מוצאי שבת במוזיאון תל אביב. אל אולם ההופעות רקנאטי שנודע כבית לאוהבי מוזיקה איכותית נוהר קהל מגוון, צעירים ומבוגרים, חובשי כיפות וחילונים, אנשים ממוצא אשכנזי לצד כאלה שמקורותיהם בארצות המזרח. כולם הגיעו לצפות בשלומי סרנגה, במופע מחווה חדש שהרים לכבוד אלילו וגדול זמרי יוון, סטליוס קזנג'ידיס.



מי שנכח באותו מופע לא יכול היה להישאר אדיש לשמחה המתפרצת של הקהל: סלוניקאים ותיקים רקדו סירטאקי עם סרנגה, שירד מהבמה והסתובב במעברים, מושיט את המיקרופון לאנשים מזדמנים ומזמין אותם לשיר איתו, גם צעירים שמכירים את כל מילות השירים בעל פה, כולל השירים הפחות מוכרים.



"רוב האנשים שיודעים את כל הרפרטואר שלו ספגו את המוזיקה הזו מהבית, מההורים. כך הם למדו לגלות את העומק שיש בשירים האלה", סרנגה מסביר. "יש משהו קסום ביוון. שכשאתה מגיע לשם, מיד אתה מרגיש בבית. זו לדעתי הסיבה שהמוזיקה היוונית חלחלה כל כך טוב למוזיקה הישראלית. זה חלק מהקסם ומהחום היווני. לא כמו לונדון, למשל, שמהרגע שאתה נוחת בשדה התעופה אתה מרגיש זר ובמקום שונה לגמרי מהארץ".



מופע המחווה הזה של סרנגה לאלילו הוא למעשה סוג של סגירת מעגל עבורו, שכן בזכות קזנג'ידיס החליט להפוך זמר. "מגיל צעיר שמעתי בבית את שיריו ולמדתי לאהוב, להעריך ולהתרגש מהם בצורה עוצמתית", הוא מסביר. "קזנג'ידיס היה המורה המוזיקלי הרוחני הגדול ביותר עבורי".


שלומי סרנגה צילום עטיפת האלבום
שלומי סרנגה צילום עטיפת האלבום


ומה גרם לך לצאת במופע מחווה דווקא עכשיו?
"במשך הרבה שנים בער בי הרעיון לעשות מופע שכולו מוקדש לקזנג'ידיס", מספר סרנגה, מהשגרירים הבולטים של המוזיקה היוונית בארץ. "בהופעות אני תמיד שר גם את שיריו, אבל אף פעם לא ראיתי מופע שכולו מוקדש לשיריו".

משנפלה ההחלטה לצאת במופע תכננו סרנגה והמנהלת שלו פזית שחר את כל הפרטים. מקטעי הווידיאו הארכיוניים, דרך קטעי קריינות ועד ליקוט השירים, חלקם מוכרים לאוזן הישראלית וחלקם מוכרים בעיקר לחובבי הז'אנר הכבדים.

"ערב לפני המופע היו לי חששות שאולי הקהל לא יתחבר לכל השירים וירצה שאשיר בנוסף את השירים שלי", מודה סרנגה. "לא ידעתי לאיזה סוג קהל אני באמת מכוון. אבל ברגע שעליתי על הבמה, הופתעתי לראות שכל החששות היו מיותרים. בהתחלה חשבנו על ארבע הופעות, אבל לאור ההצלחה סגרנו עוד תאריכים".



מה שמרגש את סרנגה במיוחד הוא העובדה שההופעות לא מתקיימות במועדונים יווניים עם מזטים ואוזו, אלא באולמות מכובדים, כמו האולם במוזיאון תל אביב. "זה מביע את העובדה שהמוזיקה היוונית הפכה למוסד בארץ", הוא אומר ומספר בגאווה שואסו, אלמנתו של קזנג'ידיס, צפתה באחת ההופעות. "זו הייתה זכות גדולה עבורי".

חשבת להעתיק את המופע ליוון?
"יש מחשבה כזו שהתחילה להתפתח. בקרוב ניפגש עם כמה גורמים ביוון לבדוק אם יש אפשרות לעשות זאת".

אגן הים התיכון

סרנגה (45) נולד וגדל בדרום תל אביב. הוא בן לאב יליד ספרד ואם ילידת ישראל, יוצאת טורקיה. המוזיקה תמיד הייתה חלק אינטגרלי משגרת הבית. "אבא שלי איזידור מאוד אהב מוזיקה, בעיקר יוונית. הוא היה אמרגן של זמרים שעשו מוזיקה יוונית בארץ כמו ניקולס וכריסטו, שהצליחו בז'אנר בשנות ה־70.

