בני בן ה־45 אובחן לפני כעשור כסכיזופרן, ומאז מצבו החמיר. הוא חי בבדידות קשה, במשך ימים שלמים הוא לא יוצא מהבית ואני חוששת כי הוא לעולם לא יצליח להשתלב בחברה נורמטיבית. כיצד אני יכולה לסייע לו? 

“לפני כמה שנים נכנס לחיי חבר, אדם בן 60, שמתנהל בחיי היומיום שלו בצורה מאוד שונה. הוא אף פעם לא בנה לעצמו משפחה והוא בעל רקע פסיכיאטרי, אבל עדיין אני מוצא שהוא איש מאוד מעניין, מצחיק, טוב לב ואינטליגנט. הפכתי את עצמי לחבר שלו אף על פי שמסלולי חיינו מאוד שונים. 
אני מבין את הדאגה העמוקה שלך למצבו של בנך, בעיקר ברמה החברתית, ואני משוכנע שהבדידות שהוא חווה ותסמיני הניתוק החברתי שאת מתארת היו שם תמיד גם בילדותו או בגיל ההתבגרות, פשוט בווליום נמוך יותר שהיה פחות מורגש ביחס למצבו כיום".

"חשוב לי שתעצרי לשאול את עצמך מה המוטיבציה שלו לשנות את המצב. במידה שהוא אינו מרוצה ממצבו ומעוניין ליצור שינויים בחייו, אין שום סיבה שמאמן אישי לא יצליח להעניק לו את כל הכלים החברתיים שלהם הוא זקוק כדי לתפקד במערכות יחסים. מבחינתי, אם יש לו רצון, את יכולה להתחיל בדרך ולסייע לו לעבור את המשוכה הזו, ומה גם שברגע שהוא יתחיל לתרגל קשרים חברתיים מול המאמן, זה יסייע לו להרחיב את המעגל בהמשך”. 


 


לפני כמה חודשים אחותי הקטנה בת ה־23 התחתנה עם בחור בן גילה, אולם אני ובני המשפחה חושבים שהוא אדם מאוד בעייתי ואף אחד לא מסתדר איתו. הוא לא גדל על אותם הערכים שאנחנו גדלנו עליהם, מתנהג בחוסר כבוד ואף איים על אמא שלי לפני החתונה שאם היא לא תסייע כספית בהכנות, היא לא תראה את הבת שלה. כיום איש לא בקשר איתה ואני מאוד מרחמת עליהם. מה דעתך? 

“הנטייה הטבעית של בני האדם היא תמיד לאחוז במקל בשני קצותיו ולא לשחרר, משום שכאשר אוחזים בשני הקצוות לעולם לא צריכים לשלם מחיר. מה שאת מתארת כאן זה בדיוק זה: את אוחזת בשני הקצוות ומסרבת לשחרר. מצד אחד, את מתנהגת בצורה שיפוטית עד אימה ולא מסוגלת לחשוב אפילו על אפשרות שבה הנער הזה מתקבל בברכה במשפחה שלכם. חכמינו אמרו משפט שמאוד מדויק לסיטואציה שאת מתארת: ‘חנוך לנער על פי דרכו’. חשוב שאתם כמשפחה תראו איך לפי דרכו כן תצליחו למצוא לו מקום במשפחה שלכם. גרמת לאחותך להגיע למצב שבו היא צריכה לבחור בין בעלה הטרי למשפחה שלה והיא בחרה, כנראה מתוך המצוקה הפנימית שלה, בבחירה היחידה שהיא ראתה למול עיניה והלכה עם בעלה".

"מצד שני, בזמן שאת כועסת עליהם ומגיבה להתנהגות שלהם בצורה מאוד שיפוטית, את גם מלאה ברחמים ואפילו מרגישה קורבן בסיטואציה. דווקא מתוך המקום הזה אני מציע לך לבחור לעשות אתחול, לרדת מכל הדרמות. זה ישפיע על כל המשפחה. קחי אוויר רגע, תנשמי עמוק ותנסי לראות את התמונה מזווית אחרת: אותו בחור חביב שעליו את מדברת לא באמת מבין את המצב לעומק ואת, במקום לראות את זה, מאשימה אותו בחומרה על כך שלא חינכו אותו נכון. הרי בסופו של דבר אנחנו תוצר של הסביבה שבה גדלנו והתחנכנו. לא מספיק שהילדון הזה לא זכה לקבל בבית הוריו תמיכה ולמידה נכונה על מנת להצליח ולהתמודד עם כל מיני סיטואציות, עכשיו הוא גם ייענש במשך כל חייו על ידי המשפחה של אשתו?". 
 
“אני רוצה שתשאלי את עצמך מה התוצאה שלה את מצפה להגיע בשעה שאת ובני המשפחה שלך נמצאים בתוך המצב הזה. הרי כשאת בוחרת להפוך אותו לאדם חשוך ומחריגה אותו ואת אחותך, את גם באופן אוטומטי יוצרת כאב גדול מאוד אצלך, אצל אמך ואצל כל בני המשפחה שלך. אם הוא לא רצח אף אחד ולא גנב מאף אחד, בשורה התחתונה הבחור פשוט מתנהג כמו פרחח, והדרך הכי טובה עבורך להתמודד עם כל הסיטואציה היא קודם כל לבקש מאחותך הקטנה שתסכים לפגוש אותך. שבי איתה במקום ניטרלי ותגידי לה כמה את אוהבת אותה. תדברו על הדברים בצורה אחרת ובטונים שונים ממה שדיברתם עד עכשיו ואז, לא חייבים בבת אחת, הכל לפי הקצב שלך, תמצאי חמלה בלבך ותדברי גם עם האדם שאיתו היא בחרה לחיות".

"את יכולה להגיד לו שאת כועסת עליו, אבל באותה הנשימה תאמרי לו שאת לא רוצה שהמשפחה תיהרס, ובכל זמן שאת פועלת כדי לשקם את מערכת היחסים במשפחה, תמשיכי לבחון עם עצמך כיצד את מסייעת לתקשורת נקייה ושלווה בסביבתך”. 
 
 
 
מתוך תוכניתו של אלון גל, בכל יום שישי ב־8:00 ב־103FM

עריכת תוכן 103FM: עדן בן ארי