יש בישראל שתי חברות הייטק ענקיות, העוסקות בתחומים דומים ואף מתחרות זו בזו. הכנסותיה של אחת מהן הסתכמו ב־2015 בלא פחות מ־3.1 מיליארד דולר, שיפור קל של 5% לעומת השנה הקודמת. הרווח התפעולי היה 316 מיליון דולר, והרווח הנקי זינק ב־20% והגיע לשיא של 242 מיליון דולר. החברה השנייה גדולה אף יותר, והכנסותיה הסתכמו ב־3.7 מיליארד דולר. אבל במקום לצמוח כמו המתחרה, ירדו הכנסותיה בשנה שעברה ב־100 מיליון שקל. הרווח התפעולי הקטן יחסית, 47 מיליון דולר, צנח ב־67%. הרווח הנקי היה סמלי: 9 מיליון דולר.

לא תתקשו בוודאי לנחש איזו חברה מהשתיים היא אלביט, חברה פרטית משגשגת, ומי היא התעשייה האווירית: חברה ממשלתית מקרטעת, המנוהלת על ידי ועד עובדים המטיל חיתתו על מנהליה. השבוע החליט שר הביטחון, אביגדור ליברמן, להחזיר את יאיר שמיר לתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית.

שמיר הוא איש רב ניסיון, לא תמיד מוצלח, בעסקים ובפוליטיקה. לאחר קריירה מפוארת בחיל האוויר ומאוחר יותר בתעשיית ההייטק ובהשקעות, הוא כיהן בממשלה הקודמת כשר החקלאות מטעם ישראל ביתנו. אף שגדל בבית פוליטי, הוא הבין שהפוליטיקה לא נועדה לו. "גיליתי בפוליטיקה אנשים שלא תמיד מתכוונים למה שהם אומרים ולא אומרים את מה שהם מתכוונים לו", אמר לי לאחר פרישתו.



לאחר הפרישה חזר לניהול השקעות בהייטק. במקביל כיהן בהתנדבות כיו"ר חברת נת"ע, הבונה את תשתיות הרכבת התחתית בתל אביב. הוא נראה כמי שנרתם למשימה חשובה אבל לא מלהיבה. האטיות בקבלת ההחלטות, הקשיים הבירוקרטיים והפוליטיים שנערמו בדרכו, היו שונים מאוד מאלה שהתמודד איתם בתעשיית ההייטק. כמו רבים אחרים הוא התקשה להאמין שהעבודות יסתיימו במועד המתוכנן.

דווקא הקדנציה שלו בתעשייה האווירית הסתיימה מבחינתו בהצלחה. לקראת סוף כהונתו הוא הצליח לגבש הסכמות ראשוניות עם ועד העובדים הכל יכול של החברה על עקרונות תוכנית ההבראה. אבל אז הוא פרש ועבר לפוליטיקה, והתוכנית מעולם לא יצאה לדרך.

את תפקיד היו"ר תפס רפי מאור, גם הוא מנהל בעל עבר עשיר בהייטק. מאור התחיל את דרכו המקצועית כמהנדס וטיפס במהירות לדרגת מנהל בכיר בתעשייה האווירית, משם פרש לסקטור הפרטי. הצלחתו הגדולה הייתה כשניהל את חברת הדפוס הדיגיטלי אינדיגו, שנמכרה בסוף כהונתו לענקית המחשבים hp תמורת כ־900 מיליון דולר. לאחר אינדיגו הוא ניהל את חברת התקשורת ECI. הוא פרש מתפקיד יו"ר החברה בשנת 2012.

פרישה בטונים צורמים


חזרתו של מאור לתעשייה האווירית, הפעם כיו"ר, הייתה יותר מסגירת מעגל. שר הביטחון משה יעלון שוכנע שמאור, כאיש החברה לשעבר, יידע להתנהל מול העובדים וישלים את תוכנית ההבראה. מאור קידם את התוכנית, אולם נקלע לעימותים קשים עם גורמים רבים ובהם המנכ"ל יוסי וייס, העובדים, ומנהל רשות החברות אורי יוגב. יוגב דרש את פיטוריו של מאור, בטענה לחריגות מינהל חמורות וכשלים. בתום התדיינות משפטית ושימוע הודיע מאור על החלטתו לפרוש, כשהוא משאיר לבא אחריו את השלמת תוכנית ההתייעלות.

