות גדולה יותר של יקבים ישראליים. הלוואי והיינו יכולים להיות שם בנוכחות גדולה יותר שהיתה מציגה את התעשייה שלנו באור חזק יותר. השתתפות בתערוכות מסוג זה דורשות התמדה, והתמדה עולה כסף. נכון שלא משיגים חוזים כבר מהתערוכה הראשונה, אבל אם רואים אותך בתערוכה החשובה הזו שנה אחרי שנה ההתייחסות אליך נהיית הרבה יותר רצינית. זו לא תיאוריה, זה מה שקרה לנו, ליקב רקנאטי, הלכה למעשה. בשנים הראשונות בהן השתתפנו התייחסו אלינו כקוריוז, אבל עם השנים וההתמדה הצלחנו לחתום על הסכמים משמעותיים שללא ספק שווים את ההשקעה בתערוכה הזו. הלוואי ונוכל לראות עוד יקבים ישראליים ב'פרוויין' הבא. יש לנו בארץ יקבים מצוינים וייננים מוכשרים, עכשיו רק צריך שהעולם יידע מזה. נתראה ב'פרוויין' 2019. ובינתיים - אובידרזיין.