יהודה גליק עולה עד היום אל הר הבית לפחות פעם בשבוע. פעיל הר הבית וחבר הכנסת לשעבר מעלה איתו לפעמים קבוצות ואנשים, ולפעמים מאפשר להם להצטרף אליו וירטואלית מכל רחבי העולם.

לעומתו, אשתו הטרייה הדס דיסין מעולם לא עלתה אל ההר. "בתחילה הייתי פחות מחוברת לנושא", היא אומרת בגילוי לב. "אמרתי ליהודה, תשמע, זה נורא זר לי, תן לי זמן, וכשזה יבוא, זה יבוא ממני. ויהודה אף פעם לא לחץ ואף פעם לא ביקש. בסוף התחברתי. היום אני משוכנעת שהמתח סביב ההר זמני בהחלט, ושהשלום יגיע מהר הבית, שהוא מקור השלום לכל שלוש הדתות".

בשבועות האחרונים הר הבית הפך למקום הנפיץ ביותר במזרח התיכון, עם שורה של עימותים אלימים וקשים בין הפלסטינים לשוטרים שמסתיימים בעשרות פצועים וגלי הדף שהגיעו השבוע אל רצועת עזה והשטחים. "אין קשר בין המהומות ליהודים, ובכל מקרה הן לא מתרחשות בזמן שיש יהודים על ההר", טוען גליק. "כל התסיסה נעשית בידי קבוצות מוסלמיות קיצוניות שמנסות להצית את ירושלים ומנצלות את הימים שבהם יש אלפי מוסלמים על ההר. כאשר אנשים זורקים אבנים על שוטרים ומתחבאים במסגד או כשאוגרים מאות סלעים במסגדים לזריקה על אנשי כוחות הביטחון - הרי שמלבד הפרת החוק ועידוד אלימות יש כאן פגיעה במסגד וחילול האסלאם. בין השוטרים יש מוסלמים, דרוזים ונוצרים, והם פועלים מדי יום במרץ לדאוג לחופש התפילה של המוסלמים. עליות היהודים ממשיכות מדי יום בשקט מופתי ואף מתגברות ואינן נתקלות בהתנגדות מוסלמית כלל. כשאני עולה להר הבית, המוסלמים מקבלים אותי בחיוכים וב'סבאח אל־ח'יר' על הבוקר, והביקורים עוברים בשקט מוחלט. מי שעולה איתי יודע שהדרישה שלנו היא לכבד את המוסלמים ושהציפייה מהם היא לכבד אותנו".

יהודה גליק בהר הבית (צילום: שרון גבאי)
יהודה גליק בהר הבית (צילום: שרון גבאי)

אז למה המשטרה עצרה אותך על ההר לפני שנה?
"עליתי להר עם שני סנאטורים מארצות הברית והמשטרה הייתה במתח, ואחרי שהם הלכו היא ביקשה שנלך מהר ובגלל שהלכתי בקצב רגיל החליטו לעצור אותי. זו הייתה אי־הבנה, ומאז יש לי רק מילים טובות להגיד על השוטרים שמלווים אותי ומאפשרים לי ללכת באיזה קצב שאני רוצה. ואני הולך ומאיר פנים לכל מי שפוגש אותי שם, יהודים כמוסלמים".

לנוכח העימותים הסוערים בשבוע החולף קיבל גליק החלטה אישית שלא לעלות להר הבית ביום ירושלים. ההודעה המפתיעה פורסמה על ידיו בטוויטר. "זו לא הייתה החלטה קלה כלל וכלל", הוא אומר בצער. "יום ירושלים הוא מאוד משמעותי עבורי, וככל שאני זוכר את עצמי בכל שנה עליתי להר הבית ביום הזה. אבל ההחלטה שלי לוותר על העלייה להר השבוע הייתה שילוב של כמה דברים: בשבוע האחרון יש סערה ציבורית כלפי הציבור החרדי בטענה שהוא לא לוקח אחריות על בטיחות האסון הנורא במירון. אמרתי לעצמי, עד שאני מחפש איך להכות על חטא של אחרים, מה אני מוכן לעשות כדי לנהוג באחריות ולחסוך בעימותים ובאלימות.

בנוסף, בשנה האחרונה השתדלתי שהעליות שלי להר הבית יתקיימו בשקט, בענווה. אבל השבוע הזה היה לי ברור שכל העיניים יהיו נשואות להר הבית ובוודאי שיהודה גליק יבלוט בתמונות. יכולתי להניח שזה גם יחייב את המשטרה לעוד יותר הגנה בגלל כל מה שאני מסמל. אמרתי לעצמי, גם בלעדיי, הידיים של המשטרה מלאות, ואין לי שום עניין שבגללי חס וחלילה תהיה אלימות. אם אוכל לתרום באיזה שהוא אופן להרגעת המצב, אז אעשה הכל. ברובד האידיאולוגי, ההחלטה הזו נוגדת את תפיסת עולמי שאסור להיכנע לאלימות ולתת לה לנצח. אבל תפיסת עולמי היא גם להכיל ולקרב ולמנוע את האלימות מלכתחילה. ולכן קיבלתי את ההחלטה ממש בלב כבד, אבל מתוך הבנה שזה הדבר הנכון בעת הזאת". יש לציין שבעקבות ההסלמה, המשטרה החליטה בבוקר יום ירושלים על איסור עליית יהודים להר הבית.

מהומות בהר הבית (צילום: רויטרס)
מהומות בהר הבית (צילום: רויטרס)

"יש לי סיכוי"

בראשית השבוע חל יום הנישואים של יהודה גליק ורעייתו הדס. וגם בשבוע שעבר ובזה שלפניו. גליק, שהתאלמן והתחתן בשנית, חוגג את נישואיו בכל בוקר מחדש. ביום שבו נפגשנו ציינו בני הזוג "שנתיים, חודשיים, שבועיים, יומיים, שעתיים ושתי דקות ליום הנישואים", ולכבוד התאריך העגול קישט גליק את הבית בזר שושנים רענן. "זכינו שבכל יום ויום יש לנו יום נישואים מאושר", הוא אומר, ושום דבר לא יכול להסתיר את השמש שזורחת לו מהעיניים. "אמרתי להדס, 'גם בגיל 55 אפשר להתאהב כמו ילד בן 16'".

הדס כבר רגילה לזה, ועדיין הצליח הפעם להפתיע אפילו אותה. "לפני שבוע יהודה אמר לי, 'את יודעת שבשבוע הבא נחגוג שנתיים, חודשיים ושבועיים?', ואני צחקתי ושכחתי, ופתאום הגיע שליח עם פרחים ואני רואה שכתוב על הפתק המצורף 'אהבה זה בשניים'. עדיין לא קלטתי, לא הבנתי כלום, ואז הגיע עוד שליח עם מגש פירות ענק. רק אז ירד לי האסימון".

יהודה הוא הרומנטי מבין שניכם?
"כן, הוא רומנטיקן חסר תקנה".

מרוב שהוא רומנטי, החליט להגיש לה את המתנה הגדולה מכולן: אשת נשיא המדינה. או במילותיו המזוקקות: "המועמדות של הדס לאשת הנשיא והשותפה המלאה במוסד הנשיאות". השניים מטפחים את הקמפיין הזה ברצינות תהומית. בכיפה ובשביס, בידיים הנוגעות, בחיבוק המתרפק, בחיזור העדין, הביישן של זוג הדתיים המאוהב כנערי תיכון בדייט שלישי. "יהודה ביקש את רשותי לרוץ לנשיאות ואני אמרתי, 'מה שאתה רוצה גם אני רוצה'".

ולפני כן?
"לפני כן אמרתי, 'מה????'".
יהודה: "גם אני עניתי ככה לעצמי ביום שהחלטתי. גם בשבילי ההחלטה שלי הייתה הלם גדול. ישבתי עם עצמי ובדקתי ביושר אם זה לא שיגעון גדלות, מגלומניה, אספירציות פוליטיות, וידעתי שאין פה אגו, ושהסיבה היחידה להחלטה לרוץ לנשיאות היא ההבנה שזה מה שעם ישראל צריך".

גם את חשבת כמוהו?
"הכרתי את יהודה כשהיה חבר כנסת. ולכן כשהוא הגיע עם רעיון הנשיאות, אמרתי לו, 'אני לא חוזרת למאבטחים'. ניסיתי לשכנע אותו, תראה איזה חופש זה חיים בלי מאבטחים. ועוד אמרתי לו, 'אני צעירה מדי לזה, וגם אתה', ויהודה אמר, 'צריך נשיא צעיר'. ברגע מסוים אפילו כעסתי עליו שהוא מעמיד אותי בניסיון. לא הייתי מוכנה לזה. לא ידעתי מאיפה זה בא. שום דבר בתוכי לא היה מאורגן לבומבה הזאת".

ומה עשה סדר?
"הדרך שבה הוא שכנע אותי. יהודה עושה כל דבר במאור פנים, ולאט־לאט הוא משכנע ומגיע ללב. אז אומנם לקח לי זמן לקלוט שהוא רציני, ושההחלטה שלו להתמודד לנשיאות היא לא איזה קוריוז. אבל היום הגעתי למצב שאני כבר יכולה לשכנע אחרים שמדובר ברעיון חיובי".
יהודה: "יש את הנשיא ואת אשת הנשיא, אבל יש גם משהו שלישי - הזוג הנשיאותי. אנחנו שם. הרב מנחם פרומן היה נוהג להגיד, 'תצלמו אותי, תצלמו את אשתי ותצלמו את השכינה בינינו'. גם אנחנו רוצים להביא את האור הגדול שיש בינינו. דווקא בעת הזאת של שסע ופילוג אנחנו רוצים להראות שאפשר לאהוב ולהרבות אהבה ולהאיר פנים".

