אני אם לילדה בת 5 ותינוקת בת חודש. מאז שנולדה האחות הקטנה, בתי החלה להתנהג כמו תינוקת: היא בוכה מכל דבר, חוטפת לתינוקת את המוצץ והבקבוק ולעתים אפילו ישנה במיטה שלה. איך אני יכולה לעזור לה?
"ילדים מתמודדים עם שינויים בתא המשפחתי בכל מיני צורות, ולעתים עלולים לחוות רגרסיה בהתנהגות בעקבות תחושת קנאה. חשוב שתגלו הבנה למצבה של הילדה: במשך חמש שנים היא הייתה הילדה הקטנה של הבית, והנה נולדה לה אחות קטנה והיא מחפשת את תשומת הלב שחסרה לה. ככל שתוותרו על שיחות בנושא ותפסיקו להילחם איתה, כך תגלו שהמצב ישתפר בצורה מהירה הרבה יותר. בתור התחלה, אני לא חושבת שאת צריכה לתת לה לקחת את המוצץ של התינוקת. אם היא מתעקשת להשתמש במוצץ, כדאי שתגידי לה שתקני לה גם, הרי גם ככה בעוד כחצי שנה היא תזרוק את המוצץ ולא תמשיך איתו. מובן שהסידור הזה צריך להתקיים בסנכרון עם הגננת, שתדאג לשמור על זה שהילדה תשתמש במוצץ רק בבית. אם היא לוקחת לתינוקת את הבקבוק, תגידי לה בצורה חד־משמעית שהוא מיועד לפה של תינוקות, ובפעם הבאה שהיא תיקח את הבקבוק - אתם לא תשאירו אותו אצלה. כמובן הכל צריך להיאמר בטון אסרטיבי, ללא כעס או מריבה. אם היא נרדמת במיטה של הקטנה, תרימו אותה בעדינות, תגידו לה שיש לה מיטה משלה ותחזירו אותה למקומה. תייצרו תקשורת יותר קלילה ומלאת הומור מול הילדה, ותזכרו שזו תקופה וגם זה יעבור.

בני בן ה־5 נמצא במסגרת של חינוך מיוחד. לפני כמה חודשים סבתא שלו הלכה לעולמה והילד, שהיה מאוד קשור אליה, לקח את המוות שלה באופן קשה מאוד והחל לפתח התנהגות אלימה, לקלל ולהרביץ לילדים בגן. אני מדברת איתו על הנושא בכל יום, נותנת לו צ’ופר בכל פעם שהוא לא מרביץ, אבל לצערי זה לא עוזר. מה דעתך?
"הרבה פעמים התנהגויות של ילדים ממשיכות להתקיים, ולעתים אף מקצינות, מפני שההורים ממשיכים לדבר איתם על זה. נכון, הורות היא לא דבר פשוט, ולעתים למרות הרצון הטוב, הורים עלולים לעשות טעויות הרות־גורל. ההצעה שלי: במקום לשאול את הילד איך היה בגן, ספרי לו את איך היה לך בעבודה. אם הוא יספר לך איך עבר עליו היום בגן, תתענייני בתגובות שלו לסיטואציה ותשאלי אותו מה הוא חושב שהיה אפשר לעשות אחרת. לסיום, אני מבקשת ממך להוריד את מינון הצ’ופרים. ילד אמור להתנהג טוב כי הוא רוצה להתנהג ככה, ולא מפני שיקבל צ’ופר".

בעלי ואני יצאנו לפני כמה ימים לחופשה קצרה. בני בן ה־4 נשאר אצל סבתא וסבא שלו, ובמהלך שיחת וידיאו איתו הוא כעס עלינו מאוד. כיצד עלי להגיב לסיטואציה, ואיך לדעתך נצליח לסייע לו לעבור את הימים הקרובים עד לחזרה שלנו, מבלי להקדים את הטיסה חזרה?
"כשאנחנו מתייחסים לכעס של ילדים, אנחנו חייבים להבין שהכעס לא עומד בפני עצמו. ילדים בגיל הזה חווים את הכעס כרגש משני שמניע את הילד לתגובה. לצורך העניין, אם ילד חווה עצב, השפלה וגעגוע, ולא מתרגם את הרגשות האלה לכעס - הוא עלול להיכנס לדיכאון. זה נהדר שהילד שלכם חווה כעס; ילד כועס זה ילד שמביע את הרגשות שלו בצורה בריאה, הרבה יותר מילד שמפנים, סופג ומבליג עד שבגיל 60, ואולי אפילו לפני, הוא יסבול מהתקף לב ועוד שלל תופעות בעייתיות. אתם צריכים להבין שהוא כועס כי הוא מאוד מתגעגע. אם שיחות הווידיאו איתכם מפריעות לו, עדיף שלא תתקשרו אליו עד שתחזרו. כשאתם חוזרים הביתה, אל תביאו לו הרבה מתנות מתוך תחושת אשמה, וזאת משום שהוא לא באמת מצפה למתנות, הוא מצפה לראות אתכם בפתח הדלת. כשאתם חוזרים תחבקו אותו ותאהבו אותו, ומנגד קחו בחשבון שיכול מאוד להיות שהוא עלול להגיב בצורה לא נעימה: להיות ברוגז, לעשות דווקא וכדומה. זה יכול לקחת כמה שעות או כמה ימים עד שהוא יצליח להירגע. בשורה התחתונה, חשוב לי לחזק אתכם ולהמליץ לא להתרגש יותר מדי. תיהנו מהחופשה שלכם ותזכרו שלא צריך לרוץ הביתה בכל פעם שהילד שלכם כועס - עדיף שתלמדו אותו להתמודד, ובו־בזמן תגלו רגישות והכלה לצרכים שלו. בהצלחה".

ערכה מטעם 103FM: עדן בן ארי