יום האישה הבינלאומי מזכיר לי את יום העצמאות. יום אחד בשנה שבו אנו מתאחדים מסביב לדגל ומצליחים לעורר, ולו רק ליממה, את הרגש הלאומי הגאה שקבור עמוק במשך שאר ימות השנה בלבנו. טקס הדלקת המשואות, הזיקוקים בשמיים, שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש הממשלה שרים בצוותא בבית הנשיא כאילו לא היו ביניהם ויכוחים הרי גורל מעולם. והנה תחושת אופטימיות חמימה שפתרנו את כל הצרות מתפשטת בקרבנו. אלא שאז אנחנו מתעוררים למחרת בבוקר, קצת מפוכחים ממסיבת השכרות של אמש, ומגלים ששבנו למציאות ולעוד יום של שגרה, שנאה ופסימיות.
המניקור שהצעתם לי בחינם במיוחד עבור יום האישה ירד עוד מעט כלא היה. גם הגוונים בשיער עם ההנחה המיוחדת ידהו, ואפילו התור בחנויות ייעלם לו. הפרחים שאתם מפצירים בגברים לרכוש לנשותיהם לא יחזיקו מעמד יותר מ־24 שעות. לצערי הרב לא יחזיק מעמד גם הפתיח הגרפי המושקע של הכתבה הקבועה במהדורת החדשות על "נשים שעשו את זה השנה".
בעוד כמה שעות נחזור כולנו להתעסק באורן חזן, בקריאות הבוז למירי רגב ובכל מה שצהוב ומלוכלך ושאפשר לכתוב עליו בטוויטר רק כדי להרגיש בעניינים. איש לא יקדיש ולו רגע אחד של תשומת לב לאותן נשים שנלחמות יומיום על חייהן ועל העסק שלהן. איש לא יעסוק בנשים בפריפריה, במחסור במקלטים לנשים מוכות, במסורבות הגט ובכל אותן נשים שלא שפר עליהן מזלן, וגם ב־2016 נאלצות להיאבק באפליה בשכר במקומות עבודה.
איש לא יעסוק בנשים שנרצחו בפיגוע טרור מצד הבעל, והן לא יזכו לכותרות ענק בעיתון שיגדירו את המעשה כ"טרור הסכינים".שלא תבינו אותי לא נכון, נשים בעידן החדש הן לא מסכנות. הן חזקות מספיק כדי לדבר, כדי לצעוק, כדי לעמוד על שלהן וכדי לדרוש מה שמגיע להן. לשמחתנו רוב הנשים מבינות כבר היום שאין להן הצורך לצמצם את עצמן במרחב הציבורי. הכל פתוח, הכל אפשרי, זה רק עניין של גישה.
כשיבטלו את הצורך המגדרי לחגוג את יום האישה עם בלונים ורודים ומשפטי העצמה, אדע שהמשימה הושלמה. אני לא צריכה שיעצימו אותי, שילטפו לי את האגו או שישמרו עלי כמיעוט נרדף. אני לא מיעוט ולא נרדפת. אני יודעת לשמור על עצמי ואין לי צורך לנבוח כמו כלב שמירה.
במקום לטפל באותם מקרים הדורשים טיפול והתייחסות חברתית, מוניציפלית, ממשלתית - ביום האישה הבינלאומי מציעים לנו בעיקר מתנות, מניקור ופרחים כדי לחגוג את נשיותנו, כמו פועלות שקיבלו יום פינוק בסחנה, ואוטוטו יחזרו לעמוד כצללים בפס הייצור.
בעצם, כשיחגגו את "יום הגבר" אדע שהמשימה הושלמה. כשיציעו לגברים סיגרים בחצי מחיר, גאדג'טים במתנה, עצי ריח לרכב ועמדות גילוח מיוחדות בקניונים בחינם. למה לא? גם גברים הם בני אדם, גם להם מגיע להתפנק יום אחד בשנה. חבל רק שאף אחד לא עושה מזה עניין.