יהודה גליק, הג'ינג'י והזקן, קנה את פרסומו בשל מאבקו על כניסה ותפילה של יהודים בהר הבית ובשל ניסיון ההתנקשות בחייו בגין פעילותו במקום הרגיש והנפיץ הזה; אבל לא פחות גם בשל התנהלותו המפתיעה כחבר כנסת דתי וימני.

גליק הביע תמיכה באילנה דיין בעקבות ההתקפה החריפה עליה מצד ראש הממשלה וראש מפלגתו, והתנגד לביקורת שהוטחה בנשות הכותל וליוזמה לשלול את אזרחותו של מנכ"ל בצלם. שנה מחוץ לכנסת הספיקה לו כדי לעמוד בראש ארגון שמחבר את ירושלים אל מי שאינם יהודים ולטפח את השאיפה הסנסציונית להפוך לנשיא המדינה.

"אני לא חושב שיהיה אסון גדול אם מישהו מהמועמדים האחרים לנשיאות ייבחר במקומי", הוא אומר בגילוי לב. "אני לא אובססיבי לעניין ואני חושב שגם האחרים נפלאים ונהדרים, אבל מנקודת מבטי אני רואה דווקא בי את האיזון המתאים ביותר לתפקיד ואת ההתאמה המדויקת".

כבר כמה חודשים שהוא מריץ קמפיין נשיאות בגלוי וגם מאחורי הקלעים. אפילו הדפיס מדבקות חינניות עם התצלום שלו משקיף מן המרפסת בהשראת חוזה המדינה, הרצל ג'ינג'י עם כיפה והכיתוב המחייב "הארת פנים - אם נרצה אין זו אגדה".

"עד הבחירות נפגשתי עם כ־50 חברי כנסת מכל הסיעות ומיד אחרי הבחירות המשכתי את המפגשים האישיים", הוא משתף. "אני מתכנן לעמוד בפני סיעות גם בפורום רחב, למרות שאמרו לי שזה לא מקובל ושהמתמודדים לנשיאות נפגשים עם כל חבר כנסת בנפרד. אמרתי, 'זה בדיוק העניין, אני לא רוצה להבטיח הבטחות בחדרי חדרים לאנשים ספציפיים. אני מבקש מכולם לתמוך בי, וגם מי שלא רוצה - שיידע שאני הולך להיות גם הנשיא שלו'".

תבקש גם את תמיכת חברי הרשימה המשותפת?
"אם יבוא אליי מישהו מהרשימה המשותפת ויגיד, אין סיכוי שאתמוך בך, אגיד לו שיש לי ברזומה מספיק הוכחות שהוא חלק מהחברה הישראלית. הייתי חבר מאוד קרוב של גלעד ארדן עד שהחברות שלנו עלתה על שרטון כשתקפתי את המשטרה בחריפות על אירועי אום אל־חיראן ועל מה שקרה ליעקוב אל־קיעאן. אמרתי לארדן, המשטרה פישלה וטעתה. גם בתוך הליכוד תקפו אותי על העמדה הזאת, אבל אני אמרתי, 'מה קרה, למה לא לקום ולהתנצל?'".

גלעד ארדן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
גלעד ארדן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

למה בעצם אתה חושב שאתה מתאים להיות נשיא המדינה?
"כי זכיתי בכישרון וביכולת להזדהות עם כל חלקי החברה הישראלית. אני יכול לשבת עם ציבור חרדי וממש להרגיש שאני אחד ממנו, ובאותה מידה לשבת בהתנחלות, באקדמיה, בכפר דרוזי או מוסלמי, עם ציבורים שונים מימין ומשמאל ולהזדהות איתם לגמרי. בניגוד למה שאומרים שאין למי לבחור ואין למי להצביע, אני מרגיש שהיו לי כל כך הרבה מועמדים משמונה מפלגות שונות להצביע ולבחור בהם. כבר לפני שלוש שנים אמרתי שמן הראוי למנות שר ערבי, אפילו נקבתי בשמו של נאיל זועבי, וחבריי בליכוד תקפו אותי. אמרו לי, אתה שמאלני, איך אתה מעז, והיום גם הליכוד מבין שצריך שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות. לא מזמן ישבתי בבלפור באוהל של הביביסטים ובאוהל של מארגני המחאה נגד ראש הממשלה והזדהיתי עם שני הציבורים. הרגשתי שיש שם הרבה מאוד טינה ושנאה ושצריך לנתב את סערת הרגשות למקום טוב יותר".

