ברגע שהוצף, כנראה, בתחושות של רוך וחמלה, בעקבות לידת בתו הראשונה, הודיע מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, שיתרום בעתיד את רוב מניותיו לצדקה. האמת? אני לא בטוח שיש במעשה הזה די כדי לפצות על התמכרותנו ללייקים ולסרטוני חתולים ומתיחות שאנחנו משתפים כמו מטורפים תחת הכותרות: "זה ישנה לכם את החיים", "אי אפשר להישאר אדישים", ו-"כנסו לא תאמינו איזו טלטלה עוברת על חלוץ מכבי חיפה."



לפעמים אני חושב שהיה לכולנו טוב בהרבה בעולם נטול פייסבוק. ובכלל, כדרכם של זקנים טרחנים (ובכל יום שעובר אני הופך להיות יותר טרחן ויותר זקן, פלוס כאבי גב כרוניים), זהו השלב בו אני מקלל נמרצות את המהפכה הטכנולוגית שצוקרברג וסרגי ברין הביאו לעולם, בז לדור הטכנולוגי שצמח, ומוחה על גסיסתו של העבר המהולל.



הפייסבוק הביא ליקום הצפה של גזענות, שנאה ומסה של דעות, שראוי היה שייקברו עמוק באדמה. במקום להפוך לשוק מלא חיים ומסעיר של חילופי רעיונות שירוממו את הדיון הציבורי, הפייסבוק התמלא במסרים נחותים וכעורים, שבעבר בצבצו בקושי ובמתינות באמצעי התקשורת הקונבנציונליים. ההגיגים העכורים הללו הפכו במדיה החברתית לבון-טון של ההמונים. תעשו ניסיון מהיר: כיתבו פוסט שנון ומנוסח כהלכה עמוס בתיאוריות מורכבות, ובמקביל פרסמו פוסט נוטף ארס ואלימות וראו מה ישבור את הרשת. התשובה נדמה לי ברורה לכולנו.



בשנת 2011 היללו את הפייסבוק והטוויטר כ"כלים שאיפשרו את האביב הערבי." אבל חכמת ההמון (מושג שאני מתעב), הפך לשלטון האספסוף, שניתן לנתב בקלות תוך ניצול פחד, גזענות ובורות. אפשר אפילו לומר שהטכנולוגיה החדשה הביאה חורבן לאזורנו והניעה את דעא"ש לחזית. פיגועי טרור, ביטויי שטנה והפצת מידע שמכווין לאלימות, הפכו לזמינים יותר, צעירות וצעירים אירופים ואמריקאים נסחפו אחרי פנאטים מרוחקים, נשבעו למנהיגים חורשי רע דרך קבוצות בפייסבוק, ויצאו למשימות רצחניות, תוך שהם מקבלים הדרכה יסודית באמצעות הרשת.



במישור הכלכלי, למרות שהפייסבוק ויישומי הרשת והסלולר החדישים היו אמורים לייצר מוביליות חברתית, הלכה למעשה פערי המידע והקיטוב מחריפים מיום ליום. כיום יש הרבה יותר עניים והעשירים הפכו לעשירים מופלגים, שממשיכים לשטוף לציבור את המוח ולמכור בעזרת מסרים וכלים אולטרא-קפיטליסטיים, שאין לנו שום אפשרות לחמוק או להתגונן מפניהם.



פעם זה הסתכם ברדיו, בטלוויזיה ובמודעות בעיתונים ובחוצות. היום, בגלל ההתמכרות לפייסבוק, דוחסים לנו בפיד פרסומות מכל זן מין וסוג וללא הפסקה. גרוע מזה. בעבר היית מוגבל, יכולת לרכוש רק מה שהיה קיים פיזית באזור שלך. היום משאבות הכסף פועלות מסביב לשעון ומאפשרות לך לשלוף את הארנק הוירטואלי בכל רגע נתון, מסביב לעולם וללא הפסקה. במקום ליהנות ממידע מרחיב אופקים התחברנו בטבור למערכות שמרוקנות באופן עקבי את הארנק שלנו.



מעולם בהיסטוריה לא הייתה תשומת לב רבה כל כך נתונה למראה החיצוני כמו בעידן הזה. האינסטגרם והפייסבוק מסכמים את הערך של כל אחד מאיתנו על פי מספר העוקבים אחרינו, ואלו מתבססים לא מעט על המראה המצודד שלנו. אלפי נשים צעירות מבקשות להיות פשניסטות (השם יודע מה זה), ועוסקות יומם וליל במה ללבוש, באיזו זווית להניח את הביקיני ובעיקר באיך למצוא את זווית הצילום הטובה ביותר. כי זה מה שחשוב - התיעוד האובססיבי של "רגעי קסם" בחיינו. מה שנולד ככלי לביטוי אמנותי, הפך לכלי כלכלי מסחרי בהמי וישיר.



הרשו לי להניח, שאם אלברט אינשטיין היה חי בימינו, ואם היה מתפתה לפתוח חשבון אינסטגרם, ומעלה אליו תיאורים גרפיים של רעיונותיו, סביר להניח שהוא היה מתרסק אל מול מספר העוקבים אחרי נטלי דדון, בר רפאלי או כוהנת הביקיני נטע אלחמיסטר.



הוויז, הנה לכם עוד כלי ארור, מייתר את הצורך להכיר את הדרך. היו ימים בהם נדרשנו לדעת דבר או שניים על גיאוגרפיה מקומית ועולמית. מוחנו ניווט אותנו ממקום למקום, והיכולת לקרוא מפה ולהתמצא במרחב, הייתה חיונית ומאתגרת. כעת היכולות הללו הולכות ומתנוונות, ובקרוב נשכח כולנו שידענו דברים כאלה. באותה מידה גם היכולת של היחיד לפתח שיחה, ליזום מהלך רומנטי או סתם לדעת להתנהל ברמה האנושית והחברית מול בני אדם מתפוגגת.



מר צוקרברג, שינית את העולם, התעשרת בצורה מטורפת ועכשיו אתה מבקש להקל עלינו? אני מסרב לקבל את התרומה שלך, הנזק שעשית גדול מדי. קשה מדי. ואם ממש תרגיז אותי אכתוב עלייך פוסט נוקב בפייסבוק ונראה איך תתמודד עם זה!