"האחים ראובני היו מתייעצים איתו לגבי שירים יווניים, והוא תמיד נהג לקחת אותי לאולפנים ולהופעות. אבא קיבל תקליטים יווניים מקפריסין שאי אפשר היה להשיג בארץ, והיו באים אליו כל הזמן אנשים ומבקשים שיקליט להם עותקים. גם אני הייתי מקליט וכך בעצם הכרתי את המוזיקה הזאת בצורה עמוקה".

לא רק אביו היה מחובר למוזיקה. אחותו הגדולה סוזי כתבה שירים לזהר ארגוב ("בעבר היו זמנים", "נעלמת בלי מילים" ו"עינייך החומות"). "שאר אחיותי רקדו ושרו, ואני ספגתי את כל זה ברקע".

ומה איתך, באותו זמן חשבת להיות זמר?
"לא תכננתי שום דבר ולא חשבתי בכלל להיות זמר. לא רציתי בזה. הכל קרה במקרה".

כשהיה בן 14 אביו של סרנגה נפטר. האלבום האחרון שהספיק לשמוע היה "או דרומוס טיס אפיסטרופיס" ("בדרך חזרה"). "לאלבום הזה הייתה השפעה עצומה עלי. אם יש אלבום שהשפיע עלי מאוד להיות זמר זה האלבום הזה", נאנח סרנגה. "לא רק שהוא היה אלבום שקזנג'ידיס הקליט אחרי תקופה ארוכה, 12 שנה שלא הקליט שירים חדשים, אלא גם האלבום האחרון שאבא שלי אהב ושמע לפני פטירתו. האלבום מלא תעוזה, כי בדרך כלל אחרי שתיקה ארוכה זמר מוציא שירים בסגנון מיינסטרים כדי שהקהל יאכל אותו כמו גרעינים, ואילו קזנג'ידיס הלך הפוך: הוא הוציא אלבום עמוק וכבד, וזו אחת מגדולותיו".



בגיל 15 הופיע סרנגה בפעם הראשונה בחייו באופן רשמי. "הופעתי בחתונה של אחותי הגדולה ושרתי שם את 'מימולטה', זו למעשה הייתה הפעם הראשונה ששרתי מול קהל".

מי שהפך לדמות מפתח בחייו המקצועיים של סרנגה עם פטירת אביו, היה דודו סמי, קלידן שהופיע במועדון "אריאנה" ביפו וניגן עם מיטב הזמרים המזרחים בשנות ה–80 כזהר ארגוב, חיים משה, שימי תבורי ועוד. "באותה תקופה לימדתי את עצמי לנגן על קלידים והייתי מנגן, שר ומקליט בטייפ הביתי. דוד שלי, שהיה מגיע אלינו מדי שישי נדלק ממה ששמע. הוא נהג להופיע במועדון 'קיסר' בתל אביב, ומדי פעם היה מעלה אותי לשיר שני שירים כאחיינו וכבן טיפוחיו. דוד שלי היה על הקלידים, אליקו חברו ליווה אותי על הבוזוקי - ומלווה אותי עד היום - ואני שרתי".

הקהל של מועדון "קיסר" התלהב מהבחור הצעיר עם קול הזהב. "בעל המועדון ביקש ממני לבוא עוד פעם, אבל אני סירבתי".

למה?
"לא רציתי לשיר, לא רציתי לעבוד בזה. יותר נכון התעקשתי שאני לא רוצה לשיר. אבל דוד שלי התעקש, דחף והכריח אותי. הייתי אז חייל בן 20 והוא דרש שישלמו לי על ההופעות. מכאן התקדמתי לאט־לאט להופיע בכל המועדונים היווניים בארץ".

700 איש מחכים

שנות ה–90 סימנו את דעיכתו של הגל היווני בישראל (שאותו ייצגו זמרים כמו חיים משה וזהר ארגוב) ואת עלייתה של המוזיקה הטורקית (עם עופר לוי וזהבה בן ככוכבי הז'אנר). באותו זמן סרנגה היה מהבודדים ששמרו על הגחלת היוונית. "המוזיקה היוונית הייתה אז נישה מאוד מבודדת. היום זה כבר לא ככה, ואפשר לשמוע לחנים יווניים גם בגלגלצ, אבל אז קהל ספציפי שמע יוונית".

באמצע אותו עשור סרנגה החל להופיע במועדון היווני הנחשב ביותר בארץ, "פוסידון". "הייתי הישראלי היחיד שהופיע שם", הוא מציין. "כל האומנים שהופיעו ב'פוסידון' היו יוונים אסליים, שהגיעו במיוחד מיוון. לא הייתי יקרן, הייתי עובד בשביל כמה גרושים, ועם זאת משכתי אחרי קהל רב".