מול המתמודדים האחרים הסיכויים שלך לא להיט.
"אני לא רוצה להאמין בזה. בכל הדברים שעשיתי עד היום לא בחנתי את שאלת הסיכוי כדבר ראשון אלא האם זה נכון, האם אני מסוגל והאם זה מתאים לי, ורק אחר כך אני עובד על הסיכויים. כשרצתי לכנסת, אמרתי שאני רץ רק בגלל שאני יודע שהסיכוי שלי להיבחר הוא אפסי. וכשנאבקתי על מהפכת העישון, אמרו לי, 'אתה בטח מבין שאין לך שום סיכוי מול התעשייה החזקה שעומדת מולך', ובכל זאת הצלחתי. אני יודע שזה לא יהיה קל אבל מאמין שיש לי סיכוי ושנכון למדינת ישראל שיהודה גליק יהיה נשיא המדינה".

כרגע יש דיבור חזק על בוז'י הרצוג ומרים פרץ. למי הסיכויים הגבוהים ביותר לדעתך?
"אני פועל כאילו אני בעל הסיכויים הגבוהים ביותר".

ראובן ריבלין (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
ראובן ריבלין (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

גליק, עונה שנייה

באוקטובר 2014 נורה גליק (55), אז יו"ר הקרן למורשת הר הבית, על ידי מתנקש פלסטיני בבירה ונפצע באורח קשה מאוד. ארבעה שבועות שכב במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק כשסכנה נשקפת לחייו. לבסוף החלים כליל.

כמעט שלוש שנים לאחר מכן חזר אל אותה המחלקה ואל אותם הרופאים עם אשתו הראשונה יפי ז"ל, ששכבה שם מחוסרת הכרה. הרופא שטיפל בה אמר לו, "אני מבין שהחלטתם למנות אותי לרופא המשפחה". "ובאמת הרגשתי אז כמו בתוכנית ריאליטי, גליק עונה ראשונה וגליק עונה שנייה", הוא מחייך בעצב. "היה בי כאב גדול, בגלל שכשאני הייתי במצב של סכנת חיים יפי הצילה אותי, חצתה יבשות בשבילי, ידעה להתפלל עליי. אבל כשהיא הייתה צריכה אותי, לא הייתי מסוגל להתפלל כמוה".

יפי גליק נפטרה מפוסט־טראומה: "אני חושב שהיא השקיעה את כל הכוחות שהיו ושלא היו לה בטיפול בי כדי שאחלים, ואחרי שהבראתי היא עצמה קרסה. אנשים צריכים לדעת שפוסט־טראומה היא מחלה קטלנית. זה סרטן הנפש".

המקרה של איציק סעידיאן שסובל מפוסט־טראומה והצית את עצמו מול אגף השיקום של משרד הביטחון החזיר אותך לייסורים של יפי?
"כל אירוע מחזיר אותי לשם. צריך לדעת שאנשים שעוברים חוויות טראומטיות סובלים ממחלה עם כאבי תופת. ואחד הדברים שהכי מכאיבים הוא שלא מאמינים לך, או שנותנים לך תחושה כזאת. יפי ידעה שהיא חולה, אבל בכל פעם שרופא או מישהו אחר לא האמין לה, זה היה קטלני. לכן אני יכול מאוד להזדהות עם סבלו של סעידיאן, כי בפוסט־טראומה אתה מסתובב בלי אינפוזיה, בלי גבס, אתה לא יכול להציג נזק גופני, אבל סובל ייסורים של ממש".

איציק סעידיאן (צילום: חדשות 12)
איציק סעידיאן (צילום: חדשות 12)

שבעה חודשים שכבה יפי גליק במוסד שיקומי עד שהלכה לעולמה: "מהר מאוד הבנתי שזה סופי, ולמרות זאת הייתי הולך אליה כמעט כל יום. התפללתי עליה. בכיתי אצלה. היא הייתה כמעט צמח מוחלט, אבל מדי פעם הייתה נותנת חיוך. כשלחשתי לה באוזן שבננו שלמה התארס, זכיתי בחיוך רחב מאוזן לאוזן".