התוכנית כוללת קיצוץ של 800 מעובדי החברה בתנאים של פיטורים בפיצויים מוגדלים או פרישה מוקדמת. העלות הכוללת נאמדת ב־800 מיליון שקל. על פי הערכות בחברה וברשות החברות הממשלתיות, תחזיר ההשקעה בפיטורים את עצמה בתוך שנתיים בלבד. כלומר, ההתייעלות, הכולל צעדים ארגוניים שונים, תגדיל את הרווחים בכ־90 מיליון דולר בשנה. גורמים באוצר מפקפקים בתחשיבים. אבל רואים בביצוע התוכנית צעד ראשון בכיוון של התייעלות.

התעשייה האווירית לעולם לא תהיה אלביט. כחברה ביטחונית לאומית היא מחויבת לפרויקטים ומוצרים שהיא נאלצת למכור למדינה במחירים שאינם מחירי שוק. אפשרויות הייצוא מוגבלות מאוד, נוכח מגבלות בינלאומיות. השוק הסיני, שבעבר היה מקור הכנסות אדיר לתעשיות הביטחוניות, סגור בפניה, ורוב מוצריה נמכרים לשלוש מדינות יעד עיקריות.

לא רק התנאים האובייקטיביים מעיקים על החברה. ניסיונות לפתח שווקים אזרחיים לא עלו יפה. תחזוקת המטוסים האזרחיים היא הפסדית, אולם נוכח לחץ העובדים מתקשה ההנהלה להפסיק או לייעל אותה. החברה אינה מצליחה להפיק רווחים גם מפעילותה בתחום המטוסים האזרחיים, כקבלנית של היצרנית האמריקאית גאלפסטרים. נוכח סימני השאלה המרחפים מעל התעשייה האווירית קשה לדעת מה יקרה קודם: הקמתה של הרכבת התחתית של תל אביב או הפיכתה לחברה איתנה ורווחית.

תחרות בעצלתיים



כשנחתם מתווה הגז הבטיח שר האנרגיה יובל שטייניץ שמשרדו פועל במרץ לביטול המונופול של יצחק תשובה ונובל אנרג'י על שוק הגז הטבעי. המהלך הראשון בשבירת המונופול אמור להיות מכירת מאגרי גז קטנים יחסית שבשליטת המונופול ליזמים חדשים שייכנסו לשוק, ויתחרו במאגרים הגדולים "תמר" ו"לווייתן".
אנשי משרד האנרגיה הבינו שמדובר בתוכנית בעייתית: הגז שבמאגרים הקטנים, "כריש" ו"תנין", מיועד לשוק המקומי. כמעט כל השוק המקומי כבר חתום בחוזים ארוכי טווח עם "תמר" שבשליטת המונופול. ובאשר לעתיד, ברור שהמאגרים הקטנים פחות יעילים ויותר חלשים ממאגרי הגז הענקיים של המונופול. על כן הודיעה הממשלה שהמאגרים הקטנים יקבלו עידוד ותמריצים כדי להתחרות.

בענף האנרגיה מדווחים על שלוש חברות המתעניינות בעסקה, אולם המו"מ מתנהל בעצלתיים. כל עוד מתעכב פרסום ההטבות שמציעה המדינה לרוכשי המאגרים, לא יוכלו המוכרים לקבל הצעות של ממש לרכישת המאגרים הקטנים.

מנכ"ל משרד האנרגיה, שאול מרידור, אמור היה להגיש את המלצותיו לתמריצים שיאפשרו את התחרות. להוכחת רצינות כוונותיה קבעה הממשלה שההמלצות יוגשו בתוך מאה ימים מאישור מתווה הגז, כלומר, בחודש אפריל. עד היום לא גובשה ההחלטה. גורמים באוצר גרסו בעבר שאין לפרסם את פרטי ההטבות לפני שנחתמת עסקה למכירת המאגרים, מחשש שהפרסום יעלה את התמורה שדורשים המוכרים. אולם ללא מידע על ההקלות הצפויות ממילא לא תסוכם עסקת מכירה, ולכן ההצעה אינה מעשית. האתגר של הפקידים הוא להעניק את ההטבות לרוכשים באופן שלא יעלה את מחיר העסקה, אם תהיה כזו