השם של סרנגה יצא ממועדון "פוסידון" בראשון לציון לכל הארץ. "באותה תקופה הייתי אנונימי, לא השמיעו אותי ברדיו ולא הופעתי בטלוויזיה", הוא מודה. "איש ברחוב לא זיהה אותי, אבל היה לי כוח בשטח. והשטח - או ליתר דיוק הקהל חובב היוונית - מילא את ההופעות שלי.

"פעם אחת בעל מועדון ליד מגרש בלומפילד הזמין אותי להופעה בשישי בצהריים. הוא היה ערוך ל–70 מקומות. בשעה שלוש המקום היה ריק, וכדי שלא תהיה לו נפילה, הוא שלח חברים שלו להזמין קהל. בארבע כבר עמדו מחוץ לדלת 700 איש והוא לא עמד בלחץ. זו הייתה חוויה שלא אשכח בחיים".

בשנת 1995 הגשים חלום ופגש את קזנג'ידיס בכבודו ובעצמו. "במועדון 'על גל' עבדה בחורה שהייתה חברה טובה של יד ימינו של קזנג'ידיס. 'אתה רוצה לפגוש אותו?', היא שאלה אותי באחד הימים, ואמרתי לה כן. אבל זלזלתי, חשבתי שהיא מסתלבטת עלי. אז היא הראתה לי תמונה שלה עם קזנג'ידיס והאמנתי".



ההצעה הזו לקחה את סרנגה רחוק. "נסעתי עם הבחורה ועוד שלושה נגנים שלי לכפר מבודד ביוון בשם קמנה וורלה, מקום שבשביל להגיע אליו צריך לנסוע חמש שעות. אחרי הנסיעה הארוכה מצאנו את הבית שלו, נפגשנו וישבנו איתו במשך שעתיים".

באותה פגישה שאותה הסריט סרנגה והיא מוקרנת בהופעת המחווה המדוברת, הכתיר קזנג'ידיס את הישראלי הביישן מתל אביב כיורשו המוזיקלי, מחמאה שאינה דבר של מה בכך. "זו הייתה התגשמות חלום, אין מילים אחרות לתאר זאת", אומר סרנגה וההתרגשות עדיין ניכרת בקולו.

באותה פגישה ביקש סרנגה מאלילו להקליט בעברית את המשפט "אני רואה 'הראשון בבידור' עם דודו טופז", כמחווה למגיש הטלוויזיה הפופולרי. "זה היה בצחוק", הוא אומר. "כל אחד אחר יכול היה לנצל זאת בשביל להיכנס לתוכנית, אבל אני ביקשתי ממנו להגיד את המשפט בשביל הכיף ולא השמעתי את ההקלטה לאף אחד. שמרתי אותה לעצמי. לא עניינה אותי הטלוויזיה. בכלל, אף פעם לא רציתי להופיע בטלוויזיה. תבין, כשהאמרגן שלי היה סוגר לי הופעות בתוכניות אירוח, הייתי מסרב בהתחלה כי לא רציתי את הפרסום הזה".

בחלום המתוק

מעודד מהמחמאה שקיבל מאלילו היווני, הוציא סרנגה בשנים 1996–1995 את שני אלבומיו הראשונים, ביוונית כמובן. "ניחוח יווני" ו"מוזיקה יוונית ברמה אחרת", הם נקראו. מי שדחף אותו לכך היה מנהל חנות "צלילי הבוזוקי" ואמרגנו דאז שוקי נשיא. "אנשים היו מגיעים לחנות וקונים את הדיסקים שלי בלי שידעו שהבחור שיושב שם הוא הזמר", מגלה סרנגה. "רק חלקם הצליחו לעשות את החיבור ביני לבין התמונה על הדיסק".

בשנת 1997 נסע ליוון להקליט אלבום, והחל להופיע במועדון האתונאי הנחשב "חבית הזהב" כזמר הבית. "הייתי הישראלי היחיד שהופיע שם. ליוותה אותי תזמורת ענקית של 12 זמרים ורקדניות", הוא מתאר. "לא ידעתי יוונית, רק הכרתי את מילות השירים. אחרי שנה ברחתי משם וחזרתי לארץ. אמרו לי שאם אשאר שנתיים ביוון ואופיע, אוכל להרוויח 10,000 יורו בערב בלי להקה ונגנים. אבל לא עניין אותי כלום. לא רציתי את הכסף ולא את ההצלחה שם. רציתי להיות בבית, בישראל".

שלומי סרנגה. צלם : יוסף קרספל
שלומי סרנגה. צלם : יוסף קרספל


עם חזרתו לארץ הופיע באופן קבוע במועדון "על גל" בבת ים ובשנת 1998 הקליט אלבום משירי קזנג'ידיס ("שר קזנג'ידיס"), מחווה נוספת למי ששיריו ליוו אותו לכל אורך הקריירה.