שנת האבל על מותה הייתה כרוכה בבדידות קשה. "לא ידעתי איך להכיל את הלבד", מספר גליק. "הייתי רגיל לשתף את יפי בקביעות, ופתאום לא היה את מי לשתף. הילדים התגייסו באופן מעורר התפעלות, אבל אני הייתי עסוק באבל".
הדס: "שום תקופה קשה, בואי נשים את הדברים בפרופורציות, שתיים וחצי דקות הוא היה לבד. שנייה אחת התאלמן ושנייה אחר כך התחתן".
יהודה: "קיבלתי פעמיים את האישה המושלמת. שתיהן אלמנות מבני ברק".
הדס: "הוא סדרתי".
יהודה: "בחודשים הראשונים לא הסכמתי לשמוע הצעות שידוכים. רק אחרי שמונה חודשים התחלתי לשאול את עצמי מה אני מחפש. לפני שיפי נפטרה, דיברנו לא אחת שאם מישהו מאיתנו יישאר לבד, השני יתחתן וימשיך בחייו. אז ניסיתי להגדיר לעצמי מה אני רוצה. לא רציתי מישהי שיש לה ילדים קטנים, כי הרגשתי שאני צריך להקדיש את כל כוחותיי לילדים שלי. וגם לא רציתי גרושה באמצע מלחמות עולם, אלא אחרי שהסיפור הסתיים".
הדס: "ואני רציתי מישהו שאין לו אבא ואמא, יתום משני הורים, ללא משפחה בכלל. זה היה מין הומור שחור כזה בין חברות אלמנות שסיפרו שבפרק ב' יש תמיד סיפורים עם החמות והדודים. בדיבור יכולנו לבקש ולרצות הכל, אבל בפועל קיבלתי מישהו עם אבא ואמא, שישה אחים ואחיות, אמא של אשתו הראשונה עם האחים והאחיות שלה, וההורים של בן הזוג הראשון של אשתו הראשונה. ואנחנו בקשר עם כולם. בול מה שרציתי. אחד לאחד".

יהודה גליק ויפי ז''ל (צילום: יונתן זינדל)
יהודה גליק ויפי ז''ל (צילום: יונתן זינדל)

"אני רוצה. את רוצה?"

היא עצמה התאלמנה בגיל צעיר, כשבעלה יוסי ז"ל נפטר מדום לב בגיל 35 והותיר אותה עם ארבעה ילדים קטנים. "הוא היה עורך דין אמריקאי, מצחיק וחכם וחד לשון, היינו נשואים יחד תשע שנים עד שבאמצע אפיית מצות הוא פשוט צנח וכולם היו בטוחים שהתעלף", היא מספרת.

דווקא אצלה הבדידות לא התנפלה מיד. "לא חשבתי שנשארתי לבד, כי הייתי מוקפת במשפחה, בחברים ובקהילה חזקה", היא נזכרת. "בתחילה פחדתי שאף אחד לא יבוא יותר אלינו הביתה, כי כל מי שהגיע בא בגלל שיוסי היה כל כך מצחיק וכוכב. אז חששתי שיהיה שקט ועצוב, כי הלכה הסיבה למסיבה. ואחר כך הייתי בשוק מעצם האלמנות. אלמנות זו טראומה קשה שלא מלמדים אותה בבתי ספר, ואין לאף גורם כלים להציע בכדי להתמודד איתה. אנשי המקצוע שהגעתי אליהם לא ידעו איך לעזור לי. הייתה אפס הבנה במה שעובר עליי. עד היום אני נאבקת באנשי מקצוע במסגרת הארגון 'אמיצים' על כלי סיוע והגנה למשפחות עם ילדים קטנים שחוו אובדן הורה. רק תחשבי מה מצפה לכ־100 אלמנות ויתומים מהאסון במירון שהצטרפו לקהילה שלנו".

איך הילדים התמודדו?
"זו הייתה פארסה. הייתי אישה צעירה שרואה תהליכים אצל הילדים שהיא לא מכירה ולא מזהה בגלל שהיא עצמה לא יתומה. באתי לאנשי מקצוע בבתי הספר וסיפרתי על דברים שזיהיתי כבעייתיים והם אמרו לי, 'זה לא בהכרח קשור ליתמות, גם לילדים עם שני הורים בריאים יש תופעות כאלה'. ועבדתי בלשמח את הילדים ואת הבית ולא תמיד זה הניב פירות. אם תשאלי היום את הילדים שלי איך הייתה הילדות שלהם, הם יגידו שהייתה להם ילדות טובה ומקסימה ומאושרת במאה אחוז, אבל במבט לאחור אני יודעת להגיד שזו בושה גדולה שיש כל כך הרבה ילדים יתומים בישראל שהחברה נותנת להם ללכת ולא מתיישבת סביב שולחן כדי לבחון את הצרכים שלהם. אם ייפלו, יאספו אותם ברווחה. אם לא ייפלו, יש מצוקות גדולות יותר".

