רוח רעה נושבת ברחבי העולם המערבי. בחירת דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית לא הייתה תאונת דרכים מקרית, אלא היא חלק מתופעה כלל-מערבית, שמתקיימת ברמות שונות ברחבי אירופה. תנועות ימניות קיצוניות רוכבות על גל של לאומנות, גזענות ובדלנות, על בסיס של מרד מעמד הביניים, נגד הגלובליזציה שהבריחה, לדעת רבים, את התעסוקה מעבר לגבול והים וייבאה גלים של מהגרים ופליטים מהעולם השלישי. הגזענות, שמרימה ראש בעיקר כלפי כהי אור ומוסלמים, התעצמה בגלל הטרור. תנועות הימין הקיצוני מניפות את דגל הלאום ומאדירות את עליונות האדם הלבן, “האירופאי האמיתי”. 


יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי הייתה הביטוי הראשון החשוב של התופעה, בניגוד לכל רציונל כלכלי ופוליטי. ההפתעה הגדולה מכולן היא דונלד טראמפ, ואם זה קרה בארצות הברית, השמיים הם הגבול. איטליה עומדת לעבור רפרנדום (משאל עם) חוקתי, עם התנגדות של הימין הקיצוני הניאו־פשיסטי והאנרכיסטים, ובבחירות הדרמטיות בצרפת, יש כרגע למרין לה פן, גרסה צרפתית של פשיזם אירופי קלאסי, סיכוי של 40% להיבחר לנשיאות. אפילו בגרמניה עצמה תנועה ניאו־נאצית מגבירה את כוחה. 
 
חשוב להפנים את התופעה. ייתכן שאנחנו עומדים בפני עידן חדש, עם דמיון לשנות ה־30 של המאה הקודמת, אם כי פחות קיצוני כנראה, כי הוא מתחולל בנסיבות טובות יותר של יתר דמוקרטיזציה, צמיחה כלכלית ושלום בעולם. עם זאת, חשוב לשאול: מה צריך להיות הגל הנגדי, המתון, הליברלי בכל מדינה ומדינה?

חייבים פעולות רב לאומיות
 

הפשיזם במאה הקודמת נוצח במלחמת העולם השנייה. נראה שיש להתאים את הגלובליזציה לצרכיו ולרצונותיו של מעמד הביניים במדינות המערב. חשוב להמשיך ולקדם את הגלובליזציה הכלכלית העסקית, ובה סחר חופשי, חברות רב-לאומיות וכלכלת שוק. טראמפ לא יצליח במרבית מאמציו לבטל את הסחר החופשי כי הכלכלה האמריקאית בנויה עליו. יתרה מזאת, חייבים לחשוב על גלובליזציה למען רווחה, דמוקרטיה ושלום גם בתחומים אחרים:
 
ראשית, צמצום פערים חברתיים באמצעות מעורבות יתר של החברות הרב-לאומיות, למען חינוך ובריאות בקרב החלקים החלשים שבחברה, הוא אינטרס כלכלי של חברות אלו. בד בבד, העמותות ללא רווח הגלובליות, כגון קרן ביל ומלינדה גייטס או קרן קלינטון וקרנות אירופיות דומות שפועלות בתחומים אלה בעיקר בבריאות ובחינוך ביבשת אפריקה, יצטרכו לפעול יותר בזירה המקומית: בחלקים החקלאיים ובפרברי הערים באמריקה ובאירופה. 
 
שנית, דאגה לשלום במערכת הבינלאומית כדי לרסן גם את הוצאות הביטחון באמצעות גלובליזציה של הדיפלומטיה בארגונים הבינלאומיים, בעזרת אמנות בינלאומיות (כגון הסכם האקלים בפריז) או דיפלומטיה קולקטיבית, כגון הסכם הגרעין האיראני. הימין הקיצוני עלול להרים את ראשו בכמה מדינות, אך לעולם יש כלים לגבור עליו ולמנוע מהלאומנות הימנית לגלוש לזירת מלחמות לאום. ייתכן שהגאולה תבוא דווקא מארצות הברית, מראשי המגזר הפרטי בשילוב הכוחות הליברליים והאקדמיים, שייתנו גוון חדש לגלובליזציה.
 
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת “יאללה – מנהיגים צעירים"