באוקטובר 1967 נכנס נער צעיר למשרדי חברת EMI בלונדון וביקש להתקבל לעבודה בלייבל הענק. "בן כמה אתה?" התעניין המנהל. "בן 18", ענה אלן פרסונס. "ומה היית רוצה לעשות אצלנו?" שאל הבוס. "להיות מעורב בהפקת תקליטים שכל העולם ידבר עליהם", אמר הצעיר בלי להתבלבל. פרסונס התקבל לעבודה כטכנאי קול מתחיל באולפני אבי רוד. הוא היה חרוץ בצורה יוצאת דופן ובעל רעיונות בלתי שגרתיים. הוא חי מוזיקה 24 שעות ביממה ומצא פתרונות יצירתיים לגחמות המוזרות ביותר של האמנים.



אחרי שנתיים כבר קיבל קרדיט על הקלטת "אבי רוד" של הביטלס ומשם נסללה דרכו. הוא נשאר נאמן לחברה שנתנה לו הזדמנות, לא התפתה להצעות שונות, והמשיך להקליט, בין היתר, את פול מקרטני ולהקת כנפיים, ואת להקת ההוליס. פרסונס היה מועמד לפרס הגראמי כבר בגיל 24. כששאלו אותו מה בדיוק התפקיד שלו, ענה: "אני איש סאונד שגם מעורב בהפקה המוזיקלית". המודל שלו ומושא הערצתו היה ג'ורג' מרטין, "החיפושית החמישית", שהיה גם מוזיקאי, גם מפיק וגם מעורב בהפקת הצליל של אלבומי הביטלס.



בעבודה על "שנת החתול" של אל סטיוארט הוא כפה על היוצר הסקוטי את הסקסופון הדומיננטי ("כי רציתי את החיבור לעולם החדש, לג'אז הנוצץ, למה שקרה באמריקה אז"). וכך גם התעקש לעדכן את הצליל של ההוליס ב-1974 . לאלבום הראשון שלו כיוצר–מפיק–מעבד–מלחין–נגן הגיע בגיל 27 , אז ראה אור הראשון מבין עשרת אלבומי “הפרויקט של אלן פרסונס".



הצאצאים מסודרים

 לקהל הישראלי זו ההזדמנות השנייה לצפות באלן פרסונס פרוג'קט. המופע הראשון, שהתקיים בזמנו בהיכל התרבות בתל אביב, העמיד סטנדרטים חדשים במקומותינו בכל הקשור לעריכה של מופע ולהפקה של סאונד. אבל ממי שאחראי לכמה מהאלבומים החשובים והנמכרים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה, אי אפשר לצפות לפחות משלמות, בתחום הזה. פרסונס (זה שמו. פרסונס. ולא פרסון, כפי שיש הסוברים בטעות) מבוגר ממני בדיוק ב– 15 שנה. הייתי מאוד גאה בעובדה הזאת, כשגיליתי שאני ופרסונס חוגגים ב– 20 בדצמבר את יום הולדתנו. ולמען האמת, הערצתי את פרסונס עוד בטרם שמעתי את הפרויקט שלו.



דמותו של טכנאי הצליל, מהנדס הקול, המפיק המיתולוגי, הילכה עלי קסם מרגע שהבנתי שזה האיש שהיה מעורב בשלושה מהתקליטים הכי נערצים עלי - "אבי רוד" של הביטלס, "הצד האפל של הירח" של פינק פלויד ו"שנת החתול" של אל סטיוארט - שלושה תקליטים שיצאו תוך שבע שנים, בין 1969 ל– 1976. ואז הגעתי גם לפרויקט הפרטי שלו, שחיבר בין ספרות לבין מוזיקה, אלבום שאפתני, יומרני ומיוחד במינו בשם "סיפורי מתח ודמיון מאת אדגר אלן פו". פרסונס קרא לפרויקט על שמו, אף על פי שהיה לו שותף צמוד ומסור.




עטיפת אחד מאלבומיו של פרסונס


ב– 1975 חתמו הוא וחברו הטוב אריק וולפסון, היהודי הסקוטי, על חוזה הקלטות ויצרו מבנה מאוד שונה מהמקובל. לא להקה של זמרים–נגנים–כותבים, אלא שני מפיקים בעלי חזון ותשוקה שכותבים שירים, מעבדים אותם ומעסיקים הרבה נגנים וזמרים בתוך "הפרויקט" שלהם. וולפסון תרם, פה ושם, את קולו הרך והיפהפה לכמה שירים, וגם פרסונס עצמו התייצב מדי פעם מאחורי המיקרופון, אבל זו לא הייתה מלאכתם העיקרית בתוך "הפרויקט". במאי 1976 יצא "סיפורי מתח ודמיון מאת אדגר אלן פו", שהיה הכותר הראשון שהוציא הפרויקט. התארחו שם, בין היתר, ארתור בראון וג'ון מיילס, קווין פיק ופרנסיס מונקמן, ועוד כמה גיבורי סיקסטיז. בסך הכל הוציא פרסונס עם הפרויקט שלו עשרה אלבומים. רובם ככולם מבוססים על קונספט.