17 שנה התמידה הדס באלמנותה עד שנישאה לגליק. "היו לי כמה מערכות יחסים שלא הבשילו לכדי נישואים", היא אומרת. "איך שהתאלמנתי אמרו לי, 'אותך יקטפו מיד', ובאמת היו הרבה מאוד הצעות. חלק היו גברים שמבוגרים ממני בהרבה ולא הסכמתי, לא דיבר אליי. והיו הצעות שלא התאימו מסיבות אחרות. חיפשתי שותף, לא רק בן זוג, וכל ההצעות שהיו לא הגיעו לרמה של יוסי. מבחינתי יוסי היה המלך, ולא רציתי מישהו פחות ממלך".
יהודה: "גם אני חיפשתי שותפה לעשייה, אבל לא חיפשתי את יפי. היו לנו 25 שנות נישואים נפלאות, אבל זה היה משהו אחר שגדלים לתוכו מגיל צעיר ואחרי פטירתה כבר הייתי מישהו אחר, מבוגר יותר, יודע מי אני ומה אני מחפש. לפני שפגשתי את הדס פגשתי לגמרי במקרה את ההורים שלה בכנסת. אמא שלה אמרה לאבא שלה שנדמה לה שאנחנו מתאימים, אז אבא שלה חזר אל הלשכה שלי ושאל אם הוא יכול לדבר איתי על עוד דבר קטן אישי וסיפר לי על הדס. אמרתי לו, תשמע, אני מקבל המון הצעות, אבל זה מוקדם מדי ואני רוצה לחכות. אם זה יהיה רלוונטי אחזור אליך".
הדס: "רציתי לקדם את הארגון למען האלמנות והיתומים וכולם אמרו לי, 'לכי ליהודה גליק, הוא אלמן טרי וחבר כנסת'. ואמרתי, אני לא הולכת לשום אלמן טרי, זה הכי נורא, הם חושבים שהם גילו את אמריקה ויודעים הכל בשעה שרק הרגע נולדו לתוך האלמנות. אבל הפעילים שיגעו לי את השכל שרק הוא יוכל לעזור לארגון שלנו. וגם אמא שלי אמרה שהוא אדם מאוד נחמד עם חוש הומור. ולא סיפרה את כל השאר. אז הלכתי אליו".
יהודה: "היא נכנסה ללשכה שלי והתחילה לספר לי על האלמנות והיתומים. האמת? לא כל כך הבנתי על מה היא מדברת. שאלתי אותה, מה את רוצה? והיא אמרה שאף פעם לא עשו מחקר על מה המדינה נותנת ליתומים ושהיא מבקשת שאשיג ממרכז המחקר והמידע בכנסת נתונים על הנושא הזה. ביקשתי, ובתוך שנה היה לי מחקר מעודכן ביד. המשכנו לדבר על הארגון עד שזה הפך למשהו אחר. בכלל לא ידעתי שאני מחפש אהבה, עד שמצאתי את הדס. הפתיע אותי שפתאום אני בטלפון איתה עד ארבע לפנות בוקר, פתאום הילדים לא מבינים מה קורה איתי. בואי נגיד שאחרי הפגישה הראשונה או השנייה כבר ידעתי שזו תהיה היא".
הדס: "הוא דחק בי. הוא אמר, 'אני לא פה כדי לשחק משחקים. אני רוצה, את רוצה?'".
יהודה: "והיא כמעט זרקה אותי בפגישה ההיא".

למה?
"כי היה לי חוק שאני לא יוצאת עם אלמן שלא השלים לפחות שנה ראשונה על אשתו", אומרת הדס. "הכבוד המינימלי הוא לחכות שנה לפני שאתה הולך ומתגפף עם מישהי אחרת. אבל לא שאלתי את יהודה על אשתו, כי ישב לי במוח שהיא נפטרה לפני שנתיים. לא הכרתי את הפרטים כי לא הכרתי אותו. בשנות אלמנותי לא קראתי עיתונים כי הייתי מספיק עמוסה, בטח לא על פוליטיקה, ופתאום יהודה אומר שעוד מעט תתקיים האזכרה הראשונה של אשתו. נהייתי לבנה. כמעט הלכתי מכות. התחלנו לצעוק אחד על השני, והוא לא הבין על מה המהומה. אמרתי לו, 'לך ותחזור אחרי האזכרה'. והוא נעלב ואמר, 'אני לא חוזר ולא מחכה לך, יש מיליון אחרות'. אמרתי, שיהיה לך בהצלחה עם המיליון האחרות ומזל טוב".
יהודה: "נסעתי נסיעה ארוכה הביתה לעתניאל והייתי שבור. חשבתי שפגעתי בה והתנצלתי, וגם היא חשבה שפגעה בי והתנצלה. ואז התחתנו וכל השאר היסטוריה".

