כל בר-דעת שעתידו, עתיד ילדיו והעולם חשובים לו, חייב דקת דומייה לעצמו: בהצבעה (Roll Call) לאה ונטולת שמחת חיים צוהלת הוסר הסיוג “המשוער” (Presumptive) מדונלד ג’יי טראמפ והוא עתה המועמד הרשמי של המפלגה הרפובליקנית לבחירות. למרות תחזית אופטימית ב”ניו יורק טיימס”, שלפיה אוחזת הילרי קלינטון ב-76% יתרון לנצח, אי אפשר לקבוע באופן פסקני ונחרץ שאין לטראמפ סיכוי לממש את הסיוט המרחף מעל חלקים גדולים של אמריקה והעולם. מה שהחל ברגע של גחמה אישית ביוני שעבר, הומר שלשום מחלום רע למציאות.



נכון שהרפובליקנים מתנהלים בוועידתם בקליבלנד כמי שכפאם שד; לרבים מהם תקועה המציאות החדשה במעלה גרונם, לא לבלוע ולא להקיא; הם מתנהלים תחת עינם הפקוחה של “מצליפים” מטעם קמפיין-טראמפ המנסים לחנוק כל תעלול שובר שורות באבו; הצירים השחורים ומיעוטים אחרים מרגישים כיצד דוחקים אותם הנאומים המצטברים על החזון הרפובליקני לאמריקה של השוליים שהיא מקום מחייתם הטבעי; אבל הפור נפל. באלתור חריג נוסף של מסורת ותיקה, עלה טראמפ על המסכים באולם בשידור ישיר מטראמפ טאואר, כדי להודות על הכבוד שנפל בחלקו.



זהו קמפיין הבחירות המשפחתי ביותר מאז התגייסו האב ג’וזף והאחים רוברט וטד קנדי לסייע בבחירת JFK לנשיא ב-1960. בעוד הדי הפיאסקו של נאומה של מלניה טראמפ, שהפך ללהיט יוטיוב המשודר על מסך חצוי לצד נאומה של מישל אובמה שממנו "הושאלו" קטעים משמעותיים, עדיין מהדהדים, נדחפה חמולת צאצאי טראמפ לקדמת הבמה והחלה משתלטת על ההמולה. הייתה זאת חבורת קן וברבי ברשות הבכור דונלד טראמפ הבן בשם צירי ניו יורק, שהעביר את האב מעבר למחסום הקולות הנחוץ, ואחר שבו וסיפרו הארבעה כיצד נחנקו מדמעות התרגשות. התקווה שטיפאני ודונלד טראמפ הבן, שגם נאמו, יאנישו את אביהם ויספקו ויצים משעשעים ותמונות מחיי משפחה, נכזבה. השניים הצטרפו לנואמים אחרים ביומרה לצייר את קווי המתאר של אמריקה הנכספת אחרי שתילקח מידי הדמוקרטים.



יותר מכל היה הערב השני של הוועידה אורגיה מעוררת אי נחת של ליבוי שנאה ללא גבולות להילרי קלינטון בהיקף שהציב אותה בשורה אחת עם אוויטה פרון ואווה בראון. הגדיל לעשות כריס כריסטי מושל ניו ג’רזי, שאכזבתו מאי בחירתו למועמד לסגנות לא פגמה ביכולתו לכסות את טראמפ בליקוקים עזים ומסורים. בחזרה לימיו כתובע העמיד כריסטי את קלינטון למשפט על כל "חטאיה" כשתבע מהצירים להחרות ולהחזיק אחריו עם המנטרה הקולנית “אשמה”. יש רגעים כאלה בפוליטיקה, אבל לעתים יש להם ערך מוסף של הומור וציניות שנעדרו לחלוטין מנאומו של כריסטי, שבמהלכו החלו הצירים לנהום Lock Her Up, כלומר “שלחו אותה למאסר”.



כאשר המועמד הנבחר כה מפלג, לא אהוד ומעורר מחלוקת, אין מה שמאחד מפלגה יותר מאשר ליבוי אש השנאה ליריבה. בימים אלה זה יותר מאלימות מילולית. זו הסתה לאלימות פיזית.