הראשון הוקדש לסופר אדגר אלן פו, השני ליצירה של אייזק אסימוב ("אני הרובוט", 1977), התקליט השלישי ("פירמידה", 1978) נעשה בהשראת אחד מפלאי תבל - הפירמידות של גיזה במצרים, הרביעי הוקדש ליופי הנשי בהיסטוריה ("EVE 1979"), ואילו התקליט הנהדר "The Turn o a Friendly Card" שיצא בסוף 1980, הוקדש למסתורין ולסכנה שבהימורים בכלל, ובקלפים בפרט. התקליט האחרון של הפרויקט, "גאודי", הוקדש לעבודתו–יצירתו הגאונית של הארכיטקט הקטלוני אנטוניו גאודי וראה אור ב– 1987. 

כך שבעצם מדובר על הרכב שנע בעולם עם חומר שנוצר בין אמצע שנות ה– 70 לאמצע–סוף שנות ה– 80 . השותף הקבוע, אריק וולפסון, מת מסרטן בכליות ב– 2 בדצמבר 2009. פרסונס ממשיך להריץ את הפרויקט ברחבי הגלובוס, ובהצלחה גדולה. את הלהיט הגדול ביותר שלהם, "Eye in the Sky", מכירים היטב יפן, כמו גם ארצות הברית, בריטניה וישראל. “אישית אני לא חושב שזה בהכרח השיר הכי טוב של ‘הפרויקט'", אמר פרסונס פעם בראיון, “אבל הוא הצליח לגעת במיליוני אנשים, באופן שאני לא יכול להבין מדוע דווקא הוא. וזה, בעצם, הקסם של כל העניין הזה, מוזיקה, שבה אתה לא באמת  יכול בלדעת מה יקרה לשיר שלך אחרי שסיימת לעבוד עליו ושחררת אותו אל העולם".



אולי זו הפתיחה המזוהה והלוכדת. אולי הרעיון בהשגחה העליונה. כך או אחרת, "Eye in the Sky" הביא לפרסונס מיליוני דולרים ומועמדות לפרס הגראמי. "לא על היותי יוצר או מוזיקאי", הוא צחק, "אלא על טכנאות קול והפקה". פרסונס שילב ז'אנרים שונים תוך הפקותיו העצמאיות. קוּל ג'אז, רוק, פרוגרסי , פולק, מוזיקה קלאסית, מוזיקה אנגלית עממית ואלקטרונית. העובדה שבכל אלו גם התארחו המון נגנים וזמרים, הפכה את מכלול היצירה של אלן פרסונס פרוג'קט למפעל חיים ענק, אמנותי, מוזיקלי, קונספטואלי מרשים מאוד.



בחייו הפרטיים, פרסונס נראה מסודר כפי שהוא בהפקותיו המוזיקליות. הוא נולד וגדל בלונדון, והיה תלמיד שקדן שהכין שיעורים וקרא הרבה ספרים, בעיקר ספרי מתח, פנטזיה ומדע בדיוני, שהקסימו אותו. “אם יש משהו שחסר לי היום במוזיקה הפופולרית זה הדמיון, העושר, הנועזות, הרצון למצוא עולמות חדשים של תוכן ויצירה, התשוקה לשבור את המבנה הקיים של שיר, של תקליט, של אלבום", אמר לפני כמה שנים בתוכנית של ה– BBC, שהוקדשה למפיקים הגדולים היסטוריה של המוזיקה.



מאשתו הראשונה נולדו לו שני בנים, ג'רמי ודניאל. מאשתו השנייה ליסה יש לו שתי בנות, טביטה ובריטני. הוא עזב את מולדתו ועיר הולדתו והשתקע בסנטה ברברה שבקליפורניה. הכסף הגדול שעשה מאלבומים, יפרנס היטב את צאצאיו וילדיהם שנים רבות קדימה. פרסונס נודד בעולם עם חבורת הנגנים המתחלפת שלו, אבל הוא תמיד שם. עין משגיחה, צופייה, מפקחת, מנווטת, מכוונת. האיש שבדמותו וברוחו נוצר הפרויקט שלו, שגם נושא את שמו. הפרויקט שיצר סטנדרטים חדשים של סאונד בנגינה, של הפקת שירים ושל איכות הקלטה. פרסונס שינחת כאן עם הפרויקט שלו להופעה אחת ב-10 בפברואר 2015 בהיכל נוקיה בתל אביב , לא ימנע מהקהל את מיטב הלהיטים המוכרים. וכהרגלו, זה יהיה מהודק, מדויק ומופק לעילא.