רבים באהבה

הדס היא בת 50 ואם לארבעה. גליק הוא הורה במשפחה יותר מורכבת: שני הילדים הגדולים הם מנישואיה הראשונים של יפי, ארבעה משותפים לשניהם, ושתי בנות אומנה הצטרפו אל המשפחה ב־1998. בנוסף, גליק שימש כאחד מהאפוטרופוסים על ששת יתומי משפחת אימס, שהוריהם נהרגו בפיגוע ב־2010 בדרך לבית חגי. המשפחה החדשה והמורחבת של בני הזוג גליק מונה כיום 12 ילדים, מתכון מאתגר לזוגיות פרק ב'. אבל בני הזוג גליק מרוצים.

"ברוך השם יש לנו נישואים מאושרים־מאושרים־מאושרים", מדווח יהודה. "לא האמנתי שיכול להיות כל כך נפלא בפעם השנייה, אחרי שהייתי עם אהבת חיי הראשונה במשך 25 שנה. הייתה לי מורה נפלאה שלקחה בחור מופנם שלא הבין מימינו ומשמאלו בזוגיות וחינכה אותו איך לאהוב ואיך לפרגן ולהביע רגשות. השתדלתי להיות תלמיד טוב ולכן כל מה שאני עושה בפרק ב' זה בזכות מה שלמדתי מיפי בפרק א'".

אז הכל דבש?
"לא היו לנו שנתיים רק עם ורדים ושושנים. היו גם מהמורות, למדנו לאט אחד את השני ואיך לא לדרוך על יבלות, אבל הסך הכל הוא שלמות. הדס היא השותפה הכי טובה שלי והיועצת הכי חכמה לארגון שלי ואני משתדל להיות החייל הנאמן והשותף לארגון שלה. כשהתחתנתי לא היה לה מושג בעולם של הר הבית, ולי לא היה מושג בעולם האלמנות והיתומים. היום אנחנו לומדים את שני העולמות יחד, כי היא מקשיבה לי ואני מקשיב לה. זו הפריה הדדית. אנחנו חושבים באהבה, מתייעצים באהבה, אפילו רבים באהבה".

איך רבים באהבה?
"כשכל אחד משוכנע שהוא צודק, אז רבים ואוהבים. ויש מריבות קטנות לפעמים של מה קורה עם השעון, צריך כבר לצאת, אנחנו מאחרים, כמו כל זוג. ויש גם התמודדויות שקשורות לילדים כשהשמונה שלי והארבעה שלה שואלים את עצמם איפה הבית שהיה לנו, וכל צד חושב שאולי הגליקים משתלטים או הדיסינים משתלטים".
הדס: "אני זוכרת שאמרתי פעם ליוסי ז"ל, איזה שקרנים כולם. הם אומרים לך ששנת הנישואים הראשונה היא הכי יפה והכי טובה, אבל בפועל השנה הראשונה זה כמו יין, היא הכי בוסרית, ומשם זה רק עולה ומשתבח. אחד הדברים הכי קשים לאלמן ואלמנה זה להחליט לבד. על הכל. תמיד היינו אומרים, נתייעץ עם אבא, נשאל מה הוא אומר, ופתאום אין עם מי להתייעץ, וההחלטות לפעמים ממש מפילות אותך וגוררות נפשית למטה. בהתחלה הייתי אומרת, מה יוסי היה חושב, מה יוסי היה אומר במקרה כזה או אחר, אבל עם חלוף הזמן מתרגלים להחליט לבד. כשיהודה הגיע לחיי, יוסי כבר לא החליט בשבילנו הרבה מאוד זמן. ולמרות שהייתי רוצה לא להחליט לבד, והכי כיף שאפשר להתייעץ ולחשוב ביחד, העובדה שכבר התרגלתי להחליט לבד עוזרת לי ולילדים להסתגל למצב החדש".

יפי ויוסי נוכחים בזוגיות החדשה?
"יש לי מעל עשרת אלפים שעות בתחום האלמנות והיתומים. ומכל הידע הזה למדתי שעדיף לא לגור בבית שהיה שלו או שלה, ובטח לא במיטות שלהם. זה לא טוב. צריך להחליף. לא היינו בחדר של יוסי או בחדר של יפי, זה לא טוב לנשמה ולאף אחד. בכל מה שקשור בלזכור ולא לשכוח, הגעתי בתודעה שזה הבית של יהודה, יפי, יוסי והדס. נעים מאוד וברוכים הבאים. הם שם. הם נוכחים. והם לא מילה גסה או סודית, כי סוד זה דבר אפל ופה יש לנו מישהו אהוב. כל הזמן טפטפתי את זה, ויום אחד אפילו קניתי ליפי מתנה, נר נשמה על בטריות שכל הזמן זז. המקום שלהם נשמר עד כמה שאפשר והשאיפה שלנו שהוא יהיה טבעי, נורמלי. לא קליני".

