ביום רביעי הוגרלו בארצות הברית של אמריקה מיליארד ו–500 מיליון דולר ב–powerball, הגרלת הלוטו האמריקאית. נכון לרגע כתיבת שורות אלה ההגרלה עדיין לא התקיימה, איש לא זכה, ואין לי מושג אם יש עכשיו מישהו שכבר ארגן לעצמו חדר מיוחד שבו הוא יכול לזרוק את השטרות הירוקים באוויר תוך שחייה והתפלשות באלה שעל הרצפה כמו שנוהגים לעשות בסרטים. כמו בכל סיפור טוב, התוצאה של ההגרלה הזו לא באמת משנה - מיליוני אנשים, גם כאלה שלא מילאו טופס, הסתובבו חמוצים בדקות לאחר ההגרלה, אחרי שבמשך ימים דמיינו מה יעשו עם הונם הממשמש ובא. בשלב מסוים מבחינתם זה היה רק עניין טכני עד שיעבירו אליהם את הצ׳ק הענק - הם בחרו מספרים, הם עשו תוכניות, כל השאר לא באמת רלוונטי. הסטטיסטיקה לא בלבלה אותם ובצדק.



זו הרי הפנטזיה האולטימטיבית, לא? אתה ממלא את מספרי המזל שלך, בדרך כלל תאריכי יום ההולדת שלך ושל הקרובים אליך, הבחירה הקלה וחסרת המעוף, ומתחיל לתכנן תוכניות. איזה בית תקנה ואיך תודיע למנהלים בעבודה שהם יכולים לדחוף את עצמם לאן שהם רוצים כי אתה בדרך לקריביים, בכמה תפנק את המשפחה ואיך לא תבזבז את הכל בבת אחת. צריך כישרון מיוחד כדי לבזבז 1.5 מיליארד דולר בבת אחת.



אתה יכול ללמוד הרבה על אדם משיחות ״מה היית עושה אם היית זוכה בלוטו?״. רק שלשום ישבנו כמה חברים על גלידה בשקל תשעים (4.90 אבל הסמל גדול מהאינפלציה) והתחלנו בסיעור מוחות. הפער בין המשתתפים היה מעבר לעצום. כולנו סטודנטים, חלקנו עם עבודות מכניסות יותר וחלקנו פחות, חלקנו שאף לשואב אבק חדש או למפזר חום באמבטיה וגם חלומות על יאכטה במחיר מיליון דולר למ״ר עלו על השולחן. החולם ידע את המחיר המדויק כך שניתן להסיק שנעשתה כבר בדיקה בנושא. השגעת האמריקאית הייתה הרי כל כך גדולה שגם כאן, במדינה ה–51, הרשינו לעצמנו להזות השבוע.


1.5 מיליארד דולר. מתה על האובססיות האמריקאיות. לא מספיק לנהוג בגדול, לקנות בגדול, לאכול בגדול, גם הגרלת הלוטו צריכה להיות חזירית. אחרת איפה הכיף, אה?



אנחנו לא מתרגשים יותר אם הנתונים שלפנינו לא מפלצתיים. זה נכון לגבי המשכורת שלנו, זה נכון לגבי סף האלימות והריגוש שהחדשות צריכות לספק כדי להזיז לנו, וזה נכון לגבי תפיסת המציאות בכלל. תראו מה חושבים בני הנוער היום על זוגיות ומערכות יחסים.



איך עוברים מחיים נורמליים, כאלה שבהם משתכרים סכום מסוים, לומדים להתנהל איתו ולהיכנס למינוס הסביר, חולמים על תוספת כזאת וכזאת בידיעה מוחלטת שהיא זו שתסדר לנו את החיים, לחיים עם מיליארד ו–500 מיליון דולר? אולי זה מקרה קצת קיצוני, כי לא נראה לי שנדרש פה תכנון מיוחד להארכת התוחלת של ההכנסה הבלתי צפויה הזו. איך שלא תבזבז את הכסף, יישאר לך לעוד קצת בזבוזים אחר כך. כל אחד וההגדרה שלו למטרות ראויות.



ובכל זאת מעקב אחרי הזוכים הגדולים לאורך השנים מגלה עתיד עגום ביותר. רבים מהם מאבדים הכל, משפחות מתפרקות, התמכרויות לסמים, לאלכוהול, לכוח. לא בדקתי אף פעם את הקשר בין גורל הזוכים לסכום הזכייה, אבל האינטואיציה שלי אומרת שקל ללכת לאיבוד ככל שהחיים שלך משתנים בצורה דרמטית יותר. חשוב להגיד גם את זה כשאנחנו ניגשים לתכנן את עתידנו הכלכלי לאחר הזכייה. פנטזיות זה נחמד והכל, אבל אם נערכים אז צריך להיערך עד הסוף. דרור כבר הודיע לי שהוא ימשיך לעבוד. פעם רואה חשבון, תמיד רואה חשבון. הוא כבר מחשב מה יהיה גובה הריבית ואם אפשר יהיה לחיות רק ממנה בעוד הסכום הגדול יתפח בתוכניות אלה ואחרות. איבדתי אותו ב״ריבית״. חלוקת הפנטזיונרים בדרך כלל נחתכת באלה שנותנים לעצמם להיסחף ואלה שמתייחסיים ברצינות תהומית לתרחיש ומכריזים על כך שהם יישארו מי שהם, יזכרו מאיפה הם באים וכמובן - ימשיכו לעבוד.



וישנה גם השאלה המהותית - האם לבחור בתשלום אחד שמקצץ מסכום הזכייה סכום משמעותי או פריסה לאורך שנים שנותנת תחושה של חתול בשק. בחיי שאני לא מבינה איך לא משתמשים בתרחיש הזה במבחני אישיות לקראת קבלה לעבודה.



בינתיים, בפרובינציה, הסכומים בלוטו המקומי צנועים הרבה יותר. המבנים שמוקמים על ידי כספי ההימורים שלנו מספקים מעט נחמה שהכסף, לפחות בחלקו, הופנה למטרות טובות ולא רק לכיסו של מישהו אחר, יימח שמו. ההזיות מגיעות לגבול ״כיסוי המשכנתה״ ואולי טיול מושחת מסביב לעולם פלוס רווחה כלכלית לזמן מסוים, ובכל זאת אני לא מכירה מישהו שיתנגד לזכות, אף על פי שלא מדובר ב–1.5 מיליארד. דולר. כמה כבר שווה הדולר? תמיד חייבים להקטין את שאר העולם האמריקאים האלה.



כאן בדרך כלל השיחה הקבוצתית מסתכמת ב״וגם ככה לא נשאר כלום אחרי המסים״ או בגישה המנחמת יותר למפסידים - ״מרבה נכסים, מרבה דאגה״. מה שתגידו. ברכות לזוכים.