במדינה מתוקנת צריכים היו להיות לנו מאות יינות שולחניים טובים וזולים, בישראל צריך ללקט אותם משל היו אוצרות נדירים. אבירם כץ משיק מדור שבועי חדש ומורחב לרגל החג
אבירם כץמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
במדינה מתוקנת צריכים היו להיות לנו מאות יינות שולחניים טובים וזולים, בישראל צריך ללקט אותם משל היו אוצרות נדירים. אבירם כץ משיק מדור שבועי חדש ומורחב לרגל החג
בניגוד אולי לרושם שעשוי להתקבל מחשבון האינסטגרם/פייסבוק שלי, אני לא באמת שותה כל היום יינות במאות ואלפי שקלים. אומר לכם אף יותר - יש לי חיבה אמיתית וכנה ליינות זולים, 'פושטים', שאפשר לשתות סתם כך בבית לצד איזה טוסט, משלוח של פיצה או חביתה. אולי זה קצת קשור לעובדה שאני לא מיליונר, אבל אני תמיד אוהב שיש בבית בקבוקים שאפשר לפתוח בלי לחשוב פעמיים; בקבוקים שגם אם לא תסיים לא יקרה דבר. בקיצור, יינות עד 50 ש"ח.
אז הנה אנחנו חונכים מדור חדש, והפעם ברוח החג - לא המלצה אחת אלא חמש, וחמישה דברים משמחים ששתיתי בחודשים האחרונים. רק שתי הערות לפני שמתחילים: המחירים הנקובים הם המחירים הרשמיים, במבצעי החג אפשר למצוא אותם אפילו במחירים זולים יותר; וכיוון שממש עוד כמה ימים נתחיל להעלות לכאן המלצות לפסח, ברשימה הזאת נלך פריסטייל ונדבר בעיקר על דברים שהם פחות מוכרים, שמות שכנראה לא תתקלו בהם במבול ההמלצות לפסח שעתיד לשטוף אותנו מכל פינה. הכיף ביינות האלו הוא לטייל במחוזות שבדרך כלל אנחנו לא מגיעים אליהם.
למשל יינות מדרום אפריקה. חסיד גדול של הסגנון אני לא, בוודאי לא של הדברים שמגיעים לארץ, אבל השנין בלאן-ויונייה של יקב בלינגהאם (Bellingham), עם תג מחיר של 42 ש"ח (יבוא: הכרם) הוא יין שמצדיק לגמרי את המקום שלו במקרר. לא יודע עד כמה זה מייצג את האזור וזה גם לא ממש מעניין אותי. ברמה הזו כל מה שאני מחפש זה יין שיהיה 'שתי', מאוזן ומרומם נפש. וזה בדיוק יין כזה: יבש אך שופע פרי, שמנמן שכזה ועם זאת שומר על רעננות ואפילו מציג מורכבות שהיא הרבה מעבר למה שאפשר לבקש עבור תג מחיר שכזה. בדף המוצר - נו, הדבר הזה לפלצני יין - כתוב שהוא "ייטיב ללוות מגוון מאכלים רחב, בעיקר כאלו בעלי אופי מתובל ומאכלים בסגנון אסייתי". אז נישנשנו לידו פיצוחים של אפונת וואסבי. וואלה, לא יודע למה אנשים חושבים שכל ההמלצות אוכל האלו שכותבים על יין זה פלצנות. זה באמת הלך נפלא ביחד!.
יינות טובים עד 50 שקלים (תמונות: יח"צ) יינות טובים עד 50 שקלים (תמונות: יח"צ)
היין הבא שהסב לי לאחרונה אושר מפתיע היה סוביניון בלאן, פרייבט קולקשן מבית כרמל. כן, ההוא שעולה 35 ש"ח, ומככב בפרסומות של מארזי סלסילות קש לצד בונבוניירות ממזרח אירופה. מעשה שהיה כך היה: בקבוק שהגיע לטעימה שכב זמן לא מועט במקרר. אני מודה שחששתי לגשת אליו. אחותי שבאה לבקר הביאה עימה המבורגרים ונקניקיות מה"ויטרינה". צהריים קליל. בעודנו מתיישבים אל השולחן נוכחנו לדעת כי אזלה כל השתייה הקלה בבית. נכון שבמרכז תל אביב הסופר הקרוב נמצא מרחק 45 שניות הליכה מהבית, אבל 45 שניות הן נצח כשמולך מונח המבורגר מהביל. אז פתחתי את המקרר, והסובניון בלאן הזה של פרייבט קולקשן נקלט בזווית העין. ארבע כוסות לואובול, קרח בצד למי שרצה, והופ! היין הזה הוא תחליף נהדר למים. כמו מים עם תרכיז פירות טרופיים עדין, רק כמובן ללא טעמי הלוואי הסינתטיים שיש לתרכיזים כאלו ובלי מתיקות. כן, הייתה שם חמיצות לא רעה בכלל. אפס מורכבות אמנם, אבל מי מחפש מורכבות במים שלו?
