מרבית הסקרים שהתפרסמו בחודש האחרון מצביעים על כך שמועמדת המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, הילרי קלינטון, מובילה על פני המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ. מרבית הפרשנים האמריקאים מאמינים כי הבחירות כבר הוכרעו לטובתה. האומנם?
לא בטוח. מערכת הבחירות "הרשמית" תיפתח רק בעוד חודש, כאשר טראמפ וקלינטון יתייצבו לעימות הטלוויזיוני הראשון. ובעוד קלינטון איננה מצטיינת בעימותים, טראמפ מככב בפורומים כאלה. בנוסף, הסקרים כבר משתנים. בשבועיים האחרונים טראמפ מתחיל לסגור את הפער שעמד על 6־8 נקודות, ל־1־3 נקודות. יו"ר המפלגה הרפובליקנית ריינס פריבוס אמר השבוע כי הוא מצפה שתוך עשרה ימים טראמפ יגדיל את הפער.
מעבר לכך, כפי שראינו בסקרים שקדמו לבחירות בישראל ובבריטניה, הסקרים של היום אינם אלה שהיו לפני עידן הסמארטפון. כבר אי אפשר להאמין להם באמונה עיוורת, וראוי להתייחס אליהם בעירבון מוגבל. הדבר נכון במיוחד בכל הקשור לטראמפ. מאחר שהאליטות בשתי המפלגות מוקיעות אותו, יש סבירות גבוהה שאנשים שתומכים בו פשוט שומרים על כוונתם בסוד.
ויש מקום להניח שקלינטון כבר הגיעה לשיא התמיכה שלה, ומכאן היא רק עלולה לרדת. מאז שנערכה הוועידה הדמוקרטית, בחודש שעבר, מתפרסמים כמעט מדי יום גילויים על אודות השחיתות לכאורה בתקופת כהונתה כמזכירת המדינה. השבוע, למשל, חשפה סוכנות הידיעות AP כי למעלה ממחצית מהאנשים הפרטיים שזכו להיפגש עם קלינטון במהלך כהונתה במחלקת המדינה, היו תורמים של העמותה המשפחתית "יוזמת קלינטון העולמית". הטפטוף הבלתי פוסק של גילויים כאלה עלול לכרסם בסיכוייה של קלינטון להיבחר. וככל שהסיפורים מרשיעים יותר, כך יכולת התקשורת לגונן על קלינטון תצטמצם ותלך.
ועדיין, הבעיה העיקרית של טראמפ היא שהממסד הרפובליקני אינו סובל אותו. פוליטיקאים ותיקים, מעצבי דעת קהל, שמרנים אידיאולוגים ונושאי משרות בכירות לשעבר, רואים בטראמפ פולש שהשתלט בצורה עוינת על ביתם. אותו אדם שהתבטא בבוטות במהלך עימות טלוויזיוני ושתקף באופן ברוטלי את יריביו מהמפלגה, אומנם זכה בקולותיהם של יותר רפובליקנים מאשר כל מועמד בבחירות מוקדמות בהיסטוריה, אבל גם השניא את עצמו על יותר מצביעים - ובעיקר על יותר בכירים - מאשר כל מועמד רפובליקני אחר.
היטיב לבטא זאת ברט סטיבנס, בעל טור ב"וול סטריט ג'ורנל" וחתן פרס פוליצר, בראיון שהעניק בסוף חודש מאי ל־CNN. "חשוב שטראמפ יהיה המפסיד הגדול ביותר בהיסטוריה הנשיאותית", אמר. "חשוב שמצביעים רפובליקנים ילמדו את הלקח, שאסור להם לבחור באדם שאינו מוכשר לכהן כנשיא בשום צורה ואופן".
בראיון אחר טען סטיבנס כי לדעתו - שלדבריו, שותפים לה רבים באליטה הרפובליקנית - ארה"ב יכולה לשרוד נשיאות של קלינטון, אולם לא תוכל לשרוד את טראמפ כנשיא. זאת משום שהוא יהרוס את היסודות האינטלקטואליים והאידיאולוגיים של המפלגה הרפובליקנית ושל התנועה השמרנית, לדבריו.
הבעיה עם החשיבה של סטיבנס ועם השכבה האינטלקטואלית והפוליטית שהוא מייצג, היא שהם מתעלמים מהמצוקה האמיתית שבה שרויה החברה האמריקאית. ערב הבחירות של 2008, הבטיח המועמד ברק אובמה לחולל טרנספורמציה יסודית בארה"ב, והוא קיים את הבטחתו. השינוי הזה הוא הסיבה לכך שטראמפ הוא מועמד המפלגה כיום, והוא הסיבה לכך שאנשים כמו מיט רומני, ג'ב בוש או מארק רוביו לא היו מסוגלים לנצח בבחירות המקדימות של המפלגה ב־2016.
