לא כל קודחי הגז הם טייקונים. חלק מהיזמים הם חברות קטנות יחסית, המתקשות לארגן לעצמן שותפים למימון ולביצוע הקידוחים היקרים. אין זה מקרה שרבים חושבים שזיכיון קידוחים בים התיכון שווה מיליארדים. משרד האנרגיה עצמו השקיע לא מעט מאמצים כדי לשכנע משקיעים שבמים הישראליים ממתינים גז ונפט בכמות כפולה מזו שהתגלתה שם עד כה. הבעיה היא שאיש אינו יודע היכן בדיוק טמונים האוצרות האלה, כמה קידוחים נדרשים כדי לגלות אותם, וכמה כסף יישפך בטרם יתברר סופית אם הם באמת קיימים.

אורי אלדובי, פעיל ותיק בשוק ההון ושותף בחברת ההשקעות הלמן אלדובי, נמנה עם המשקיעים הקטנים יחסית. הוא אחד ממייסדי השותפות "הזדמנות ישראלית", בעלת רישיונות לקידוחים בים התיכון ("פלאג'יק" ו"ישי") ובים המלח ("חתרורים"). בים התיכון יש לחברה אזור קידוחים שבו עשוי להתגלות, על פי הערכות אופטימיות, מאגר קטן יחסית. אולם השותפים מתקשים לגייס חברת קידוחים שתהיה מוכנה לקחת את הסיכון.

בכובעו הנוסף עומד אלדובי בראש איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז. החברות הגדולות באיגוד, נובל אנרג'י וקבוצת דלק בראשות יצחק תשובה, חזקים מכדי להזדקק לשירותי האיגוד. לכן אלדובי מייצג בעיקר את היזמים הקטנים, המתקשים לגייס את ההון העצום הנדרש, ושותפים בעלי יכולת וניסיון בחיפושי גז במים עמוקים. מספר החברות שאפשר לגייס לקידוחים צומצם מאוד בגלל המשבר בענף הדלק, וגם בגלל מגבלות שהוטלו על ידי משרד האנרגיה.



"יש הרבה גז ויש פוטנציאל מעניין למצוא נפט בישראל, אומר אלדובי בביטחון, "אבל כדי להפיק את האוצרות האלה צריכות להגיע לכאן חברות גדולות ומנוסות, והמדינה צריכה לעודד אותן. התנאים שמכתיב משרד האנרגיה לחברות חדשות לא היו מאפשרים אפילו לנובל אנרג'י, שגילתה את 'תמר' ו'לווייתן', להגיע לכאן. ישראל נחשבת היום למדינה עם בעיית רגולציה. בעבר כמעט שכנענו חברת ענק קנדית לבוא ולקדוח. הם עשו את הבדיקות שלהם, ואמרו שהגיעו למסקנה כי ישראל מסוכנת מבחינה רגולטורית".

מה בדיוק הבעיה בישראל?
"המדינה צריכה לתמוך בחיפושים ולא להכביד על הקודחים. בכל העולם מקובל שאם קידוח נכשל והיזמים מפסידים כסף, הם יכולים להפחית את ההפסד מהרווחים בקידוח אחר שבו התגלה נפט או גז. בישראל אין קיזוז הפסדים, והמשמעות היא שהמיסוי על הרווחים גבוה יותר מבכל מקום אחר. בנורווגיה, למשל, יש השתתפות של המדינה בהפסדים מקידוחים שהתגלו יבשים. אבל לא בישראל. בניגוד לאזורים אחרים בעולם, אין בישראל שוק מקומי גדול מספיק, ואת הגז שיתגלה צריך לייצא. ישראל חייבת לתמוך בייצוא באמצעות השקעה בצינור לייצוא או מתן ערבויות ליזמים".

