מבר גיורא ועד שי חי: מלחמות היהודים אינן עניין חדש, ונדמה שהעם מפולג מתמיד

"ויאמר המן למלך אחשוורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, בכל מדינות מלכותך; ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה, להניחם. אם על המלך טוב, ייכתב לאבדם" (מגילת אסתר, ג' ח'־ט').
 

2,500 שנים חלפו מאז ימי מגילת אסתר, ונדמה שה"עם האחד" מעולם לא היה מקוטב, מפולג ומפוזר יותר בין ה"עמים". עיון מעמיק בנושא מגלה עד כמה הוא מורכב ומסובך עד בלתי אפשרי.
 

מה המשותף בין שמואל, חסיד גור ממאה שערים, "תורתו אומנותו", לבין נעמי, רבה רפורמית שמניחה תפילין מדי בוקר ועולה לתורה עטופה בטלית ברחבת הכותל? או בין יערה, שירדה מהארץ לשכונת קרויצברג האופנתית בברלין, כדי לבנות קריירת סטארט־אפ מהירה ולזלול מילקי זול, לבין שמעון, עבדקן גאה לחמישה ילדים קטנים, איש עופרה, שנשבע כי לעולם לא יעזוב את ארץ ישראל ורואה ביערה ודומיה סוג של בוגדים מודרנים? בין מירי רגב ועודד קוטלר? בין גלי מגן שמואל, שמתנדבת בשוברים שתיקה וחושבת שהכיבוש הוא אסון, לבין מתנאל מיצהר, שבטוח שצריך להוציא אותה ואת הארגון שלה אל מחוץ לחוק? ועוד לא דיברנו על אחינו יוצאי אתיופיה או על מיליון יוצאי חבר העמים שמנהלים כאן בשקט גטו תרבותי מפותח. ועל המרחק בין אופקים, ירוחם וחצור הגלילית לבין חצרות הווילות המטופחות בצפון השקט של תל אביב ורעננה.
 

ישראל, פורים 2016, היא בהחלט חברה מורכבת. סקר נרחב שערך מכון פיו בקרב 5,601 ישראלים מתרגם לנתונים יבשים את מה שכולם יודעים: 94% מהחילונים רואים ביהדות תרבות, ותומכים בהפעלת עסקים ותחבורה ציבורית בשבת; 86% מהחרדים ו־69% מהדתיים בעד מדינת הלכה; החרדים מתנגדים בתוקף שרבנים רפורמים וקונסרבטיבים יחתנו בני זוג; החילונים היו רוצים שיניחו להם להתחתן ולהתגרש כאוות נפשם, וגם בגירושים אזרחיים.

כל כך גדול הפער, עד שבמקרה קיצון מעדיף החילוני המצוי שבנו הפוחז יתחתן עם נוצרייה אבל לא עם חרדית רחמנא לצלן.
 

פרופ' ארנון סופר, ראש קתדרת "חייקין" לאסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, מעריך כי "בשנת 2030 יגיע מספר החרדים ליותר ממיליון". מגמה נוספת היא התחזקות הכוח של המפלגות החרדיות והדתיות.
 

כתוצאה מכך, צפוי המרחב הציבורי להשתנות לחלוטין, ומאפייניו יהיו ברוח העולם החרדי והדתי. אישה תל אביבית מביאה לעולם שני ילדים בממוצע, בעוד אצל הדתיים הממוצע עומד על 4.2 ואצל החרדים על 6.5. 20 שנה יחלפו, ולפי כל חישוב ברור שהדתיים יהיו הרוב.
 

הנתונים האלה מצטרפים למגמה שעולה מדוח השנאה שעורכת קרן ברל כצנלסון בשיתוף עם חברת המחקר ויגו. הדוח מנטר התבטאויות שליליות, וקובע כי ב־2015 יש עלייה של 20% במדד זיהום השיח, ושל 40% בקריאות לאלימות. בקרב האוכלוסייה היהודית, קהילת הלהט"ב היא המגודפת ביותר ברשת, עם 76,500 קללות ואמירות גזעניות. נגד "סמולנים" נספרו 73 אלף אמירות פוגעניות; 69,700 נגד חרדים – שם נחזו פנינים כמו: "חשוך, פרזיט וטפיל"; הימנים סופגים 26 אלף; המתנחלים 18,800; ואת הרשימה חותמים יוצאי אתיופיה עם 8,000 אמירות פוגעניות.
 

