שלטון הפחד

כשכאב לו, להמן לא טחן מים, אלא הקים לפני עשור את תיאטרון ה"אינקובטור". תיאטרון בועט, נועז וחדשני, שסוחף אחריו צעירים רבים, שהפכו גרופיז קבועים בהצגותיו.

אחרי ש"העיר הזאת", הצגה של "האינקובטור" שרצה שנתיים בכל הארץ בהצלחה מסחררת (ועשתה ים של רעש בעולם), יוצא עכשיו להמן עם "הישראלי היפה": הצגת יחיד אמיצה המטפלת בלי כפפות בתרבות הפחד שמחדירים לנו לווריד מיום לידתנו.

"22 מדינות ערב, אנטישמיות גואה במערב, מחלות מאפריקה, פצצת אטום מאיראן, לוחמה כימית, ביולוגית, פסיכולוגית, אולי פלישת חייזרים ואולי בכלל - מלחמת אחים! יש כל כך הרבה ממה לפחד. אז איך אנחנו בכל זאת שורדים? וחשוב יותר: בשביל מה?"

במרכז "הישראלי היפה" - סיפורו של ישראלי בודד בלב ים סוער, שמחליט לצאת למסע הזוי ל"שינוי פני האומה".

מי הישראלי הזה? האם הוא גיבור מלחמה? גיבור ריאליטי? חולה נפש? או פשוט אדם נואש, שבדרך עושה חשבון נפש נוקב עם עצמו, עם המדינה שלו, הביטחון, החברה, הכלכלה, אשתו, הילדים, לוויתן כחול ודוגמנית על. הצגה שמציבה ליד המושג "ישראליות" סימני שאלה ענקיים, כולל האם היא עדיין "יפה"?

להמן, שחקן ויוצר, מרבה לעסוק ביצירותיו בשאלות של זהות ישראלית יהודית ("קלבת שבת", "פרה שחוטה" ועוד). את ה"ישראלי היפה" כתב בעקבות מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 .

"אני לא חושב שזה נאמר באירוניה. זה יותר נאמר בתקווה. יש ישראלי יפה. לא אחד ולא שניים. יש הרבה. הבעיה שאנחנו לא שומעים עליהם בדרך כלל בתקשורת.

מעדיפים לדווח לנו על הישראלי המכוער, ישראל המכוערת, הבעייתית והקלוקלת, שעשתה רק טעויות לאורך כל הדרך; ועל כיצד גדל כאן דור אבוד, אכול ספקות ופסימי. אז אולי הגיע הזמן לכבות את הטלוויזיה, האינטרנט והעיתונים, ולהתחיל לחפש במקומות אחרים".

"תיאטרון האינקובטור הבין שהדבר החשוב ביותר בהצגה זה חיבור וההבנה שמה שקורה על הבמה, חייב לגעת באנשים. שייקספיר אמר שתפקידו של התיאטרון להציב מראה מול פני החברה. לאמנות יש תפקיד חשוב מאוד בעיצוב פני החברה.

יכולה להיות הצגה נפלאה, מושקעת, עם אמירה אמיצה, אבל אם האמירה נשארת על הבמה, ולא עוברת לקהל שיושב באולם, אז מה בעצם עשינו בזה? אני חושב שזה מה שהאינקובטור הפנים וניסה לעשות בכל פרויקט: לדאוג שהקהל שבא להצגות שלנו, ייצא עם חיוך על הפנים, אבל גם עם צביטה קטנה בלב".

"החלום להצגת יחיד מקנן אצלי כבר שנים. אני גם כותב והצטברו אצלי הרבה חומרים, עד שלבסוף החלטתי לאסוף את כולם ולהרכיב מהם את ההצגה. אריק (אריק עשת – מנהל התיאטרון. ר"ז) נתן לי או.קיי, וכבר עמדתי לצאת לדרך, אלא שאז פרצה המלחמה ('צוק איתן') וגרמה לי לכתוב משהו חדש לגמרי. כך שיש לי חומרים לעוד הצגה".

"על הבמה אני אומנם לבד, אבל יש לי תמיכה איתנה. עומר הברון (משחקני ההצגה 'העיר הזאת'. ר"ז) הלחין את המוזיקה של ההצגה, ועזר לי בעצם לערוך את הטקסט ולגבש אותו למחזה.

אריק עשת דואג תמיד לכוון אותי, ומדריך אותי משחקית. גם גיא גלילי - התאורן, ומיכאל גלפרין - מנהל ההצגה, נמצאים שם במסירות שלא קיימת במקומות אחרים. כל מה שנשאר זה שהקהל יהיה איתי, ואז אני בכלל לא אחשוש".

"אם אני בא לבקר, זאת תהיה ביקורת עצמית, כי גם אני חלק מהעם הזה, בזמן הזה. כן. אנחנו מוטרפים, וכן, אנחנו פוחדים, ויש ממה לפחד. אנחנו כמו ילדים שההורים שלהם כל הזמן מצקצקים ומאוכזבים, כי הם לא עומדים בציפיות.

מצד שני, ההורים לא מתאמים ציפיות ולא מראים את הדרך, אז איך אפשר שהילד לא ייצא מאני־דפרסיבי עם נטיות לסכיזופרניה? והילד הזה הוא אני. אז אני בהחלט שם על עצמי וואחד זרקור".

"אני משתדל להימנע מלהגיד סיסמה כמו 'הפחד הוא רק אצלנו בלב', כי ההצגה היא על סתם בחור שמנסה לספר את הגרסה שלו למציאות הזו".

"ברור. הרי ל'כולנו', 'יחד', 'יש עתיד', אם רק נשקיע 'מרצ' ו'עבודה' לטובת ה'ליכוד' שלנו. כי הלוא 'ישראל ביתנו' הוא 'הבית היהודי' שלנו - חוץ מהחרדים והערבים. שכחתי מישהו?

"אז לא. ההצגה כבר הייתה מוכנה לפני שהחליטו לפתע פתאום שהולכים לבחירות. אבל העיתוי די מתאים. אפשר להגיד שתעמולת הבחירות משרתת אותיטוב. שימי לב מה אומרים כמעט בכל מפלגה: 'אנחנו הישראלים היפים. תנו לנואת הקול שלכם, ואנחנו נביא את הבשורה'; ומבטיחים, כרגיל, הרים וגבעות.

אני דווקא מתכוון להצביע לאלה שלא מבטיחים לי שום הר ושום גבעה, אבל מראים לי את האדמה ונותנים לי ביד את חפירה".