שר האנרגיה טוען שחברות מכל העולם מתעניינות בחיפושים בישראל. מדוע אתה טוען שהביקוש קטן?
"יש מספר בעיות: השוק המקומי קטן ורובו תפוס בחוזים של שותפות 'תמר' ו'לווייתן'. חוזים לייצוא עדיין לא נחתמו וצריך להמתין ולראות מה קורה במצרים ובטורקיה, ומה הסיכוי להניח צינור לייצוא גז לאירופה. מנגד יש התעוררות בהשקעות וחיפושים במדינות עוינות כמו איראן, וחברות אנרגיה גדולות חוששות שפעילות בישראל תפגע בסיכוייהן להשיג חוזים במדינות ערב. זו הסיבה לכך שחברת בריטיש גז (BG) הפסיקה לפעול בישראל למרות שהייתה הראשונה לגלות כאן מאגרים.

"הסיבה האחרונה היא משבר מחירי האנרגיה, שפגע בהכנסות ובפעילות חיפושי הנפט והגז בעולם. התגובה של חברות החיפושים למשבר הייתה צמצום הפעילות לאזורים קרובים יותר. כאשר אנחנו מחפשים מפעיל קידוחים בארה"ב, הם אומרים שיש מספיק מקומות לחפש בהם במפרץ מקסיקו".

סודות האקזיט


דב מורן הוא תמצית סיפור ההצלחה של ההייטק הישראלי: יזם ומהנדס גאוני שהמציא את ה"דיסק און קי", השבב הזעיר שאפשר לאחסן בו את כל זיכרון המחשב ולשנע אותו בכיס. מורן בנה סביב ההמצאה שלו את חברת אם. סיסטמס שנמכרה באקזיט מרהיב תמורת 1.6 מיליארד דולר. בשנים האחרונות קטן השימוש בדיסק און קי, שהוחלף במידה רבה בסמארטפון ובענן.

דב מורן. צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

מורן פנה למיזמים אחרים, והפך גם למורה דרך ומקור השראה למאות יזמים חדשים. את ניסיונו העשיר הוא כינס בספר שראה אור בשבוע שעבר, "100 דלתות - מבוא ליזמות". מי שמכיר את מורן ואת חוסר הרחמים שהוא נוהג כלפי עצמו, לא יתאכזב. בסגנון ישיר ללא כחל ושרק מתאר מורן בפירוט את הצלחותיו וכישלונותיו, בלי להתפאר וללא הצטדקויות. הכנות שלו הופכת את הספר לטקסט חובה ליזמי הייטק ולכל מי שמתעניין בעולם העסקים.
סיפור קטן: לאחר האקזיט הגדול באם. סיסטמס הקים מורן את חברת מודו, והסביר לי אז שהחליט לפתח את הטלפון הסלולרי הקטן בעולם. כשמורן הציג את המיזם לא התלהבתי. חשבתי שעידן המזעור של המכשירים הסלולריים חלף. באותה שנה הציג סטיב ג'ובס את האייפון הראשון ופתח עידן חדש שמודו לא הייתה חלק ממנו.

מתיאור הפרשה בספר עולה שמורן אינו סבור גם היום שהמודו איחר את זמנו. לדעתו, הטעות הראשונית הייתה בצורת המימון של המיזם: הוא נשען על קרנות הון סיכון קטנות, שלא יכלו לבצע השקעות המשך שנדרשו. תקלה נוספת הייתה קריסת חברת התוכנה שהתחייבה לפתח את מערכת ההפעלה של המודו. מורן החליט לרכוש את התוכנה מהחברה שקרסה ולהמשיך בפיתוח בעצמו. "זה היה פתרון ממש ממש רע", הוא מעיד בחוסר רחמים, "טעינו בשיקול הדעת... גרוע מזה: לא היה שיקול דעת. המשכנו במומנטום כמו ווילי הקויוטי בסרטים המצוירים, שממשיך לרוץ ולא שם לב שנגמרה לו האדמה מתחת לרגליים". הוא מסכם: "מוטב כישלון קטן שאחריו קמים וממשיכים, מהכישלון הגרנדיוזי שממתין בסוף השביל השגוי".

hadarzh@yahoo.com