מלחמות היהודים אינן עניין חדש. בשלהי האלף השני לפני הספירה נחלקו בני ישראל לשבטים על בסיס קרבת דם ומוצא משפחתי, וכל שבט השתלט על נדל"ן יקר. בשלב כלשהו גברו הקולות לאיחוד תחת הנהגתו של מלך, ושאול משבט בנימין נמשח. 
 

אחריו עלה דוד, שאיחד את השבטים וכונן ממלכה חזקה בישראל, שבירתה הנצחית ירושלים. בתחילת המאה השישית לפני הספירה החריבו הבבלים את בית המקדש הראשון והגלו את האוכלוסייה לבבל. בתום הגלות שבו היהודים לארץ והקימו מחדש את בית המקדש. הפעם השתלטו על עמדות ההנהגה הכוהנים הגדולים מבית צדוק. מלחמת אחים עקובה מדם פרצה בין הקבוצות השונות. מדי יום התנהלו קרבות איומים כשאלה טובחים באלה, והשיא הגיע כאשר על אף המצור הצפוי על העיר, שרפו היהודים את מחסני המזון בירושלים של הקבוצה האחרת כדי שזו תגווע ברעב. ההמשך ידוע, בית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם, והעם יצא שוב לגלות.
 

בתוך תוכנו, רובנו מבינים שהנושא חשוב וקריטי לבניית החוסן הלאומי שלנו כחברה. בסקר שערך מוזיאון ארצות המקרא בירושלים ביולי 2015 ובדק מה האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל, התקבלו התוצאות הבאות: 28% חוששים מתקיפה גרעינית, 22% מכלל הציבור השיבו כי שנאת חינם היא האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל (מתוכם 46% חרדים ו־42% דתיים), ו־16% חוששים משחיתות שלטונית.
 

כלומר הצורך וההבנה באחדות עם ישראל קיימים. השאלה האמיתית היא איך בונים משהו משותף מעל להבדלי התרבות והמנטליות השונים? איך מגשרים מעל לפערים הטבעיים? והאם יש מטרה משותפת שיכולה לבנות אחדות ולא אחידות? 
 

היטיב להגדיר זאת מרטין בובר, "לא לניטרליות אנו נתבעים, כי אם לליכוד של ערבות משותפת ואחריות הדדית של השפעת גומלין. נתבעים אנו לא לטשטוש התחומים שבין האגודות, החוגים והמפלגות אלא לשיתוף עמידה במבחן האחריות המשותפת". 
 

עם ישראל נוסד סביב ערך הערבות ההדדית. במשך שנים אפיינו אותנו החום האנושי, המשפחתיות והעזרה ההדדית. אתגרי העבר הוכיחו שכאשר אנו מאוחדים, אין כוח שיוכל לנו. 
 

בזכות החיבור ידענו להתמודד עם אויבים קשים ואכזרים וצלחנו אתגרים בלתי אפשריים. זה היה נכון בתקופת בית ראשון, בתקופת המכבים וכמובן עם הקמת המדינה, אך באותה נשימה, כאשר שנאת אחים התפרצה בתוכנו, אויבינו הכריעו אותנו בנקל ופגעו בנו קשות. אז מה עושים?
 

הפתרון הוא בניית תוכנית אסטרטגית, לאומית ומדידה, שתוביל מהלך חינוכי־חברתי, שמטרתו לחזק את החוסן הלאומי של עם ישראל והחברה הישראלית כולה. המטרה בתוכנית צריכה להיות חתירה מתמדת באמצעים מגוונים לבניית חברה מלוכדת ומאוחדת, אחדות אך לא אחידות, תוך שמירת הייחודיות והכבוד של כל קבוצת אוכלוסייה. ואז "ליהודים הייתה, אורה ושמחה, וששון ויקר".