ואיך הילדים מגיבים?
"גם הילדים שלי וגם הילדים של יהודה רגילים לאבא ואמא לא שגרתיים, אז הרבה מהזוגיות והמשפחה החדשה הוא המשך נורמלי למה שהם מכירים. אבל לא קל להם. אני לא יכולה לצייר לך פה אידיליה. יש קשיים. הילדים שלי לא יודעים מה זה אבא, אין להם מושג כי הם גדלו בלעדיו, ולקח להם הרבה מאוד זמן לתת את המקום ליהודה. העובדה שהוא אדם כל כך מקסים בבית עזרה להם לקבל אותו כבן אדם, אבל עדיין נלחמים במקום שלו כדמות אבהית. הם אוהבים מאוד לראות אותי שמחה ומאושרת והם יודעים שיהודה מקסים, אבל הם עדיין במערבולת של רגשות".
יהודה: "זה מורכב. יש כאלה שיותר בקשרים ויש כאלה שפחות. הבית פתוח, וגם הנשואים וגם הרווקים יודעים שמתי שהם צריכים אנחנו פה בשבילם. ההתמודדויות שונות ומגוונות, ושום דבר לא פשוט אבל הלב פתוח לכולם, ובסלון יש לנו תמונה גם של יפי וגם של יוסי ושניהם מככבים גם בחיים החדשים".

כוח האהבה

גליק הוא בנו של איש מחנה השלום פרופ' שמעון גליק, לשעבר דיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן־גוריון. כיום הוא עובד בארגון "קרן שלום ירושלים", שרואה עצמו כדור הבא של הציונות ומחבר את העולם הלא יהודי לירושלים.

דיסין למדה בימוי סרטים והפכה למייסדת ומנכ"לית הארגון "אמיצים" בעקבות סרט הגמר שלה על עולמם הפנימי של ילדים יתומים. מטרת הארגון היא להרים את קרנן של משפחות היתומים ולהעניק לאלמנות ולילדים קהילה חזקה, סיוע רגשי, כלים ואנשי מקצוע.

בקיץ שעבר, בזמן שהגיע לניחום אבלים בביתו של איאד אל־חלאק, שנורה בירושלים על ידי המשטרה, הותקף גליק על ידי השכנים. "הנושא של חיי אדם קרוב ללבי, אז הלכתי לנחם את המשפחה בוואדי ג'וז, בלב ירושלים, והיו שם כמה חבר'ה תנזים שנהגו כלפיי באלימות", הוא מספר. "זה היה טראומטי. הרגשתי שאני עובר ניסיון התנקשות שני. הם הוציאו אותי בכוח מהבית, דחפו אותי במדרגות וניסו להרוג אותי, בעטו בי, דרכו עליי בפנים ובגב, ורק בזכות הדוד של המשפחה החיים שלי ניצלו, כי הוא דחף את המתפרעים וליווה אותי לתחנה סמוכה, עד שהגיעה המשטרה. פחדתי מאוד, אבל תפיסת עולמי היא שכוח האהבה גדול פי כמה מכוח השנאה ושאלימות היא שפה של חלשים".

תפיסה זו באה לידי ביטוי בעיניו גם במערכות הבחירות הרוויות עוינות. "כואב לי החשדנות והעוינות שיש בין כל חלקי הציבור", הוא אומר. "כשהייתי בכנסת, הרגשתי שיש חוסר קשב. גם בפאנלים אנשים באים להגיד מה שיש להם לומר ולא מקשיבים לאחרים, ובמערכת הבחירות שני הצדדים אשמים. כשגנץ החליט להצטרף לממשלת נתניהו, לא היה לו יום אחד של חסד מהציבור שלו. הרחוב של גנץ לא נתן גיבוי למהלך הזה, ומהיום הראשון לא היה לאנשיו מינימום של כבוד לראש הממשלה. החלטתם שאתם הולכים איתו? תפסיקו לדבר נגדו. הדיבור של חלק משרי כחול לבן על ראש הממשלה היה בעייתי. הם כל הזמן אמרו, הוא מושחת, אבל החלטנו להצטרף אליו. לא היה מאמץ אמיתי לאחדות. קל להפיל את כל האשמה על נתניהו, אבל משני הצדדים לא הייתה נכונות הדדית לבנות אחדות".

וגוש השינוי?
"אין ספק שיש פערים מאוד גדולים בגוש השינוי. הוא עשוי מהמון חלקים קטנים ולכן יהיה נס אם הוא יתרומם. אם המכנה המשותף הוא רק לא נתניהו, קשה מאוד להאמין שזה יחזיק. לכן אני נכנס למשוואה הזו. אם יהיה נשיא שמאחד את העם, שמאיר פנים ושמדבר רק על קרבה ושותפות ומחפש מכנה מאוחד חיובי אצל כל המפלגות, זה יזלוג גם לפוליטיקה".