חברי המועצה התכנסו לערב טעימות מיוחד במהלכו נטעמו 4 יינות תוך האזנה לארבעה שירים, וחזרו הביתה עם תובנה: מסתבר שדברים ששומעים משם לא שומעים מכאן...
ארבע כוסות יין היו מונחות לפנינו – אחד לבן ושלושה אדומים, כנגד ארבעה שירים שצורפו לרשימת ההשמעה: 'הוריקן' הדרמטי של מארינה מקסימיליאן; 'Do I Wanna Know?' של הארקטיק מאנקיז (אם עוד לא שמעתם את האלבום החדש שלהם, תעזבו הכל, תעשו את זה עכשיו ותודו לי אחר-כך...) שמחבר בין גיטרות כבדות לשירה פופית, ובין הרוק של שנות השבעים לבין המסיבה של אתמול בלילה; 'Just Can't Get Enough', של דפש מוד בגרסת בוסה נובה מאת נובל ווג; והשיר 'Is This Love' - מהשירים היותר מוכרים בקטלוג של בוב מארלי. כל מה שאנחנו היינו צריכים לעשות זה לשים על הראש את האוזניות, להתחבר לערוץ הנכון ב-YouTube, לטעום את היינות עם המוזיקה באוזניים, לפצח אותם, ואז לאכול משהו מהתפריט של 'נווה צדק - מקום של בשר'. תאמינו לי: זה רק נשמע פשוט...
הטעימה שנערכה ביוזמת יקב 'הרי גליל' ומותג האוזניות 'האוס אוף מארלי', שהתחברו על רקע ההשקעה שלהם, כל אחד בדרכו, בשמירה על ערכי הקיימות, נפתחה עם כוס של יין לבן בלי לדעת עליו שום דבר חוץ מזה. טעמנו אותו פעם אחת בשקט, אחר-כך עם מארינה באוזניות, ובסוף השווינו. בטעימה השקטה היין היה טיפה אגרסיבי לטעמי - בריחות, בטעמים ובמבנה. על רקע ההפקה המלוטשת, הרחבה והמפנקת של עופר מאירי, הוא התעגל מעט, והפך לאלגנטי וידידותי יותר. רוב חברי המועצה שהיו מסובים לשולחן נטו להסכים עם האבחנה הזו. האם יין אלגנטי וידידותי יותר הוא גם טעים יותר? זה כבר עניין של טעם אישי.
קופים על טילים
"בטח סדרה לא מאוד גבוהה", רשמתי לעצמי לפני שעברתי לכוס השלישית, הפעם עם שיר שכולנו מכירים, בעיבוד בוסה נובה מפנק. היין היה פרחוני, אדמתי, מתובל, מעודן ומהנה והחיבור בינו לבין המוזיקה היה לא פחות ממושלם. "כיף של יין", רשמתי לעצמי. גם על האבחנות הללו לא היו יותר מדי חילוקי דעות בין הטועמים, למרות שכמו בסיבוב הקודם, לא הגענו להסכמות בנוגע למחיר שלו, או להסכמה באלה הזדמנויות היינו שותים אותו.
ואלס עם מתילדה
היין הראשון היה 'אביבים 2016', בלנד שמורכב ברובו משרדונה עם אחוזים בודדים, אך שתלטניים, של ויונייה - יין שבין אם אוהבים אותו ובין אם לא, קשה מאוד לטעות בו. השני היה 'אלון 2014' - בלנד של קברנה סוביניון, סירה, קברנה פרנק ופטי ורדו, שחזר לא מזמן עם מדליית זהב מתחרות MUNDUS VINI שנערכה בגרמניה.
שינויים בהרגלי הצריחה
טעימות יין הן עסק סובייקטיבי, ואני אומר את זה בתור אחד שטועם הרבה יין. התרשמויות שעל הנייר הנראות כמו משהו מדעי שאפשר למדוד במספרים, מושפעות מאלף ואחד גורמים: ממה שאכלתם בבוקר, דרך היום שהיה לכם בעבודה ועד למוזיקה שאתם שומעים, וטעימת האוזניות של יקב 'הרי גליל' ו'האוס אוף מארלי' מוכיחה את זה מעבר לכל ספק. מצד שני, אני סומך עליכם שבבחירות היין שלכם, כמו בבחירות המוזיקליות, אתם לא מסתפקים בלסמוך על משהו שכתב מישהו, אלא מתנסים בכך בעצמכם ומקבלים החלטות על-פי ההרגשות שלכם באותו רגע. תאמינו לי: זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע...