"אני לא מסכים איתם, אבל אהיה הבא התור, אם לא אתנגד עכשיו למהלך הוצאתם מחוץ לחוק". כך הסביר לי מנהל חטיבת ביניים בישוב ערבי, את החלטתו לתמוך בשביתת הזדהות עם הפלג הצפוני של התנועה האסלמית."ראאד סאלח אמר היום שממשלת ישראל היא ארגון טרור והוא קורא למות על מקדש אל אקצא", אמרתי לו. אבל הוא לא חושב שיש בזה הסתה. אפילו לא שקר. "ממשלת ישראל הורסת בתים של מחבלים, מה זה אם לא טרור?" 

כמה אנחנו רוצים להאמין שאם רק היה שוויון זכויות, אז רוב ערביי ישראל היו אזרחים נאמנים. הנה כמה נתונים מסקר עמדות בקרב ערביי ישראל של פרופ' סמי סמוחה מ-2012, שנערך עבור אוניברסיטת חיפה והמכון לדמוקרטיה. עם האמירה "כדי שהערבים יזכו לשוויון, כבוד ואמון, אני מסכים שהמנהיגים הערביים יגנו באופן חד משמעי פעולות אלימות של ערבים נגד יהודים" -  62.6% נטו שלא להסכים או לא הסכימו בכלל. רק 35.7% חשבו שהמנהיגים הערביים צריכים לגנות אלימות. 
 
על האמירה: "האם הערבים צריכים לשרת או לסרב אם השירות האזרחי יהיה חובה?" 63.5% חשבו שצריך לסרב לשרת, 34.8% חשבו שצריך לשרת. על ההצעה שהפתרון יהיה ש"תקום מדינה פלסטינית בכל פלסטין במקום מדינת ישראל", 48.5% נטו להסכים או הסכימו, ועל השאלה "האם לישראל שבתחום הקו הירוק יש זכות קיום כמדינה יהודית-ציונית?" 54% ענו שלא. 

השוליים של פעם הם המרכז של היום
 

הנתונים מראים שכבר היום רוב ערביי ישראל לא בדיוק נאמנים למדינת ישראל. לכן המחשבה לפיה כדאי להכיל את הפלג הצפוני כדי שלא יצבור כוח, היא טעות. השוליים של פעם הם המרכז של היום. אם מדינת ישראל לא תסמן היום גבולות ברורים למה שהיא קוראת חוקי ולמה שלא, הרי שראאד סאלח ימשיך להיות כוח שמושך אליו את המרכז.

על פי הנתונים, יש לנו עם מי לעבוד: כשליש מערביי ישראל עד מחציתם מבינים שמדינת ישראל כמדינה יהודית פה כדי להישאר והם רוצים לקחת בה חלק. אותם צריך לעודד. נכון, גם יותר השקעה בהם וצמצום פערים יסייעו - אבל זאת לצד דרישה לנאמנות למדינת ישראל.