שימו לב לנתון הבא: רק 20% מכלל ייצור היין בסיציליה, אזור היין (כמעט) הגדול ביותר באיטליה, מבוקבק בבקבוקים. 80% מבוקבק ב'באלקים' ונשלח לרחבי העולם לרשתות ענק שמבקבקות אותו תחת מותג פרטי. זה אומר שיש שם המון יין, רובו דרעק, מקצתו יוצא מן הכלל ומרגש ממש. בנישת הביניים, אם מחפשים ממש טוב, מוצאים יינות מוצלחים וטעימים לאללה במחירים מגוחכים ביחס לאיכותם. כמו הטאסארי (Tasari), למשל, של יקב קארוסו & מיניני (יבוא: ויין דומיינס). היין הלבן, מענבי קאטארטו (אחד הזנים הנפוצים ביותר באיטליה גם אם לא שמעתם עליו) מציע עסקת חבילה של גוף עשיר, קצת פרי אקזוטי ומינרליות שמוסיפה עניין. לי היין תמיד מזכיר מעין גרסא מוצלחת של ויונייה, זן שאני בדרך כלל לא מצליח להתחבר אליו. פריך ורענן, זה יין נהדר כמעט לכל סלט שמכינים בבית. הטאסארי האדום מכיל נרו ד'אבולה, הזן המזוהה עם סיציליה, ולצידו מרלו שמעדן קצת ומוסיף נפח. עץ וחביות לא משחקים תפקיד ביין הזה, שמציע אלגנטיות ומינרליות ופירותיות כובשת. כן, זה לא ממש מקורי להמליץ על יין איטלקי עם מנה של פסטה או פיצה, אבל לא תמיד צריך להיות מקוריים בכוח. נסו את זה בפעם הבאה שאתם מזמינים פיצה או מכינים איזה ספגטי ברוטב עגבניות. האמת שעם שני היינות האחרונים קצת רימיתי, כי עקרונית תג המחיר הוא 59 ש"ח, אבל הדיל הוא 2 במאה, אז עיגלתי את הפינה הזו. אני בטוח שתודו לי על זה.
בשביל היין האחרון להיום כיתתי רגליי לטיב-טעם. אור, בת זוגי, הכינה ארוחת ערב ביתית וצנועה - קצת ירקות בתנור, אורז, חתיכת בשר במחבת. על אף שהבית מפוצץ בבקבוקים שמחכים לטעימה התחשק לי משהו אחר, משהו שאני לא מכיר ושלא עבר דרך צינורות היח"צ המקובלים, וגם שיחקתי אותה עלק אני נכנס לסופר אירופאי ומביא בקבוק זול, אבל אחד כזה שעושה את העבודה. עברתי במבטי על מדף היינות, שנשמרים בתנאים לא סימפטיים בעליל, ובסוף נפל הפור על קברנה סוביניון של קסטל (Famille Castel). לא להתבלבל עם הקסטל שלנו מהרי יהודה, קבוצת קסטל הצרפתית היא מפלצת - אם כי בבעלות משפחתית - המייצרת מיליוני בקבוקי יין בשנה בנוסף לבירות ולמשקאות קלים. בחרתי בקברנה כיוון שידעתי שלא בא לי משהו פירותי-מתקתק-בשל מדי, כמו שבטח אפגוש במדף האוסטרלי, ובעיקר חיפשתי כמה שפחות אחוזי אלכוהול לטובת חווית שתייה קלה ונעימה יותר. 12.5% אלכוהול, חצי אחוז פחות מהמרלו, הכריעו את הכף לטובת הקברנה. תמורת 39 ש"ח קיבלנו יין פירותי ונעים מאוד, בלי שטויות מיותרות כמו טעמי עץ וחבית. אי אפשר לפספס שמדובר בייצור המוני והיין קצת גס, אבל בסה"כ, ובהתחשב במחיר ובתנאי האחזקה של טיב-טעם, מדובר ביופי של עסקה. עם אורז וירקות בגריל זה באמת הלך נפלא, ונראה לי שזה יהיה יופי גם עם כריכי בשר - החל מפסטרמה פשוטה ועד איזה כריך רוסטביף מושקע.
זה הכל לבינתיים. יינות שתמיד כיף שיש בבית. ניפגש בשבוע הבא.