עכשיו, היות שקלינטון מבטיחה להמשיך ואף להעצים את מדיניותו של אובמה, יש לצפות שאם תיבחר, המועמדים הרפובליקנים בבחירות הבאות יהיו עוד יותר פופוליסטים ואנטי־ממסדיים מטראמפ. אם המפלגה תשרוד, הלקח שהיא תלמד יהיה לא להקשיב לסטיבנס ולחבריו, אלא להקיא אותם החוצה.
אמריקה של היום נמצאת במשבר עמוק ורחב היקף. בעקבות ההחלטה של אובמה להתקרב לאיראן ולהעדיף אותה על פני בעלות הברית המסורתיות של ארה"ב במזרח התיכון, הפסידו האמריקאים את העליונות האסטרטגית שלהם באזור. ולראיה, הפלישה הטורקית לסוריה השבוע. טורקיה טוענת שהיא נלחמת בדאע"ש, אבל בפועל המתקפה נועדה לפגוע בכורדים, בני הברית העיקריים של האמריקאים במערכה נגד דאע"ש בסוריה ובעיראק.
אבל התפרקות העליונות האסטרטגית האמריקאית בעולם היא רק משבר אחד מתוך רבים, שבהם שרויה המעצמה החזקה בעולם. מבחינה כלכלית, ארה"ב נמצאת במשבר מתמשך כבר שמונה שנים, בעיקר כתוצאה מרגולציה ממשלתית. כמעט לא נוצרות משרות חדשות בענפים יצרניים, משבר הדיור לא חלף ובשל רפורמת הבריאות הכושלת של אובמה, עלות הטיפולים הרפואיים עבור המבוטחים גבוהה יותר מאי פעם.
המשבר הכלכלי הזה הוליד משברים חברתיים אחרים, ובראשם משבר אמוני. על פי סקר של מכון פיו שיצא השבוע, מספר הולך וגדל של אמריקאים נוטשים את האמונה הדתית שלהם. בשנים 2007־2014 ירד מספר האמריקאים שפוקדים את הכנסיות מ־39% ל־36%. על פי מכון מחקר נוצרי, המספרים האמיתיים נמוכים יותר. בעוד כ־40% מהאמריקאים מצהירים על כך שהם מבקרים בכנסייה, פחות מ־18% עושים זאת בפועל. הפער מוסבר באמצעות מרכיב הבושה: אנשים משקרים לסוקרים מתוך מבוכה. לנוכח זאת הסקר של פיו מצביע על שינוי ערכי, יותר מאשר על שינוי בהרגלי התפילה. זה לא שפחות אמריקאים מתפללים, פחות אמריקאים מרגישים שיש סיבה להתבייש בכך שהם אינם מתפללים.
לאובדן האמונה מתלווה גם אובדן בתחושת קדושת החיים. בקרב החברה האמריקאית אובדן ההערכה לחיים בא לידי ביטוי בעלייה הדרמטית בעשור האחרון בשיעור הנרקומנים, במיוחד בקרב הלבנים. בכל יום כ־125 אמריקאים מתים ממנת יתר של סמים, יותר מאשר מספר ההרוגים בתאונות דרכים.
מתוך המצוקות הללו, אדם כמו טראמפ - שאינו חסיד של השוק החופשי, אינו איש דתי ואינו מטיף לעליונות בינלאומית של ארה"ב - יכול לגרוף את הקולות של הלבנים העניים והמבוגרים, המסתכלים בחשש ובפחד קיומי על הקהילות שלהם, שלא לדבר על ארצם. האמריקאים הללו מאשימים את צמרת המפלגה שלהם, שלא דואגת להם ולא נלחמת עבורם, לא פחות מאשר הם מאשימים את אובמה, קלינטון וחבריהם על הנזק שהתוכניות שלהם גרמו בשנים האחרונות.
בעוד טראמפ מזהה את המשברים הללו ומתייחס אליהם, הדמוקרטים מתכחשים לעצם קיומם. קלינטון, למשל, התחייבה להרוס את תעשיית הפחם כדי להציל את הסביבה, ולועגת לטראמפ על התמונה הקודרת שהוא מצייר בכל הנוגע למצבה של אמריקה היום.
אם טראמפ ייבחר, אין ספק כי הוא יבצע צעדים שאינם לרוחם של צמרת המפלגה, אותם אנשים שעד כה שלטו באין מפריע במדיניות המפלגה הרפובליקנית. אבל מעצם ניצחונו תיפתח אפשרות לקיים בדק בית ממעמד של כוח ושלטון. בדק בית כזה יהיה מיותר אם קלינטון תנצח, כי במקרה הזה המפסידה הגדולה לא תהיה המפלגה, אלא ארה"ב. אם קלינטון תיבחר, המדרון שבו נמצאת אמריקה כבר שמונה שנים יהפוך למסלול קבוע.