עכשיו תכניסו טוב–טוב לאוזניים שלכם את מה שאני אומר לכם: עזבו אותי במנוחה. נמאס לי להציל אתכם בכל פעם שאתם מתרשלים בכתיבה. להגנתי ייאמר שלא ישבתי בחיבוק ידיים. הו, לא! בצעתי ארצות, ניפחתי תנינים, קרעתי ימים, זיווגתי ביצים בימי חול ופקעתי אותן בימים טובים, הנְחתי מלאכים ובללתי מגדלים. לא ישבתי בטל. אבל אתם, כמה שלא תקבלו, תמיד תבקשו עוד. קיבלתם אצבע - ודרשתם זרוע נטויה. קיבלתם זרוע נטויה ועכשיו אתם דורשים יד ממוכנת שתפעיל את המכונה מלמעלה למטה פלוס עשן כחלחל שבורח מהצדדים.
אבל עכשיו אני מתכוון לפרוש ולנוח. לכו תציקו למישהו אחר. אני רואה את הפנים שלכם מיתממות, אבל אם אתם מתעקשים להיתמם, אני אתעקש להסביר שוב ושוב בתוספת הקלישאות הרגילות: לא ייתכן ולא יעלה על הדעת, כמו שאומרים הפוליטיקאים שלכם, שבכל פעם שלא תמצאו פתרון לעלילה המופרכת שלכם, תקראו לעזרתי.
רבותי! בחודש האחרון נאלצתי לטפל ביותר מ־50 תסריטים מופרכים. דוגמאות? בבקשה: שלמה רבינוביץ' מנסה להתגבר על שיברון לב בעזרת הקמת לונה פארק אלטרנטיבי המגשים חלומות. בחלק של הקתרזיס, בגלגל הענק שמפריח את הילד הננס השמיימה, נאלצתי להפעיל את הצוות של אוריאל וחרופיאל. מישהו מכם, כולל התסריטאי המכובד, שם לבו לעובדה שנאלצתי לבזבז כוח–מלאך גדול מאוד? מילא אוריאל, הוא תמיד היה הנוסע המתמיד, אבל מה על חרופיאל שסובל מחרדת נסיעות קשה?
והנה, עוד אחד: תלמה, אם חד־הורית מבחירה מושכלת ואיכותנית, מגדלת את בתה בעלת שני הטבעים המגדריים בתל אביב. היא שולחת אותה לגן אנתרופוסופי ואז העלילה לא מסתבכת, כי לא קורה כלום פרט לאבחון המעלה את בתה על הספקטרום האוטיסטי. לאחר 70 ומשהו עמודי טריטמנט נזכרת תלמה שהיא נמצאת בתסריט ושהסצינות הטבעוניות שלה לא גורמות לשום דבר מהותי, אלא אם כן אפשר לקרוא לתפיחת מחמצת מקמח עדשים בשם “דבר". ואז, ללא הכנה, תלמה מתאהבת במיסיונר שסוחב אותה לשליחות באפריקה תמורת טיפול. עד פה, כל זמן שאני לא הקהל, הכל היה יכול להיות טוב ויפה, אילולא היה עלי להציל את הילדה מנחש בעל שבעה וחצי ראשים. שבעה וחצי דווקא, כי התסריטאי אפילו לא טרח להציץ באוסף המיתולוגי שלי שנגנז מימי הבריאה.
בשלב הזה אני שומע אתכם ממלמלים משהו על קשרים. אני מבין מכך שכבר יצרתם קשר עם הבמאי המרכזי של הוט, שחייב לכם טובה על כך שהחלפתם אותו בשמירה במילואים, ועם שני מפיקים ענקיים מהוליווד שהכרתם בארוחת מינגלינג. עוד אני שומע שגם מהמיזם הירושלמי כבר הסכימו לממן לכם 70% מהפיתוח, רק כי הצלחתם להעלות את כל התסריט התל אביבי על קו 480 וליישם אותו בעיר הקודש.
