מועצת סנהדרינק סיירה ביקבים 'ירושלים' ו'פלם', טעמה הרבה יין ושמעה את הסיפורים שמאחורי האנשים שעושים אותו...
את היינות החדשים ואת היינן החדש שלהם סם סורוקה, בחרו אנשי יקב ירושלים להציג בפני התקשורת עם נוף לים, במסעדת 'בלו-סקיי' של השף מאיר אדוני, על גג מלון קרלטון בתל-אביב. היה זה אחר-צהרים נעים, אבל הרגשתי שהיינות הצנועים והאנשים שעושים אותם קצת הולכים לאיבוד בין האריזה הנוצצת למנות המורכבות. לכן כששמעתי שמועצת סנהדרינק מארגנת סיור יקבים הכולל נסיעה ליקב ירושלים שנמצא באזור התעשייה עטרות בצפון-ירושלים, ואחר-כך ליקב פלם, ביקשתי שישמרו לי מקום.
'זה יהיה בדיוק כמו בקרלטון', חשבתי כשחלפנו כמה שבועות מאוחר יותר על פני משחטת עופות, מוסך ומשהו שנראה כמו הכלאה בין מפעל בטון לתחנת כח גרעינית, וחנינו ליד מבנה תעשייתי נטוש עם נוף לקלנדיה - 'אבל הפוך'. הכניסה למתחם היקב משתלבת נהדר עם אזור התעשייה ואחרי ששערי הברזל נסגרו מאחרינו, נתקלנו, כמה לא מפתיע, בתעשייה. על קווי המילוי הרועשים נסעו להם בקבוקי מיץ ענבים - המוצר העיקרי של היקב שהוקם בשנת 1976 על-ידי יונה מנדלסון. חוץ ממיץ עשו ביקב גם וודקה ויינות קידוש מתוקים. בשנים האחרונות החליט היקב לעלות למגרש של יינות האיכות.
יקב בסדר גודל של 'ירושלים' שמייצר שני מיליון בקבוקי מיץ ענבים ויותר ממיליון בקבוקי יין בשנה הוא לפני הכל מפעל. מפעלים, בשונה מאתרי תיירות, ממוקמים באזורי תעשייה והם לא תמיד נקיים ומעוררי תיאבון. מכלי התסיסה קצת חלודים, וחדר החביות נראה כמו מקלט בבית משותף מינוס עגלות הילדים הרקובות וכדי להגיע ממקום למקום צריך לטפס בזהירות על מדרגות מתכת חלקלקות ולהיזהר על הראש.
התחלנו עם 'שרדונה 2014' מסדרת רזרב, שאף אחד לא מנסה להסתיר את זה שהוא התיישן עם שבבי עץ ולא בחביות. היין שנעשה עם תוספת קלה של סוביניון בלאן הוא עשיר, מריר, שמנוני ועשוי היטב לסגנונו. המשכנו ל'גוורצטרמינר 2014' שהיה בשל מאוד לטעמי, וממנו ל'מרסלאן 2014' שנולד בטעות לאחר שסם סורוקה, היינן החדש של היקב, מצא ביקב מיכל מרסלאן והחליט לעשות ממנו יין זני. מדובר ביין חביב עם ריחות פטל ותבלינים , מבנה קליל, חמיצות טובה וסיומת פירותית, שנותן תמורה מלאה לכל אחד מחמישים וחמישה השקלים שהוא עולה.
היין הבא שטעמנו היה 'מרלו 2014' מסדרת פרמיום שהיה מהודק ומהנה עם ריחות של פרי אדום טרי, תבלינים מתוקים ועשבי תיבול, חמיצות טובה מאוד וסיומת קלילה. מתחרה רציני מאוד בקטגוריה האכזרית מכולן: יינות אדומים עד 50 ₪. 'פטי ורדו רזרב 2013' שהתיישן חמישה עשר חודשים בחבית סיכם את החלק הרציני של הטעימה עם ריחות וטעמים בשלים מאוד, מרקם עשיר טעמים שופעים וחמיצות טובה.