התפנית שחלה בקריירה של סרנגה והביאה להפיכתו לקונצנזוס אירעה בשנת 2002 בזכות הדואט עם מושיק עפיה "חלום מתוק" (מילים: יוסי גיספן), שבאותה שנה כבש את המדינה. בעקבות הצלחת השיר סרנגה הפך לפנים המזוהות ביותר עם הזמר היווני בארץ.

"באותה תקופה מי ששלט בז'אנר המזרחי היה רוני רותם. הוא הפיק אלבומים אחרי שהאחים ראובני הפסיקו עם הפקות חדשות", הוא משחזר. "כל האומנים המזרחים עבדו איתו. יום אחד מושיק הקליט אצלו את השיר היווני 'פוסו מו לפי' בעברית, והיה חסר להם מישהו שישיר ביוונית.

"רוני צלצל אלי וביקש שאגיע לאולפן להקליט את הקטע היווני. הוא ידע שהייתי שר את השיר הזה לפעמים בהופעות שלי. בדיוק הייתי לפני אימון בחדר כושר כשהוא התקשר. עזבתי הכל ונכנסתי לאולפן, הקלטתי את השיר במשך כמה דקות והלכתי. לא האמנתי שהוא יהפוך ללהיט כזה גדול. במשך חצי שנה הוא היה הלהיט הכי גדול בכל המועדונים, והיה גם השיר היווני הראשון שנכנס לגלגלצ. זו הייתה היסטריה".



הצלחת למנף את ההצלחה של השיר?
"בהופעות לפעמים היו מבקשים ממני לשיר אותו, אבל האמת היא שלא ממש הרגשתי את ההצלחה של השיר. נכון, הופענו בטלוויזיה אבל לא הסתחררתי מזה. דווקא במועדונים היווניים לא שרתי את השיר, כי הקהל היווני הכבד לא רוצה לשמוע את השירים הקלילים, הם מעדיפים שירים יווניים כמו ששומעים ביוון. עד היום זה ככה".

באמצע שנות ה–2000 העז לשיר גם יותר בעברית. "במשך שנים רבות התביישתי לשיר בעברית, כי הרגשתי שזה לא נשמע לי טבעי, אבל עבדתי על עצמי וברגע שהעזתי, העברית הפכה לחלק ממני".

לאורך השנים הוציא תריסר אלבומי אולפן, שני אלבומי הופעה חיה וסיפק לא מעט להיטי ענק בהם "מונו", "כל הנשים יפות", "האמנם" (חידוש לשיר המזוהה עם חוה אלברשטיין). אלו הפכו אותו לאחד הזמרים המצליחים בז'אנר הים תיכוני.



כיום במקביל למופע "בעקבות האגדה סטליוס קזנג'ידיס", הוא מוזמן להופעות פרטיות שעורכים אנשי העשירון העליון וממשיך לחרוש את הארץ ולבצע גיחות לחו"ל עם המופע "חגיגה עם סרנגה", הכולל את מיטב להיטיו בעברית וביוונית. "אני מופיע בכל מקום שאליו מזמינים אותי. בין אם מופעים פתוחים, או חתונות ואירועים. אני אוהב להרגיש את הקהל ולשמוח איתו".

כיאה לשגריר המוזיקה היוונית בישראל, כשדמויות חשובות מגיעות מיוון לארץ הוא מוזמן דרך קבע להופיע בפניהן. "כשהופעתי בפני ראש ממשלת יוון, זה היה מרגש", אומר סרנגה ומוסיף בענווה, "זו זכות שאינה מובנת מאליה עבורי, והיא מרגשת אותי בכל פעם מחדש".

יש שאלה שתמיד רציתי לשאול: מאיפה המבטא היווני שלך?
"יש לי מבטא? (צוחק) האמת היא שכשהתחלתי לשיר שרתי רק ביוונית ואולי המבטא דבק בי".

כיום מעטים הזמרים הצעירים הישראלים שמתחילים כזמרים יוונים. אתה חושב שבעוד 20 שנה תהיה המשכיות לז'אנר הזה?
"אי אפשר לדעת. עדיין יש אומנים צעירים ששרים ביוונית. כיום בעידן שלנו לא קל להתפרסם ולבלוט, אבל התמדה ועבודה קשה הן הסוד".

תאריכים קרובים של המופע "בעקבות האגדה סטליוס קזנג'ידיס": חמישי, 24.1 - המשכן לאמנויות הבמה אשדוד, חמישי, 28.2 - היכל התרבות נתניה