פרדון, רבותי. קשרי הברנז'ה שלכם לא מעניינים אותי. למה, כשבראתי את העולם הפעלתי קשרים? קדחת הפעלתי. ישבתי ותכננתי את העולם לפרטי פרטים כמו מורה לבלט שמתכננת מסיבת סוף שנה של גן חובה: מיינתי את האדמה לסוגי סוגים. יצרתי את העלים והפטוטרות כדי לקיים פוטוסינתזה ולפני זה דאגתי טוב־טוב לחוזה עם השמש.
וזה גם מה שאני דורש מכם: בלי מינגלינג וקמפיינים. בלי תקציבי ענק. דרמה פשוטה וקטנה. דילמה. אחת. ושלא תהיה משעממת, בבקשה. אין לכם מה לכתוב? הרפו מהעט ועזבו את המכונה שלי בשקט.
אגב, אתם לא לבד בסיפור הזה, למרבה הצער. כבר הודעתי לדיקנס שיפסיק מיד עם צירופי המקרים המופרכים שלו. לא ייתכן שבכל פעם שדמות שלו תצעד ברחובות לונדון, היא תעצור לבהות בחלון ראווה של קונדיטוריה שממנה ייצא במקרה ממש בן דוד של הגיבור העני שלו ויפתור את כל הבעיות בעלילה: גם יהיה עשיר, וגם נדיב, גם חתן מצוין, גם אביר לא נלאה וגם נואם נהדר שימלא את כל השורות הדרושות בעמודים 123–35. דיקנס, אגב, קיבל את העניין בספורטיביות בריטית טיפוסית היאה לשמה, התנצל ואמר שרק במקרים חריגים יפנה לעזרתי.
ומה על היוונים, תגידו? אז הייתי צעיר ומלא כוח. אז יכולתי לצאת מהמכונות ומהעשן שלם ברוחי ובגופי. אז היו לי ריאות לא רעות. ועם כל זה היו לי טענות. הסיפור עם האורקל ואדיפוס - סופוקלס באמת לא יכול היה להסתדר בלעדי? אני זוכר שהייתי עסוק במלחמת הפונים, בעניין חשוב ורציני, והנה שליח מסופוקלס. דחוף. יש לו גיבור והוא צריך להפעיל אותו. האם אני יכול לתרום משהו? מה יכולתי לעשות? אפילו אלוהים לא יכול לסרב לסופוקלס!
אני יודע שאתם רוצים לשמוע שאתם נורא מיוחדים, אבל הרשו לי לאכזב אתכם: אתם גרועים בדיוק כמו כולם, והוראה כזו כבר הוצאתי לכל בתי הספר לקולנוע ולמשחק: לא עוד דאוס! לא עוד אקס! לא עוד מכינה!
חשבו על אריסטו: שדבר ייצא מתוך דבר. אתם תראו שככל שהדברים פשוטים, ככה הדרמות יותר גדולות, ככל שהדמויות פחות עגולות (בעניין זה כבר הוצאתי מזכר פנימי למשרד החינוך שיפסיק לעשות שימוש בביטוי הנואל והדבילי הזה) ככה הפתרונות אלגנטיים יותר וקשורים בהגיון הפנימי של העלילה.
אז עכשיו אני באמת הולך. תסתדרו לבד. אני לא מתכוון לעזור לא בסרט גמר ולא בפיצ'ר. החלום שלי הוא להגיע לקולנוע, לקנות פופקורן בהפסקה וכמו כולם, למחוא כפיים בנימוס ולא לחטוף עשן ותמרות אש.
בהודעה האוטומטית שאשאיר אחרי אתן את הכתובת של אריסטו והיצ'קוק. אפשר לפנות אליהם במקרים דחופים בלבד.
שלכם, Deus sine machina (האל ללא המכונה).