גם את יינות "אוצר בית דין" של היקב אהבנו מאוד. גם בגלל שהם עולים רק 18 ₪ לבקבוק. יותר זול מבירה וגם בגלל שהם היו רעננים וכיפיים. למה כל-כך מעט? כי בשנת שמיטה יקבים כשרים יכולים לבחור באחת משלוש דרכים: להשבית את הכרמים ולתת למגדלים להסתדר עם הפיצוי מהמדינה, למכור את הכרמים לגוי – כמו שמוכרים חמץ בפסח ולהמשיך לעבוד בכרם, או להעביר את הבעלות על היקב לבית דין שקובע את העלויות ומשלם למגדלים ולבעלי היקבים. ובמקרה של יקב ירושלים בית הדין החליט: 18 ₪.
גולן פלם התייאש מהזן הקשה לטיפול הזה ומהתוצאות הלא מספיק טובות לדעתו. רוב היין עלה למזקקה של ג'וב ואני בטוח שהוא כבר ימצא משהו מעניין לעשות איתו. היין לא דומה לשום דבר שיצא מפלם, כך שאני יכול להבין את הייאוש. מצד שני אהבתי אותו מאוד. יין עקום ומלוכלך עם ריחות של פירות בשלים, אבק שריפה, טבק, עור, עלים יבשים חמיצות טובה וסיומת מתובלת. בנוסף לניסיון הזה, גולן מתנסה בנטיעות של מלבק, פטי ורדו שלדעתו מאוד מתאים לאזור, וקברנה פרנק שלדעתו יותר מתאים לאזור מאשר קברנה סוביניון.
עצרנו להתרעננות עם 'פלאם בלאן 2015' שהיה מקסים כהרגלו עם ריחות רעננים, חמיצות נהדרת וסיומת נעימה והמשכנו לאדומים. 'קלאסיקו 2010' תחילה. זה הקלאסיקו האזורי הראשון שנעשה מענבי מושב מטע בלבד. שש שנים לאחר הבציר הוא עדיין עשבוני ובוסרי, החמיצות שלו בולטת והמבנה מוצק מאוד. 'קלאסיקו 2014' הרגיש מרוסן מדויק והרמוני, בלי לצאת מאזור החיוג העשבוני. המשכנו ל'סירה 2013' שנעשה משני כרמים בגליל העליון. האחד בכרם בן זמרה שמתאפיין לדברי גולן בריחות של פלפל שחור והשני בדישון שתורם את הפרחונית. זהו סירה מאולף ונקי עם ריחות מתובלים של פרי שחור בשר צלוי וסיגליות, טעמים עשירים ומאוזנים וסיומת ארוכה ומתובלת.
שש שנים אחרי הבציר הוא מגלה קצת סימנים של התחמצנות וזה ממש בסדר כי ריחות הפירות היבשים והבשלים משתלבים להפליא בריחות עץ קלוי, עלים יבשים ועשבי תיבול. המגע שלו עם החך מפתיע לא רק בחמיצות ובטעמים המאוזנים, אלא גם בחיוניות שלו. באנרגיות שמאפשרות לו להמשיך לבעוט למרות הגיל המתקדם. 'פלם נובל 2011' - יין הדגל של היקב, התנהג כמצופה וסיכם את הטעימה עם ריחות מורכבים של פירות אדומים ושחורים, פרחים ועשבי תיבול שנהנו משימוש חכם בחביות איכותיות, טעמי פרי מרוכזים וסיומת קלויה, מרירה ומרתקת. קינחנו עם בן אצולה נוסף '2009 Noble One De Bortoli' יין אוסטרלי שנעשה מענבי סמיון נגועים בבוטריטיס, שהיה סיום מורכב ומענג ליום המורכב והמענג הזה, שבו דילגנו מאזור תעשייה למרפסת בחיק הטבע ובין יינות "אוצר בית דין" לבין אוצר אוסטרלי מתיישן. והכי יפה: בכל אחד מהקצוות יכולנו ללמוד משהו, על יין, על אנשים שעושים יין וגם קצת על עצמנו.